המכרז האולימפי 2020
| סקירה כללית | |
|---|---|
| משחקי האולימפיאדה ה-XXXII המשחקים הפאראלימפיים ה-XVI | |
| |
| טוקיו איסטנבול • מדריד | |
| פרטים | |
| וועד | הוועד האולימפי הבינלאומי |
| אולם הצבעה | בואנוס איירס המושב ה-125 של הוועד האולימפי הבינלאומי |
| מפה | |
  | |
| תאריכים חשובים | |
| מכרז ראשון | 1 בספטמבר 2011 |
| צמצום | 7 בינואר 2013 |
| החלטה | 7 בספטמבר 2013 |
| החלטה | |
| זוכה | טוקיו (60 קולות) |
| מקום שני | איסטנבול (36 קולות) |
המכרז האולימפי 2020 היה המכרז שנועד לבחור את המארחת של משחקי הקיץ האולימפיים ה-32, שעתידים להתקיים בשנת 2020. תהליך הבחירה נוהל על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי. טוקיו, בירת יפן, נבחרה לארח את המשחקים בכינוס הוועד האולימפי ה-125 בבואנוס איירס שבארגנטינה ב-7 בספטמבר 2013.
תהיה זו הפעם השנייה בהיסטוריה בה תארח טוקיו משחקים אולימפיים, אחרי שאירחה את המשחקים האולימפיים בשנת 1964.[1]
הרציונל להשתתפות במכרז
[עריכת קוד מקור | עריכה]זכייה במכרז האולימפי היא שאיפה לאומית מהגדולות בחיי מדינה. קיום המשחקים האולימפיים עשוי להביא לעיר ולמדינה המארחות הכרה בינלאומית. מעבר לכך, יביא האירוע לסיוע כספי מטעם הוועד האולימפי בבניית מתקני ספורט וכפר אולימפי שיוכלו לשמש לאחר תום האולימפיאדה את התושבים, ולבנייה ושיפור משמעותי לשנים רבות בתשתיות, ברכבות ובכבישים. אירוח האולימפיאדה והכנתה ארוכת השנים עשויים לתרום לעלייה משמעותית במקומות עבודה, וכן לעלייה בעסקים עם חברות באותה מדינה ומחוץ לה, בתיירות, ובניהול נכון תוביל להכנסות כספיות של מיליארדים. זאת מלבד הכבוד והגאווה הלאומית שבאירוח אירוע הספורט הבינלאומי הגדול בעולם. לאור סדרי הגודל בהם מדובר, מסתיים המכרז האולימפי כשבע שנים לפני מועד האירוע המתוכנן, דבר שיאפשר לעיר ולמדינה המארחות שנים של תכנון והיערכות.
המועמדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלוש ערים הבאות היו המתמודדות הסופיות על אירוח המשחקים האולימפיים בשנת 2020:[2]
ההליך לבחירת העיר המארחת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההזמנות להגשת הצעות לאירוח אולימפיאדת הקיץ 2020 הוצאו על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי ב-16 במאי 2011, כאשר המועד האחרון להגשת שמות הערים המעוניינות בכך היה ה-1 בספטמבר באותה שנה. עד לאותו מועד הגישו ועדים אולימפיים לאומיים לוועד האולימפי הבינלאומי את שמותיהן של שש ערים – שלוש המתמודדות הסופיות וכן באקו שבאזרבייג'ן, דוחה שבקטר ורומא שבאיטליה (אלו הן ה-Applicant Cities).
עד ה-15 בפברואר 2012 הגישו חמש ערים את מסמכי המועמדות הרשמיים לוועד האולימפי הבינלאומי, כאשר ממשלת איטליה הסירה לפני כן את מועמדותה של רומא משיקולים כלכליים. המסמכים שהוגשו שימשו את הוועד האולימפי הבינלאומי לשם הערכה ראשונית של התאמת הערים המועמדות לאירוח האולימפיאדה.
ב-23 במאי 2012 דחה הוועד האולימפי הבינלאומי את מועמדותן של דוחה ושל באקו ואישר את איסטנבול, טוקיו ומדריד כמתמודדות הסופיות במכרז (ה-Candidate Cities).
ב-7 בינואר 2013 הגישו שלוש הערים את ספרי ההצעות המפורטים שלהן.
במהלך חודש מרץ ביקרה ועדת ההערכה של הוועד האולימפי הבינלאומי בשלוש הערים (ארבעה ימים בכל עיר). דו"חות הביקורים הוגשו לוועד האולימפי הבינלאומי ב-25 ביוני. ב-3 עד 4 ביולי הציגו נציגי שלוש הערים את הצעותיהם בפני הוועד האולימפי הבינלאומי.
ההצבעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוועד האולימפי הצביע על מנת לבחור את העיר המארחת של המשחקים האולימפיים בקיץ 2020 ב-7 בספטמבר 2013 במושב ה-125 של הוועד האולימפי הבינלאומי במלון הילטון בואנוס איירס בבואנוס איירס, ארגנטינה. ההצבעה הייתה מסוג הצבעה ממצה[דרושה הבהרה]. אף עיר לא זכתה ביותר מ-50% מקולות הבוחרים בסיבוב הראשון, ומדריד ואיסטנבול היו בשוויון על המקום השני. הצבעת שובר שוויון בין שתי הערים הללו נערכה כדי לקבוע איזו עיר תנופה. בהצבעה הסופית, התחרות הייתה ראש בראש בין טוקיו ואיסטנבול, טוקיו נבחרה ברוב של 60 קולות מול 36 קולות.
| מכרז עיר האירוח למשחקים האולימפיים 2020[5] | ||||
|---|---|---|---|---|
| עיר | מדינה | סיבוב 1 | שובר שוויון | סיבוב 2 |
| טוקיו |  יפן
|
42 | — | 60 |
| איסטנבול |  טורקיה
|
26 | 49 | 36 |
| מדריד |  ספרד
|
26 | 45 | — |
ערים שחזרו בהן מכוונתן להגיש מועמדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר ערים התכוננו להגיש את מועמדתן לאירוח האולימפיאדה אך חזרו בהן: בוקרשט, רומניה; סנקט פטרבורג, רוסיה; פריז, צרפת; פראג, צ'כיה; דובאי, איחוד האמירויות הערביות; דרבן, דרום אפריקה; טורונטו, קנדה; הירושימה, יפן; פוסן, קוריאה הדרומית.
הוועד האולימפי הבינלאומי הודיע כי הוא מעוניין לקבל הצעת מועמדות מארצות הברית, אך הוועד האולימפי האמריקני החליט להימנע מכך. העיר לאס וגאס הגישה לבסוף את מועמדתה ללא תמיכת הוועד האולימפי האמריקני. הוועד האולימפי הבינלאומי דחה את הצעתה.
בנוסף לערים הנ"ל העלו עוד עשר ערים רעיון להגיש מועמדות לאירוח האולימפיאדה, אך החליטו לבסוף שלא להגישה: ברלין, גרמניה; בודפשט, הונגריה; ליסבון, פורטוגל; קהיר, מצרים; קזבלנקה, מרוקו; ניירובי, קניה; דלהי, הודו; קואלה לומפור, מלזיה; גוודלחרה, מקסיקו; בריסביין, אוסטרליה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בחירת עיר לאירוח אולימפיאדה באתר הוועד האולימפי הבינלאומי
- ההודעה על בחירת המועמדות הסופיות באתר הוועד האולימפי הבינלאומי
- אתרי ההצעות של הערים המועמדות:
טקס בחירת המארחת, סרטון באתר יוטיוב- טל שורר, טוקיו, מדריד או איסטנבול – מי תארח את המשחקים האולימפיים ב-2020?, באתר nana10, 7 בספטמבר 2013
- טוקיו נבחרה לארח את אולימפיאדת 2020, באתר וואלה, 7 בספטמבר 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טוקיו הגישה מועמדות לאירוח אולימפיאדת 2016.
- ^ סדר הצגת הערים נקבע בהגרלה על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי.
- ^ זוהי מועמדות חמישית של איסטנבול לאירוח אולימפיאדת קיץ. בעבר התמודדה על במכרז האולימפי לקראת אולימפיאדות 2000, 2004, 2008 ו-2012
- ^ מדריד הגישה מועמדות לאירוח אולימפיאדות 2012 ו-2016.
- ^ "2020 Olympics Vote Total Box". Associated Press. Miami Herald. 7 בספטמבר 2013. נבדק ב-8 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה)