הרומנטיקה של ינה
הרומנטיקה של ינה (בגרמנית: Jenaer Romantik; וגם הרומנטיקנים של ינה או הרומנטיקה המוקדמת) היא השלב הראשון של ה"רומנטיקה הגרמנית" (אנ'), בספרות הגרמנית ובפילוסופיה הגרמנית, המיוצגת על ידי עבודתה של מעגל יוצרים והוגים שהתרכזו בעיר ינה בין השנים 1798 ל-1804. התנועה נחשבת גם כאבן דרך בתפתחות האידיאליזם הגרמני.[1]
סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המעגל נוצר סביב האוניברסיטה של ינה (שמאוחר יותר נקראה על שמו של פרדריך שילר) שאפשרה באותה תקופה למרציה חירות מחשבה וחופש ביטוי חסרי תקדים ביחס למוסדות אחרים באימפריה הרומית הקדושה.[2]
את קבוצת הרומנטיקנים של ינה הוביל היוצר הרב-תחומי לודוויג טייק. שניים מחברי הקבוצה, האחים אוגוסט וילהלם שלגל ופרידריך שלגל, הניחו את הבסיס התאורטי למעגל ההוגים הרומנטיים בכתב העת Athenaeum (אנ'), כשטענו כי חובתה הראשונית של הביקורת היא להבין ולהעריך את נכונתו של ה"גאון" ללכת לפי נטייתו הטבעית. בין כותבי כתב העת נמנו: האחים שלגל, דורותיאה שלגל, קרוליין שלינג (אז שלגל) (אנ'), גיאורג פיליפ פריהרר פון הארדנברג ("נובאליס"), אוגוסט פרדיננד ברנהרדי (אנ'), סופי ברנהרדי (אנ')(אחותו של לודוויג טייק), גוסטב אדולף ברנרות' (אנ'), פרידריך שליירמאכר, אוגוסט לודוויג הולסן(אנ'), קרל גוסטף פון ברינקמן (אנ').
הגותם של יוהאן גוטליב פיכטה ופרידריך וילהלם יוזף שלינג, שניהם מרצים באוניברסיטת ינה שניסו להשלים את שיטתו של קאנט, היוו תשתית רעיונית עבור הדוקטרינה הרומנטית בפילוסופיה, ואילו התאולוג פרידריך שליירמאכר הוכיח את נחיצותו של אינדיבידואליזם במחשבה הדתית (אף שלא פעל בעיר ינה עצמה).[3] נציגים בולטים נוספים של התנועה כוללים את אוגוסט לודוויג הולסן[4] ופרידריך הולדרלין.[5]
עד 1804, המעגל התפזר, בין היתר בשל שינוי המדיניות באוניברסיטה של ינה ופיטוריו של פיכטה בעקבות האשמתו באתאיזם.[2] בשלהי תקופה זו הגיע לינה הפילוסוף המתחיל דאז גאורג וילהלם פרידריך הגל, שהושפע רבות מהחוג הרומנטי, אך גם הפך לאחד ממבקריו הבולטים בחיבורו החשוב והשיטתי הראשון הפנומנולוגיה של הרוח שפורסם בשנת 1807.[2]
שלב שני של הרומנטיקה הגרמנית החל שנתיים מאוחר יותר בהיידלברג עם "הרומנטיקה של היידלברג" ובברלין עם "הרומנטיקה של ברלין".
לקריאות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישעיה ברלין, שורשי הרומנטיקה (תרגמה מאנגלית: עתליה זילבר), תל אביב: עם עובד, תשס"א 2001.
- Ernst Behler: Frühromantik. de Gruyter, Berlin u. a. 1992, ISBN 3-11-011888-2 (Sammlung Göschen 2807), Einführung.
- Reprint 2010: ISBN 978-3110118889
- Manfred Frank: „Unendliche Annäherung“. Die Anfänge der philosophischen Frühromantik. 2. Auflage. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1998, ISBN 3-518-28928-4 (Suhrkamp-Taschenbuch Wissenschaft 1328).
- Lothar Pikulik: Frühromantik. Epoche, Werke, Wirkung. 2. bibliographisch ergänzte Auflage. Beck, München 2000, ISBN 3-406-47030-0 (Arbeitsbücher zur Literaturgeschichte).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרומנטיקה של ינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הרומנטיקה המוקדמת בינה - זיכרונות של העתיד (בגרמנית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Frederick C. Beiser, German Idealism: The Struggle Against Subjectivism, 1781-1801, Harvard University Press, 2002, p. viii: "the young romantics—Hölderlin, Schlegel, Novalis—[were] crucial figures in the development of German idealism."
- ^ 1 2 3 טרי פינקרד, הגל - ביוגרפיה (כרך א'), תרגום: ד"ר טלי וולף, עריכה מדעית: רועי בר, הוצאת רסלינג, 2010.
- ^ Despite the fact that Schleiermacher did not work in Jena, he was deeply influenced by the writings of the Jena Romantics (see Paola Mayer, Jena Romanticism and Its Appropriation of Jakob Böhme, McGill-Queen's University Press, 1999, p. 101).
- ^ Ezequiel L. Posesorski, Between Reinhold and Fichte: August Ludwig Hülsen's Contribution to the Emergence of German Idealism. Karlsruhe: Karlsruher Institut für Technologie, 2012, p. 199.
- ^ Paul Redding, Continental Idealism: Leibniz to Nietzsche, Routledge, 2009, ch. 8.
