הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה (בלטינית: Congregatio pro Doctrina Fidei) הוא הגוף העתיק והחשוב ביותר מבין תשע הקוריות הרומאיות, האחראי על פיקוח על האורתודוקסיה וטהרת הדוקטרינה והמוסר שהובאו בכנסייה הרומית הקתולית. החוקה האפוסטולית של יוחנן פאולוס השני "Pastor Bonus" מ-28 ביוני 1988 קובעת: החובה, המתאימה לקונגרגציה של דוקטרינת האמונה, היא לקדם ולשמור על תורת האמונה והמוסר ברחבי העולם הקתולי: מסיבה זו, כל דבר הקשור בכל דרך שהיא לשאלות של אמונה, הן בתחום שיפוטו.
בראשה עומד החשמן לואיס לדאריה פרר והמזכיר הוא הארכיבישוף ג'אקומו מורנדי.
מקורותיה של הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה מגיעים אחורה עד לנציבות החשמנים שהקים פאולוס השלישי ב-21 ביולי 1542 (בולה Licet ab initio) כדי לפקח על טוהר האמונה לפני הפצת רעיונות הרפורמציה והפרוטסטנטיות.
האפיפיור סיקסטוס החמישי בחוקה האפוסטולית של Immensa Aeterni Dei מ-22 בינואר 1588 העניק לגוף מעמד של קונגרגציה רומית והכפיף אותה ישירות לאפיפיור. הוא נקרא הקונגרציה הקדושה העליונה של האינקוויזיציה הרומית והעולמית (בלטינית: Suprema Sacra Congregatio pro Romana et Universalis Inquisitionis), שהיה אחראי לחקר הכפירה, הפילוג והפשעים נגד מוסר (האינקוויזיציה). למרות הכינוי "עולמית", למעשה, תחום השיפוט שלה היה רק במדינת האפיפיור.
האפיפיור פיוס העשירי בחוקה האפוסטולית של Sapienti Consilio מ-29 ביוני 1908 הפך את הגוף לקונגרגציה הקדושה העליונה של הלשכה הקדושה (בלטינית: Suprema Sacra Congregatio pro Sancti Officii) והפקיד בידיה את משימות הפיקוח על האורתודוקסיה של הדוגמה הכנסייתית, ומאז 1917 - גם להרכיב את רשימת הספרים האסורים (עד 1917 הייתה מעורבת בזה קונגרגציה מיוחדת של הרשימה).
את הרפורמה הבאה ביצע האפיפיור פאולוס השישי (בבולה motu proprio מ-7 בדצמבר 1965 Integrae servandae). לאור החלטות מועצת הוותיקן השנייה, נשלל ממנה מעמד מיוחס ובראשה עמד קרדינל-פרפרקט (ולא חשמן, כפי שהיה בעבר) ואז קיבלה את שמה המודרני "הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה".
משנת 1981 עד 2005 עמד בראשה החשמן יוזף רצינגר, לימים האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר.