מידע כללי | |
---|---|
צייר | רמברנדט |
תאריך יצירה | 1641 |
טכניקה וחומרים | שמן על פאנל עץ |
ממדים בס"מ | |
רוחב | 76.4 ס״מ |
גובה | 105.7 ס״מ |
נתונים על היצירה | |
זרם אמנותי | תור הזהב של הולנד |
מספר יצירה | ZKW 3905 (הטירה המלכותית בוורשה) |
מיקום |
מוזיאון הטירה המלכותית בוורשה ורשה שבפולין |
המלומד מעל דוכן הדרשות או אביה של הכלה היהודיה (בהולנדית: Geleerde aan een lessenaar) הוא ציור שמן של הצייר רמברנדט ואן ריין, שהושלם בשנת 1641. היצירה מוצגת במוזיאון הטירה המלכותית בוורשה.[1][2]
סטניסלאב פוניאטובסקי, מלך פולין, רכש את היצירה, יחד עם אישה צעירה במסגרת תמונה, בשנת 1777 מידי הרוזנת אליזבת הנרייט מארי גולובקין. בתחילה הוצגו הציורים בארמון זאזינקי בוורשה, אך לאחר מות המלך הם הועברו ליוזף פוניאטובסקי אשר השאיר את הציורים לאחותו, מריה תרזה פונייטובסקה. בשנת 1815 הם נקנו על ידי קז'ימייז רוזובסקי, שהעביר אותם לבתו, אשתו של אנתוני לאנקורנסקי. במהלך מלחמת העולם השנייה הוחרמו הציורים בידי הגסטפו, והוחזרו לבעליהם הטבעיים רק בשנת 1947, ואז נלקחו לטירה ליד ואדוץ ובשנת 1950 אוחסנו בכספת בנק שווייצרי. רק בשנת 1994 הם שוב הוצגו בטירה המלכותית בוורשה, בתערוכה של אוסף משפחת לאנקורונסקי. לאחר מכן, תרמה קרולינה לאנקורנסקה את שתי העבודות הללו, יחד עם מספר ציורים אחרים, למוזיאון הטירה המלכותית.
שתי היצירות נחשבו אבודות לאחר מלחמת העולם השנייה והועלו ספקות לגבי יחוסן לרמברנדט. הן לא נכללו במהדורת 1989 של פרויקט המחקר של רמברנדט. לאחר שקרולינה לאנקורנסקה תרמה אותן למוזיאון הטירה המלכותית, פרויקט המחקר של רמברנדט בחן אותן מחדש ואישר לבסוף את ייחוסן בפברואר 2006.
בשנת 1769 זכה ציור זה לכינוי "אבי הכלה כותב נדוניה". מאוחר יותר, כשהציור היה באוסף פוניאטובסקי, הוא נקרא "אביה של הכלה היהודיה". כותרות כאלה רומזות על קשר נושאי בין "המלומד מעל דוכן הדרשות" לאישה צעירה במסגרת תמונה. ההנחה הייתה כי ציורים אלה ציורו כזוג, מה עוד שהם ככל הנראה נוצרו באותה שנה, באותו גודל ועל אותו סוג משטח. עם זאת, התברר כי לא כך הדבר. רמברנדט צייר זוגות בהתאם לעיקרון הבא: הדיוקן הגברי משמאל ואילו הדיוקן הנשי מימין, ההפך מהציורים במוזיאון הטירה המלכותית. כמו כן, המלומד והצעירה אינם פועלים באותה סכימה: גודל הדמויות והצורה בה הם יישובים שונים זה מזה. אילו היו זוג, שניהם (ולא רק אחד מהם) היו מתוארים במסגרת מלאכותית, כפי שקרה לדיוקנאות אחרים.
המלומד מוצג כאיש זקן ומזוקן אשר יושב, מחזיק בקולמוס, ליד שולחן כתיבה ועליו כתב יד פתוח. הוא לובש מעיל פרווה כהה וכומתה שחורה רכה. לצווארו שרשרת זהב. כתב היד, שדפיו כמו נהפכו זה עתה ואור חזק מאיר דרכם, נותן אשליה של ספר החוצה את פני השטח הפיזיים של התמונה. שולחן הכתיבה של המלומד מעוטר בראש אריה מגולף ויצורי ים, וכולל ציציות אדומות המהוות ניגודיות למפה הירוקה. הציור מבוצע באופן חופשי, עם אימפסטו (ציור בשכבות עבות במיוחד של צבע) השמור בעיקר לכתב היד.[3]
רמברנדט צייר חוקרים ופילוסופים קדומים לעיתים קרובות, אך פני המלומד חריגים בגלל פרטים מיוחדים, כמו יבלת על לחיו השמאלית והאף האדום, ששניהם מרמזים על אדם קונקרטי.
משטח הציור עשוי עץ צפצפה. שני הציורים ממוזיאון הטירה המלכותית הם בין חמישה (בסך הכל) בהם השתמש רמברנדט בעץ צפצפה. ככל הנראה, רמברנדט קנה מספר קטן של לוחות מסוג זה בין השנים 1639–1641 והתנסה בהם.