לידה |
19 באוקטובר 1766 לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה |
---|---|
פטירה |
15 בספטמבר 1839 (בגיל 72) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
תחום יצירה | ציור |
הנרי סינגלטון (באנגלית: Henry Singleton: 19 באוקטובר 1766 – 15 בספטמבר 1839) היה צייר ומיניאטוריסט אנגלי.[1]
הנרי סינגלטון נולד בלונדון, אנגליה, למשפחה אמנותית. כשהיה בן שנתיים אביו מת, והוא גדל אצל דודו ויליאם סינגלטון (נפטר ב-1793), שלמד אצל אוזיאס האמפרי וצייר פורטרטים ומיניאטורות. דוד אחר, ג'וזף סינגלטון, הציג באקדמיה המלכותית (RA) בין השנים 1773 ל-1788. אחיותיו של הנרי מריה ושרה (לימים מקלרינאן) היו ציירות מיניאטורות שהציגו באקדמיה המלכותית בין השנים 1808 ל-1820 ובין 1787 ל-1806, בהתאמה.
בשנת 1807 התחתן הנרי עם בתו היחידה של בן דודו ויליאם סינגלטון.
הנרי סינגלטון מת בלונדון בגיל 72 ונקבר בכנסיית סנט מרטין-אין-דה-פילדס.
אף שסינגלטון, כמו דודיו ואחותו, צייר גם מיניאטורות, הוא לא הקפיד על הז'אנר. הוא הציג באקדמיה המלכותית, בין 1784 ל-1839, כ-300 יצירות, חלק גדול מהן היו דיוקנאות, כאשר נושאי כתבי הקודש היוו חלק ניכר מיצירתו. הוא היה במשך שנים רבות המציג הוותיק ביותר של האקדמיה המלכותית. עבודותיו הוצגו גם במוסד הבריטי משנת 1806 ובחברה המלכותית של אמנים בריטים (RBA) מ-1824 ועד מותו ב-1839.
מגיל שש עשרה, סינגלטון עבד כצייר דיוקנאות מקצועי. הוא למד בבתי הספר של האקדמיה המלכותית מגיל שבע עשרה וזכה במדליית הכסף בשנת 1784. ציורו "משתה אלכסנדר" זכה במדליית הזהב בשנת 1788.
בשנת 1793, סינגלטון הוזמן על ידי האקדמיה המלכותית לצייר דיוקן קבוצתי של ארבעים אנשים מהאקדמיה. למרבה האירוניה, הוא מעולם לא הפך לחבר או לעמית באקדמיה.
בתחילת הקריירה שלו, סינגלטון נודע בזכות יצירות גדולות מהתנ"ך, שייקספיר או אירועים היסטוריים. אף על פי שעבודת הפורטרט שלו תמיד הייתה מבוקשת, הוא מעולם לא זכה להצלחה הגדולה כצייר היסטורי.[2]
לורד נלסון, אדמירל ורנון, לורד האו וג'ון "מד ג'ק" פולר הם בין אלה שצייר את הדיוקנאות שלהם. זמן קצר לפני מותו השלים סינגלטון סדרה של תמונות כדי להמחיש את יצירותיו של שייקספיר.[3]
יצירותיו של הנרי סינגלטון נמצאות באוספים של המוזיאון הבריטי, מוזיאון ויקטוריה ואלברט (V&A), גלריית הדיוקנאות הלאומית (לונדון) (NPG), גלריית הדיוקנאות הלאומית של סקוטלנד, טייט בריטניה, מוזיאון אלסטר, המכון המלכותי של בריטניה הגדולה (Ri) והגלריה לאמנות ברייטון.