המדינה הלאומית-לגיונרית (ברומנית: Statul Național-Legionar) היה השם הרשמי של ממלכת רומניה בתקופה של 134 ימים, בין 14 בספטמבר 1940 ובין 14 בפברואר 1941.
המדינה הלאומית-לגיונרית נוסדה בעקבות ברית בין הגנרל יון אנטונסקו והתנועה הלגיונרית בהנהגת הוריה סימה, ברית שהולידה את ממשלת יון אנטונסקו השנייה, הדיחה את קרול השני, מלך רומניה ותפסה את השלטון ברומניה תחת הנהגה סמלית של מיכאי הראשון, מלך רומניה.
על פי צו שפורסם על ידי המלך מיכאי בעיתון הרשמי נקבע:
המדינה הלאומית-לגיונרית הגדירה עצמה כ"לאומית-נוצרית" ו"טוטליטרית"[1].
התנועה הלגיונרית הייתה תנועה אנטישמית מוצהרת ועם הגעת אנשיה לעמדות שלטוניות פעלה לנקום במי שרדף אותה בעבר, לפגוע ביהודים וברכושם ולהעשיר את אנשיהם ואת קרנותיהם. בחקיקה נמשכה המגמה של חקיקה אנטישמית מפלה ובתקופת המדינה הלאומית-לגיונרית חוקקו מעל 20 חוקים נגד היהודים. חוקקו גם חוקים שהפלו לטובה את המיעוט הגרמני ברומניה.
בתקופת המדינה הלאומית-לגיונרית הוקם גוף חדש, המשטרה הלגיונרית, גוף ביצועי, צבאי למחצה, לפי הדוגמה הנאצית.
המדינה הלאומית-לגיונרית הונהגה על ידי שני כוחות שכל אחד מהם שאף להנהגה בלעדית והיו קיימים ביניהם מתחים שהלכו וגברו, במיוחד בנושא הטיפול ביהודים. שני הגופים היו בעד הדרת היהודים ושוד רכושם, אך בעוד אנטונסקו ותומכיו רצו לעשות זאת בצורה הדרגתית, כדי לא לפגוע בכלכלה הרומנית ואת רכוש היהודים רצו לנתב לאוצר המדינה, הלגיונרים רצו לעשות זאת מהר ככל האפשר ואת רכוש היהודים לנתב לכיסיהם. המתח בין שני המחנות הלך וגבר והגיע לשיאו במרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט, שהיוו אקורד הסיום בשותפות הזאת - עם דיכוי המרד, אנטונסקו הרכיב את ממשלתו השלישית, ללא נציגים של התנועה הלגיונרית, הכריז על סוף המדינה הלאומית-לגיונרית ועבר למשטר של דיקטטורה צבאית בראשותו.