הרמיוני לי
 | |
| לידה |
29 בפברואר 1948 (בת 77) וינצ'סטר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
סנט הילדס קולג', אוקספורד, סנט קרוס קולג', אוקספורד, בית הספר לבנות של הסיטי של לונדון, Lycee Francais Charles de Gaulle |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| פרסים והוקרה |
|
|
hermionelee | |
  | |
הגבירה הרמיוני לי DBE, FBA, FRSL (באנגלית: Hermione Lee; נולדה ב־29 בפברואר 1948)[1] היא ביוגרפית ומבקרת ספרות בריטית. היא נשיאה לשעבר של וולפסון קולג', אוקספורד, ובעבר החזיקה באותה אוניברסיטה בקתדרה על שם גולדסמית' לספרות אנגלית והייתה עמיתה בניו קולג'. היא עמיתה באקדמיה הבריטית ובאגודה המלכותית לספרות.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית לימודיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לי נולדה בווינצ'סטר שבהמפשייר וגדלה בלונדון, שם היה אביה רופא משפחה. היא התחנכה בתיכון הצרפתי על שם שארל דה גול, בבית הספר לבנות של לונדון ובקווינס קולג'. בשנת 1968 השלימה תואר ראשון בספרות אנגלית בקולג' סנט הילדה שבאוקספורד, ובשנת 1970 תואר MPhil בסנט קרוס קולג' שבאוניברסיטה זו.[3]
קריירה אקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לי לימדה במכללת ויליאם ומרי בווירג'יניה, באוניברסיטת ליברפול (אשר העניקה לה תואר DLitt לשם כבוד ב־2002) ובאוניברסיטת יורק מ-1977 עד 1998, שם החזיקה בקתדרה במחלקה לספרות אנגלית וספרויות אחיות; אוניברסיטת יורק העניקה לה תואר DLitt לשם כבוד ב־2007. מאז 1998 החזיקה לי בפרופסוּרת גולדסמית' לספרות אנגלית, והייתה האישה הראשונה שכיהנה כעמיתה בדרגת פרופסור בניו קולג', אוקספורד.[4] בשנת 2008 החליפה את סר גארת' רוברטס כנשיאה השישית של וולפסון קולג', אוקספורד, וכיהנה בתפקיד זה עד 2017. היא עמיתת כבוד לכל החיים של מכון רות'רמיר האמריקאי באוקספורד.[5]
נוסף על כך, לי עמיתה באקדמיה הבריטית ובאגודה המלכותית לספרות, עמיתת כבוד של קולג' סנט הילדה ושל סנט קרוס קולג' באוקספורד[3] והיא חברה במועדון אתנאום בלונדון.
בשנת 2003 קיבלה תואר אבירות בדרגת מפקדת מסדר האימפריה הבריטית (CBE)[6] עבור תרומתה לספרות ובשנת 2013 הועלתה לדרגת גבירה מפקדת של מסדר של האימפריה הבריטית (DBE) עבור תרומתה לחקר הספרות.
בארצות הברית לימדה לי באוניברסיטת ייל, כיהנה במועצה למדעי הרוח בפרינסטון וכעמיתה אורחת באוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון, ובשנת 2004–2005 שימשה עמיתת מחקר במרכז קולמן לחוקרים וסופרים של הספרייה הציבורית בניו יורק. בשנת 2003, הפכה לחברת כבוד זרה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים.
כתבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לי כתבה רבות על סופרות, על ספרות אמריקאית, על כתיבה ביוגרפית ועל סיפורת מודרנית. בין ספריה חיבור עיוני בשם "הרומנים של וירג'יניה וולף" (1977); מחקר על הסופרת האנגלו־אירית אליזבת בואן (1981, מהדורה מחודשת 1999); ספר עיוני על פיליפ רות (1982) וביוגרפיה מחקרית של הסופרת האמריקאית וילה קאתר (1989, מהדורה מחודשת ב-2008).
לי פרסמה ביוגרפיה של וירג'יניה וולף (1996) שזכתה בפרס על שם רוז מרי קרושיי מטעם האקדמיה הבריטית,[6] ושה-"The New York Times Book Review" הכתיר כאחד הספרים הטובים ביותר של שנת 1997.
לי פרסמה קובץ מאמרים על כתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית בשם Body Parts: Essays on Life-Writing (2005) וכן ביוגרפיה של אדית וורטון (2007), שזכתה בביקורות מעורבות. בשנת 2013 ביקש ממנה המחזאי טום סטופארד לכתוב את הביוגרפיה שלו. הביוגרפיה ראתה אור בשנת 2020.[7]
כמו כן, חיברה לי מספר רב של מבואות למהדורות ואנתולוגיות של קיפלינג, טרולופ, וירג'יניה וולף, סטיבי סמית', אליזבת בואן, וילה קאת'ר, יודורה ולטי, ופנלופי פיצג'רלד, ואף ערכה את חלקן. היא הייתה אחת העורכים של סדרת "אנתולוגיות משוררי אוקספורד" בין השנים 1999 ו־2002.
לי מפרסמת ביקורות ספרים בגרדיאן,[8] ב־"The New York Review of Books",[9] ובכלי תקשורת שונים. בין השנים 1982 ו־1986, הגישה את תוכנית הספרים הראשונה של ערוץ 4, "ספר 4", והיא משתתפת בקביעות בתוכנית הרדיו "Front Row" ובתוכניות רדיו אחרות.[4] בשנת 2006 כיהנה כיו"ר פרס מאן בוקר לספרות, ושפטה בפרסים ספרותיים רבים אחרים. כמו כן כיהנה בוועדות ייעוץ לענייני ספרות של מועצת האמנויות ושל המועצה הבריטית.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לי נשואה לג'ון בַּרנרד, פרופסור אמריטוס לספרות אנגלית מאוניברסיטת לידס.[10]
פרסים וכיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1997 – פרס רוז מרי קרושיי עבור הביוגרפיה של וירג'יניה וולף[6]
- 2003 – תואר אבירות בדרגת מפקדת מסדר האימפריה הבריטית (CBE)[6]
- 2013 – קידום לדרגת גבירה מפקדת של מסדר האימפריה הבריטית (DBE)[11]
- 2013 – פרס ג'יימס טייט בלאק על הביוגרפיה של פנלופי פיצג'רלד[6][12]
- 2015 – פרס פלוטארכוס על הביוגרפיה של פנלופי פיצג'רלד[13]
ביבליוגרפיה חלקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Novels of Virginia Woolf (1977)
- Elizabeth Bowen: An Estimation (1981)
- Philip Roth (1982)
- Willa Cather: Double Lives (1989)
- Virginia Woolf (1996)
- Body Parts: Essays on Life-Writing (2002)
- Virginia Woolf's Nose: Essays on Biography (2005)
- Edith Wharton (2007)
- Biography: A Very Short Introduction (2009)
- Penelope Fitzgerald: A Life (2013)
- Lives of Houses (editor, with Kate Kennedy, 2020)
- Tom Stoppard: A Life (2020)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הרמיוני לי (באנגלית)- הרמיוני לי, באתר המועצה הבריטית (באנגלית)
- הופעותיה של לי, בערוץ הטלוויזיה C-SPAN בארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Hermione Lee". Gale Literature: Contemporary Authors (Collection). Gale. 2015. ISBN 9780787639952. נבדק ב-6 בספטמבר 2021.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Hermione Lee, President of Wolfson College, University of Oxford". אורכב מ-המקור ב-18 בינואר 2014. נבדק ב-16 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Author Biography", Hermione Lee website.
- ^ 1 2 "Hermione Lee", Lannan.
- ^ "Distinguished Fellows", Rothermere American Institute.
- ^ 1 2 3 4 5 Procter, James (2008). "Hermione Lee". British Council. נבדק ב-5 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tom Stoppard: A Life-A great biography of a great playwright". www.irishtimes.com. נבדק ב-24 באוקטובר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Hermione Lee". The Guardian. נבדק ב-16 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Hermione Lee", The New York Review of Books.
- ^ "President-elect", Wolfson College.
- ^ Page 7 | Supplement 60534, 15 June 2013 | London Gazette | The Gazette, www.thegazette.co.uk
- ^ "Authors join book prize's hall of fame". University of Edinburgh. נבדק ב-23 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2015 Plutarch Award Presented to Hermione Lee's Penelope Fitzgerald". אורכב מ-המקור ב-14 ביוני 2015. נבדק ב-12 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה)