הרצליה

הרצליה

דגל עיריית הרצליה

מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה יריב פישר
גובה ממוצע[1] ‎39 מטר
תאריך ייסוד 1924
סוג יישוב עיר 100,000‏–199,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 109,296 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 16
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎2.61 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 5,044 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 37
תחום שיפוט[4] 21,670 דונם
    - דירוג ארצי[2] 78
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[5]
8 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 24
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.4906
    - דירוג ארצי[2] 14
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.3%
גילאי 5 - 9 7.3%
גילאי 10 - 14 6.7%
גילאי 15 - 19 5.8%
גילאי 20 - 29 11.1%
גילאי 30 - 44 20.9%
גילאי 45 - 59 17.0%
גילאי 60 - 64 4.6%
גילאי 65 ומעלה 19.3%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 35
–  יסודיים 19
–  על-יסודיים 22
תלמידים 15,983
 –  יסודי 8,345
 –  על-יסודי 7,638
מספר כיתות 612
ממוצע תלמידים לכיתה 27.8
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל הרצליה נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
www.herzliya.muni.il

הֶרְצְלִיָּה (הרצלייה בכתיב ללא ניקוד[6]) היא עיר חוף בשרון הדרומי, כ-10 קילומטר צפונית לתל אביב-יפו, על מישור החוף. גובהה נע בין 0 ל-66 מטר מעל פני הים. היא נוסדה כמושבה ב-23 בנובמבר 1924 ונקראת על שם בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת ישראל. העיר משתרעת מחוף הים מזרחה, גובלת בתל אביב-יפו, ברמת השרון, ברעננה, בכפר שמריהו וביישובי המועצות האזוריות דרום השרון וחוף השרון, ומכילה פני שטח מגוונים. כבר בשלב תכנונה המוקדם הוקצו בה אזורים מיוחדים לקיט, לחקלאות ולאזור עירוני. הרצליה הוכרזה כעיר בשנת 1960, והיא שייכת למחוז תל אביב. כמו כן, העיר חברה בארגון פורום ה-15.

מגדל המים הראשון בהרצליה בגבעת המייסדים, 1926

חלק ממייסדיה של המושבה הרצליה נמנו עם אנשי "קהילת ציון", קבוצה ציונית מארצות הברית שרכשה אדמות עבור יהודים אמריקניים שתכננו לעלות לארץ.[7] את האדמות רכש יהושע חנקין מהאפנדים של הכפרים אג'ליל (ג'ליל) ואל-חרם (סידנא עלי). בשנת 1924 עלתה למקום על גבעה שוממה, קבוצה של שבעה אנשים ובנתה את הצריף הראשון. כעבור 40 שנה הוקם באותו מקום (ברחוב ויצמן), גלעד לשבעת המייסדים של הרצליה. אל מייסדיה הצטרפה ב-1925 קבוצה נוספת, קבוצת חקלאים בני מושבות ותיקות, שנקראה "בני בנימין". הם בחרו להיבדל מאנשי המושבה ודרשו להקים שכונה נפרדת מהרצליה, היה להם ניסיון בחקלאות והמשקים שלהם שגשגו לעומת משקי המתיישבים האחרים. בקבוצה האמריקאית היה גם ש"ז לוין, לימים ראש המועצה המקומית הרצליה ואביו של יוסף נבו ראש העירייה הראשון.

קודחי הבאר הראשונה בהרצליה בשנת 1925 - פסל בגינת מוזיאון בית הראשונים

בשנת 1926 תוארה הרצליה:

"הרצליה - מושבה חדשה זו הנמצאת מצפון לתל אביב. מעבר לירקון."
"האדמה נקנתה על ידי 'קהילת ציון אמריקאית' בשנת 1924. לפי תוכנית החברה מתחלקת הרצליה ל-4 אזורים: א' - לרובע עירוני ב' - למעונות קיץ ובתי-רחצה ג' וד' - להתיישבות חקלאית. עבודת ההתיישבות התחילה באזור ד'. במשך השנה נבנו במושבה 101 בתים ו-35 רפתות.[8]

תוכנית המתאר הראשונה של העיר, תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן. תוכניתו כללה ארבעה אזורים: אזור חוף הים, שיועד לבתי מלון; אזור ב', הרצליה פיתוח של ימינו, שיועד למגורים במתכונת של עיר גנים; רכס הכורכר, שיועד להיות אזור מסחרי עירוני; ואזור ד' החקלאי.[9]

שיירת גמלים בהרצליה, ינואר 1920

שכניה הערבים של הרצליה בין השנים 1924–1948

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל שטחי הרצליה חיו בעשורים שלפני קום המדינה כ-4,100 כפריים ועוד כ-1,100 בדואים. היחסים בין השכנים הערביים לבין תושבי המושבה היהודיים היו ידידותיים מאוד. בארכיון "בית ראשונים" ניתן למצוא מסמכים המצביעים על היחסים החמים בין הנהגת המושבה לבין ההנהגה הערבית; ביניהם ניתן למצוא מכתב מהוועד המקומי של המושבה שנשלח למוכתר של ג'ליל המערבית חג' חסיין אלעסי, שבו הם מברכים אותו לרגל נישואי בנו ומביעים תקווה כי הידידות בין היישובים תימשך ותתחזק.[10] קשרי החברות התבטאו גם בהזמנות חמות לאירועים ולשמחות. כך לדוגמה הזמין השייח' מחמד שקר אבו כישכ את תושבי הרצליה להשתתף בחתונת אחיו.

מסגד סידנא עלי בכפר אל-חרם

בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 נקנה חלק ניכר מאדמות הכפרים הערביים על ידי קהילת ציון אמריקאית. על אדמות אלה הוקמו היישובים הרצליה, רשפון וכפר שמריהו. ואלה שמות עיקר הכפרים שהיו שכניה של הרצליה בשנים 1924–1948:

  1. שבט ערב אל-קורעאן, שבט בדואי אשר שכן באוהלים על הדיונות מעט דרומית לתל מיכל. בשטחי הרצליה מנה השבט כ-150 נפש אשר עבדו בחלקם כפועלים שכירים בפרדסי כפר שייח' מואניס (בין הירקון לג'ליל) וחלקם עסק בהובלת זיפזיף ואבטיחים על-גבי גמלים. כמה בודדים מהם עסקו בדיג.
  2. אל-עוואסאת, חמולה בדואית ששכנה באוהלים בין אבו כישכ לבין שובאקי, כיום שכונת "נווה עמל". השבט, אשר הונהג על ידי חאג' איברהים אל עוואסי, מנה כ-150 נפש.
  3. ערב אבו גנדיל (ערב אל-חג'ג'וי) חמולה בדואית בת כ-80 נפשות ששכנה על שפת הבצה (ה"באסה") לרגלי רכס הכורכר.
  4. ערב אל-עבאשה, שבט בדואי שמנה כ-100 נפשות אשר שכנו במאהל, צפונית מזרחית לכפר-שמריהו.
  5. שובאקי, שבט בדואי אשר התגורר באזור שכונת "יד התשעה" ("שביב") של היום, השבט מנה כ-50 נפש.
  6. אל-חרם (סידנא עלי), כפר שהתפתח בסמיכות למסגד סידנא-עלי, בסמוך לחוף הים. שכן צפונית מערבית להרצליה וגבל בכפר שמריהו. הכפר מנה כ-800 נפש והונהג על ידי המוכתר אל-כרים. רבים מבני הכפר עבדו בבניית המושבה הרצליה.
  7. אבו כישכ, שבט בדואי ששטחו השתרע מצפון לירקון ועד מזרח רמת השרון והרצליה. בראש השבט עמד שייח' שאקר ולו שישה בנים שהנהיגו את השבט. חלקו של השבט אשר התגורר באזור הרצליה מנה כ-300 נפש. היחסים בין מתיישבי הרצליה לבין אנשי השבט היו ידידותיים על-פי רוב.[11]
  8. ג'ליל א-קבלייה וג'ליל א-שאמלייה, שני כפרים אשר שכנו דרומית-מערבית להרצליה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, חששו תושבי הכפרים לחייהם על אף קשרי הידידות שהוזכרו בראש הפרק. לכן, לאחר כיבוש יפו נמלטו התושבים מהאזור, חלקם בהוראת ההנהגה הערבית (שעודדה את פינוי הנשים והילדים והישארות הגברים בגיל הלחימה), וחלקם בגלל התקפות ארגוני הפורשים (האצ"ל והלח"י). מי שנסו עברו בעיקר לטייבה ולכפר מוקיבלה, בכוונה לשוב לביתם עם תום המלחמה. חלקם הועברו למחנות פליטים מחוץ לקו הירוק. על פי עדויות של כמה מן המתיישבים הראשונים בהרצליה, התושבים היהודיים הגיעו לכפרים ושוחחו עם תושביהם לפני פרוץ המלחמה, הללו הודיעו כי היהודים מתחייבים לשמור על שלום של הכפרים וכי לא נשקפת סכנה לתושבים. מאמצי המתיישבים היהודיים להשאיר את תושבי הכפרים בבתיהם עלו בתוהו.

לאחר המלחמה נמנעה שיבת הערבים לכפרים, האדמות הוכרזו נכסי נפקדים, ומאוחר יותר סופחו ליישובי האזור - בעיקר הרצליה ורמת השרון.

מהקמת המדינה ועד היום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948 מנתה הרצליה 5,300 תושבים. תוך שנתיים, עם גלי העלייה ההמונית, הוכפלה האוכלוסייה והגיעה לכ-12,000 תושבים. דרומית מערבית למושבה, מול אזור התעשייה של ימינו, שכן הכפר הערבי אג'ליל שננטש במלחמת העצמאות. שטח השיפוט של העיר הורחב עד חוף הים.[12] במקום הכפר הוקמה "מעברת ג'ליל" שנקראה "גלילות", בה שוכנו עולים חדשים, בשנת 1954 צורפה גלילות לתחום הרצליה.[13] סמוך לנוף-ים ליד מסגד סידנא עלי והכפר הערבי אל-חרם הוקמה מעברה נוספת, "מעברת סידנא עלי" שנקראה "רשף".[14] בשנת 1952 צורפה רשף לתחום הרצליה.[15] לאחר בנייתם של שיכונים חדשים בשכונות שונות פונו המעברות והעולים פוזרו בשכונות. בעיקר בנווה עמל ויד התשעה במזרח העיר. באפריל 1960 הוכרזה כעיר.[16]

עקב גירעון כספי גדול פיזר שר הפנים בדצמבר 1967 את מועצת העיר ואת ראש העיר ומינה ועדה קרואה, לתקופה של שנתיים, תחתיה. בראש הוועדה עמד יעקב שרייבום, מבקר העירייה הראשון של ירושלים, ששימש גם יושב ראש הוועדה הקרואה בנתניה בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. באותה תקופה החלה התפתחותה של הרצליה פיתוח כשכונת מגורים לעשירי ישראל ודיפלומטים.

אך הפיתוח הגדול של הרצליה בדומה לרמת השרון הסמוכה היה לאורך שנות ה-70. אז החלה בניה מסיבית על שדותיה החקלאיים של המושבה, ולאורך שנות השבעים והשמונים היא הכפילה את אוכלוסייתה כתוצאה מכך. בשנות התשעים חלה התפתחות נוספת כאשר נחנך קניון שבעת הכוכבים, אזור התעשייה במערב הפך להיות מרכז בילוי ותעסוקה, ונתיבי איילון הגיעו בשנת 2000 עד לעיר. החל משנות העשרים של המאה ה-21 החלה התאכלסות של שכונות "גליל ים" על השטח שבין מרכז העיר לנתיבי איילון, ו"הרצליה הילס" בסמוך למחלף הסירה.

ערך מורחב – סמל העיר הרצליה

סמלה של העיר הוא מגן בצבע כחול תכלת כצבע דגל ישראל ובראשו שם העיר. על המגן מופיעים שבעה כוכבים בצבע דמוי-זהב כסמל לחזון שבע שעות העבודה של הרצל. הכוכבים הופיעו לראשונה בשרטוט של הרצל לדגל המדינה הציונית העתידי, הם מופיעים גם בסמלה של העיר תל אביב ועל שמם נקראים בעיר גם שדרה ראשית, מחלף, דיור מוגן וקניון. בתחתית המגן מופיע גלגל תעשייתי - סמל לענפי החרושת והמלאכה ומצדיו ענפי שיבולת ופרי הדר כסמל לענפי החקלאות. במרכז המגן מופיעה ספינה המציינת את קרבתה של העיר לים התיכון.

שלט מספר בית בהרצליה, המעוצב בדמות סמל העיר ונושא שבעה כוכבים בראשו

בקיץ 2011, לאחר שנתיים וחצי של עבודת הכנה, השיקה עיריית הרצליה מיתוג מחדש תחת הסיסמה "אם נרצה", פרפרזה על הציטטה המפורסמת של הרצל. הלוגו החדש שבשימוש העירייה כולל כוכב תלת-ממדי בחמישה צבעים (המסמלים את ערכי העיר) אך שומר גם, בשינויים קלים, על סמל העיר המקורי בעל שבעת הכוכבים, מגמה שהחלה עם סמל העיר תל אביב-יפו. את המהלך ביצעה חברת המיתוג OPEN.

גלעד למייסדי הרצליה
בית משפט השלום בהרצליה
דמותו של הרצל, על-גבי מגדל מים בכניסה להרצליה, בסמוך למחלף הסירה
אנדרטת יד למעפיל האלמוני במחלף הסירה
אנדרטה בגן בן שפר, לנופלים במערכות ישראל
הרצל משקיף ממרפסת מוזיאון בית הראשונים
פסל הג'ירפות היושבות במעגל התנועה ליד תחנת הרכבת בהרצליה
המרכז הרפואי בהרצליה
שרידי המצודה הרומית בתל מיכל
פסל "רוכבת השלום" של הפסל מוטי מזרחי ליד חוף מלון השרון בהרצליה

חלוקה גאוגרפית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצליה שוכנת לחוף הים התיכון, ולה רצועת חוף ים ארוכה ורחבה.

הרצועה הראשונה, שבין חוף הים לכביש החוף היא חלקה המערבי של העיר, בה נמצאות השכונות "נוף ים" ו-"הרצליה פיתוח" הבנויות ברובן כווילות צמודות קרקע, אשר רבים מהן בתי יוקרה המשמשים את המעמד העליון, שגרירים וכדומה. על רכס הכורכר הצמוד לחוף הים נבנו וילות יוקרה, מלוני נופש ודירות, והמרינה הרצליה, שמעליה שוכנים שני מגדלים. בקצה הצפוני של רצועה זו נמצאות עתיקות אפולוניה, ובדרומה תל מיכל. בחלק הדרום מזרחי של רצועה זו נמצא אזור התעשייה של הרצליה. בין כביש החוף לנתיבי איילון נמצאת שכונת מגורים הקרויה "הרצליה ב", שנקראה בעבר גם "אזור ג'". הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב נורדאו הנמשך מדרום לצפון, לכיוון כפר שמריהו, ובנוי על רכס הכורכר המרוחק מן הים.

בנתיבי איילון עוברת גם המסילת החוף של רכבת ישראל, ומצפון למחלף שבעת הכוכבים, נמצאת תחנת הרכבת הרצליה.

ממזרח לנתיבי איילון נמצאת רצועה של שטחים ציבוריים, שבהם מגרש הכדורגל העירוני, קניון שבעת הכוכבים, הספורטק העירוני, בית חיל האוויר (שהוא גם משכנו של תיאטרון הרצליה), המרכז הבינתחומי הרצליה, בתי ספר אחדים, פארק הרצליה וכן בית הקברות העירוני הישן.[17] בית הקברות החדש של העיר נמצא בין נתיבי איילון לקיבוץ גליל ים ונפתח בשנת 2011. בחלקה הצפוני של רצועה זו, ממערב לשכונת גן רש"ל ומדרום לשכונת נחלת עדה, הוקם בעת מלחמת העצמאות שדה התעופה הרצליה, במיוחד עבור ה"מסרשמיטים" של טייסת 101 שעברה להרצליה מ"שדה עקרון" מאחר שהיה קרוב מדי לחזית.[18]

מדרום-מזרח לרצועה זו נמצא אזור המגורים העיקרי של העיר, שבו מתגוררים מרבית תושביה. הרחובות הראשיים באזור זה הם רחוב בן-גוריון, העובר מצפון לדרום ומוביל מהרצליה לרמת השרון, ורחוב סוקולוב, העובר ממזרח למערב ובו מתרכזות מרבית החנויות. באזור זה הייתה תחילת דרכה של המושבה הרצליה והוא נקרא בעבר "המושבה".

אחד מסימני ההיכר של מרכז העיר - הפסז' ומגדל המגורים שמעליו בפינת הרחובות סוקולוב ובן-גוריון
בית העירייה החדש, התחיל לפעול בשנת 2017[19]

מרכז העיר הוא השטח שבין הרחובות הרב קוק מדרום, הבריגדה היהודית מצפון, דרך ירושלים ממזרח ורחוב ז'בוטינסקי ממערב, שבו נמצאים המרכז המסחרי של העיר סביב רחובות סוקולוב ובן-גוריון, משרדי העירייה, בית הכנסת הגדול ועוד.

קיוסק "טוקר", הקיוסק הראשון לגזוז בהרצליה, נבנה בשנת 1935 בפינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב, על ידי המועצה המקומית הרצליה. הקיוסק הופעל על ידי גדליהו טוקר, אשתו טובה ובניהם משה ויחיאל, שהיו בין המתיישבים הראשונים בהרצליה כשנוסדה. במשך שנים היה הקיוסק מרכז הבילוי והמפגשים של המושבה.

עד לשנת 1983 שכן בפינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב עד רחוב בר-אילן השוק העירוני, שכלל גם בתי מלאכה קטנים, קיוסקים ודוכני ירקות לאורך רחוב בן-גוריון. שטח השוק היה שייך לאגודת "מפעל המים" של הרצליה, שבין חבריה היו פרדסנים וחקלאים שרכשו מניה. ברשות האגודה היו גם רוב הבארות ובריכות המים של הרצליה; ברבות השנים נפטרו רבים מחברי האגודה, הנהלת מפעל המים הגיעה להסדר עם העירייה וכל רכוש האגודה הועבר לידי העירייה ללא תשלום, למעט מתחם בית האזרח שלפי סיכום יעבור גם הוא לידי העירייה כעבור מספר שנים. עם פינוי השוק הוקם במקומו מגדל "לב העיר" ומרכז מסחרי (פסג').

בין השנים 2005 ל־2008 הוקם במרכז רחוב סוקולוב, ביוזמתה של ראש העירייה יעל גרמן, "המרכז החדש של הרצליה", שכלל בין היתר את הרחבת מדרכות הרחוב, הקמת כיכר גדולה במפגש הרחובות סוקולוב ובן-גוריון, הרחבת השטחים הירוקים והקמת ספסלים.[20] המהלך נועד להפחית את נפח התנועה העוברת ברחוב ולהאט את מהירות הנסיעה לכלל התנועה, כך שתתאפשר תנועת הולכי רגל ורוכבי אופניים בטוחה, הן לאורך המדרכות והן במעברי החצייה. ננטעה ברחוב שדרת עצי דולב קליפורני. מתקני הרחוב מאפשרים לציבור שימוש נוח ובטוח בספסלים, מתקני קשירת האופניים ומתקני המשחקים. בצומת המרכזי (בין שדרות ח"ן, בית הכנסת הגדול ובניין לב העיר) נבנתה כיכר.

המרכז החדש הפך את רחוב סוקולוב מעורק תחבורה ראשי בעיר לרחוב שחלקו המרכזי חד־סטרי בעל נתיב בודד, כאשר על חשבון המסלולים שבוטלו הורחבו המדרכות ונסללו שבילי אופניים. צמצום העבירות התחבורתית פגע בנגישות לבתי העסק ברחוב. ברוב שעות היום קיים עומס תנועה לאורך המרכז החדש. בשנת 2015 יזם ראש העירייה, משה פדלון, צמצום של המדרכות וביטול הכיכר בצומת סוקולוב-בן-גוריון-שד' ח"ן, לשם הרחבת הכביש מחדש.[21]

במרכז העיר שכנה התחנה המרכזית של הרצליה בה יצאו קווי אגד ובשנותיה האחרונות של מטרופולין לרחבי השרון וגוש דן. התחנה נסגרה בשנת 2017 ומתוכננת עליה שכונת מגורים. כיום (2024) יש על שטח התחנה הישנה חניון.

רבי קומות בנווה אמירים
  • נווה ישראל: נמצאת בין רחוב הרב קוק לנווה אמירים. שכונה זו מאופיינת בבתים צמודי קרקע ישנים ובבלוקים מרובי דירות קטנות. בשנות השבעים התקיים בשכונה פרויקט "שיקום השכונות", שהעלה את רמת החיים בשכונה. בשכונה נמצא בית הספר היסודי "בן צבי". אולפני הרצליה נמצאים בקצה הצפוני של השכונה. בשנת 2023 מתקיים במרכז השכונה מיזם פינוי בינוי נרחב.
  • נווה אמירים: שכונה של רבי קומות מפוארים בדרום הרצליה, ממערב לרחוב בן-גוריון, סמוך לגבולה של הרצליה עם רמת השרון. השכונה תוכננה בדומה לשכונת נווה אביבים בצפון תל אביב על ידי האדריכלים זוכי פרס רוקח אהרון דורון וצבי שילוח. במרכז השכונה נמצא מרכז ספורט למנויים ובו גם בריכת שחייה.
  • הרצליה הצעירה: בשכונה זו התגוררו בעבר מעט עולים מתימן ועוד כארבע משפחות אשכנזיות, ללא חשמל וללא תחבורה ציבורית. רק עם השלמת בניית "שיכון חרות" חוברו הבתים לרשת החשמל. היו בה פרדסים רבים ושטחים חקלאיים. בשכונה נמצאת חטיבת הביניים "זאב". השכונה גם היא נמצאת על הגבול שבין רמת השרון להרצליה, בשכונה נבנו קוטג'ים ווילות רבים. השם "הרצליה הצעירה" ניתן למקום על שם ארבעה בניינים שנבנו בתקופת ראש המועצה פסח יפהר, עבור זוגות צעירים והקטע הזה נקרא הרצליה הצעירה. הרצליה הצעירה "בלעה" גם את שכונת הפועלים המשתרעת מרחוב ארלוזורוב בצפון עד שכון דרום בדרום ועד רחוב בן יהודה במזרח. כיום נחשבת לאחת השכונות היוקרתיות בהרצליה ובאזור השרון.
  • שיכון דרום: נמצא בדרום העיר. נמצא מהצד המזרחי של שדרות בן-גוריון. בין היתר נמצאים בשכונה רחובות הקרויים ע"ש אישים ובמוסדות הקשורים בדת היהודית (כמו רבי עקיבא, הגאון מווילנה, חת"ם סופר). בשטח השכונה נמצא בית ספר "לב-טוב".
  • צמרות: שכונה של רבי קומות מפוארים בדרום הרצליה, ממזרח לרחוב בן-גוריון, סמוך לגבולה של הרצליה עם רמת השרון.
  • שיכון "משה"ב": נמצא מול שיכון דרום, מערבית לשדרות בן-גוריון. נבנה עבור המגזר הדתי על ידי חברת הבנייה משה"ב. ליד השכונה, ברחוב ביל"ו, נמצא המרכז הרפואי "דרום".
  • נחלת עדה: השכונה הצפונית ביותר בהרצליה. מרוחקת כשני ק"מ ממרכז העיר, נקראת על שם עדה סילברמן מארצות הברית שתמכה בפיתוח השכונה. השכונה הוקמה באמצע שנות הארבעים והתיישבו בה בעיקר עולים מתימן. לאחר קום המדינה, עם התגברות גלי העלייה, הוקמה בה מעברה גדולה, מעברת "נחלת עדה". המעברה נהרסה סופית בתחילת המאה ה-21,[22] כשנבנו שם בתי מגורים חדשים. בשכונה שני בתי כנסת: טריפוליטאי ותימני.
  • גן רש"ל: הוקמה בשנות ה-50 המוקדמות, דרומית לפרדסי גן רש"ל. גן רש"ל נקרא על שם ראשי התיבות רחל, שרה ולאה, נשותיהם של בעלי הקרקעות הראשונים של הבעלים של פרדס גן רש"ל. בחלק המערבי, שהוא החלק החדש ביותר בשכונה, נמצאים כ-30 בניינים שהוקמו באמצע שנות השבעים לזוגות צעירים. בעשור השני של המאה ה-21 שודרגו רבים מבניינים אלה במיזמי תמ"א 38. בחלק המזרחי, הוותיק יותר, נמצאים בתים צמודי קרקע דו משפחתיים. בשכונה נמצאים בית הספר היסודי "אילנות" וארבעה בתי כנסת: שניים לעדה הפרסית, אחד אשכנזי ואחד תימני.
  • נחלת ישראל: "שכונת התימנים" ע"ש ישראל פיין, שתרם 50 דונם עבור עשר משפחות מהקהילה התימנית בהרצליה אשר ראשוניה עלו בשנת 1924, העלייה הרביעית. השכונה נמצאת ברחוב שד"ל והיא מחולקת לעשר חלקות בנות "דונם הרצלייני"; כל משפחה קיבלה חלקה בת דונם והפרישה מאדמתה עבור בניית בית כנסת בשכונה. תחילה כל משפחה בנתה צריף ובשנים יותר מאוחרות נבנה בית. המשפחות ברובן היו מרובות ילדים. בנוסף, קיבלה כל משפחה מהשכונה חלקת אדמה בת ארבעה דונם באזור הבאסה כדי להקים משק עזר לכלכלת משפחותיהם הגדולות.
  • שכונת נוה עובד: נמצאת בין רחוב לייב יפה לרחוב העלייה השנייה ורחוב הדר. בניית השכונה הסתיימה בספטמבר 1947.את השכונה אכלסו משוחררי הצבא הבריטי וותיקים בהרצליה שלא היה להם בית משלהם. הבתים נבנו כיחידה אחת על כל מגרש.
  • שיכון החיילים המשוחררים: נמצא בין רחוב הדר במערב, רחוב ההגנה במזרח ורחוב גולומב בצפון. אוכלס בסוף 1947 על ידי משפחות חיילים משוחררים מהצבא הבריטי. הבתים בשיכון הם דו משפחתיים.
  • "שיכון מפ"ם": בין רחובות הדר והבריגדה היהודית, נבנה ב-1951 עבור חברי מפ"ם בהרצליה, בניינים בני שתי קומות וארבע דירות בכל בניין.
  • שיכון גורדון: שוכנת מדרום-מערב לשכונת נווה עמל. השיכון הוא בעצם שלושה רחובות: פתח תקווה, החשמונאים ויוסף נדבה. כיום היא חלק מהרצליה הצעירה.
  • שכונת ויצמן: נמצאת בין רחוב ויצמן במזרח לרחוב אבן עזרא במערב ורחוב הרב קוק בדרום. בקרבת כבישי הגישה לתל אביב ולחיפה. נבנתה עבור מפוני המעברות בסוף שנות החמישים ונקראה אז שכונת "בטיש". אוכלוסיית השכונה מעורבת, וכוללת עולים חדשים (ברובם עולים מחבר המדינות) לצד ותיקים.
  • הרצליה הירוקה: אזור במרכז-צפון הרצליה, מרחוב הבריגדה היהודית מצפון ורחובות בני בנימין וטשרניחובסקי ממערב. רחוב יגאל אלון בדרום ורחוב ירושלים במזרח. באזור נמצאים בתי הספר "יוחנני" ו"ברנר".
  • גליל ים החדשה: שכונת רבי קומות מדרום לרחוב הרב קוק ושדרות שבעת הכוכבים ומצפון לקיבוץ גליל ים. בצפון השכונה שוכנת "קריית החינוך הנשיא שמעון פרס". לאורך חלקה הדרומי של השכונה עובר פארק רחב ידיים.
  • יד התשעה: השכונה מוכרת בשם "שכונת שביב" ונמצאת במזרח העיר, על גבול תחום השיפוט של רעננה. כמעט כל הבתים הם "בנייני רכבת" שהוקמו בסוף שנות החמישים למען עולים חדשים, בעיקר מצפון אפריקה. השכונה קלטה מאוחר יותר גם עולים מאתיופיה ומרוסיה. בשביב נמצאת חטיבת הביניים "רעות" ובית הספר היסודי "הרצל". בשכונה צולם חלק מן הסרט סאלח שבתי. כן נמצאת ליד דרך ירושלים מובלעת של כארבעה בתים שהיו שייכים לחמולת שובאקי שננטשו ערב מלחמת העצמאות, הבתים אוכלסו על ידי משפחות שמחזיקות בהם עד היום. השכונה נקראת על שם תשעה יהודים מבצרה שבעיראק שהואשמו בריגול לטובת מדינת ישראל ונתלו בפומבי ב-27 בינואר 1969.
  • נווה עמל: נמצאת מדרום ליד התשעה/שביב (ברובה על שטחו לשעבר של שבט אבו כישכ) ומצפון לשטח מפעל התעשייה הצבאית שברמת השרון. במערב הגבול הוא דרך ירושלים ובמזרח רחוב פורצי הדרך שנושק לפרדסי מושב גבעת חן. בחלקה הצפוני נושקת נווה עמל לבתיה הדרומיים של שביב. גם נווה עמל מחולקת לשכונות שהוגדרו לפי סוגי הבתים והצריפים שנבנו עבור העולים: אזבסטונים, בלוקונים, צריפים שוודיים ומאוחר יותר בתים של שתי קומות (רחוב צה"ל והמשך רחוב כצנלסון). בתחילת שנות השישים נבנו בחלק המזרחי מעברת אזבסטונים לעולים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה. בתחילת שנות התשעים פונתה סופית המעברה ונבנה אזור חדש עבור זוגות צעירים מהרצליה ועולים מברית המועצות ונבנה רחוב חדש שנקרא רחוב "פורצי הדרך" שבתיו נושקים לגדר של שדות מושב גבעת חן. במשך השנים החליפו בתים חדשים ומודרניים חלק מהבתים הישנים והוקמו במקומם וילות מפוארות. בשכונה בתי הספר היסודיים "גורדון" והדתי "רמב"ם" ומתנ"ס "בית פוסטר" הכולל מגרש טניס. השכונה משופעת בבתי כנסת וחלק מתושביה מסורתיים-דתיים.
  • נוף ים: נמצאת במערב העיר, מצפון להרצליה פיתוח, כשבינה לבין הים נמצא הכפר הערבי הנטוש אל-חראם ומסגד סידנא עלי. השכונה הוקמה ב-1946, על ידי אנשי "נווה עובד". לאחר קום המדינה, התקיימה בשכונה מעברת נוף ים, כשחלק מבתי האזבסט עודם קיימים ומאוכלסים. בנוסף לבנייני הרכבת שהוקמו בראשיתה, נמצאים בשכונה בתים פרטיים ישנים, שאחדים מהם נהרסו והוקמו תחתיהם בתים חדשים ומפוארים. מצפון מערב לשכונה, סמוך מאוד לבתי התושבים, שכן מפעל של התעשייה הצבאית. בשנת 1992 אירע פיצוץ גדול במפעל שהותיר אחריו נזק רב לבתי התושבים ושני הרוגים. בעקבות הפיצוץ ולחץ התושבים נסגר המפעל תוך שנים אחדות, אך רוב שטחו עדיין סגור בשל חשש מחומרים רעילים. לידו נמצא הגן הלאומי אפולוניה. קבוצת הכדוריד אליצור נוף ים/הרצליה מייצגת את העיר (הרצליה) ואת השכונה בפרט. את השכונה ייצגה בעבר קבוצת הכדורגל הפועל נוף ים ששיחקה בליגה הראשונה בשנות ה-70 והתפרקה. בשכונה פועל בית הספר היסודי "נוף ים". בשכונה ארבעה בתי כנסת: מרוקאי, עיראקי, אשכנזי וטריפוליטאי. ליד חוף הים, ממערב לשכונה, שוכן מוסד שיקומי לעבריינים קטינים, "מצפה ים". מבנה המוסד שימש לפני קום המדינה כתחנת משטרה בריטית שהיה מותקן עליה זרקור לגילוי ספינות מעפילים, המבנה פוצץ על ידי "ההגנה" יחד עם מבנה דומה בחוף חדרה (גבעת אולגה).
  • הרצליה ב': נקראה בעבר אזור ג', שכונה הנמצאת בין כביש החוף ממערב, מחלף "שבעת הכוכבים" מדרום, כפר שמריהו מצפון, ומסילת הרכבת ממזרח, ציר מרכזי בשכונה הוא רחוב נורדאו מדרום לצפון. בתי השכונה הם בניינים של 2 עד 4 קומות, רובם ישנים, לצד וילות מרשימות. בשכונה בית הספר היסודי הוותיק "ברנדייס" על שם לואי ברנדייס שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית ומנהיג ציוני, בו למדו גם ילדי הרצליה פיתוח. ממערב לכביש החוף, מול פתח המנהרה הרומית, יש שכונה קטנה שהייתה חלק מהרצליה ב' (אזור ג') והיום היא חלק מ"הרצליה פיתוח".
  • הרצליה בין ערים: שכונת רבי קומה בתכנון שתוקם בסמוך למכון השפכים של העיר, בשכונה יבנו כ-1,230 יחידות דיור וכן מבני ציבור, מסוף תחבורה ציבורית, כיכר עירונית וכן פארק עירוני שישתרע על שטח של כ-106 דונם.[23]
בניין "צמרות" העגול הוא סימן ההיכר של הרצליה לבאים אליה מרמת השרון
בתים על רכס הכורכר בהרצליה ב'

הרצליה פיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרצליה פיתוח
צילום מהאוויר של הרצליה פיתוח

באזור המערבי של העיר הרצליה נמצאת הרצליה פיתוח, הגובלת בים התיכון ממערב, בכביש החוף ממזרח, בשכונת נוף ים מצפון, ובתל מיכל, שטחים ריקים ומרינה הרצליה, בדרום. בעבר רוב שטחי הרצליה פיתוח היו מכוסים בדיונות חול, בין הדיונות היו מפוזרים בוסתנים של תאנים וענבי דבוקי.

בהרצליה פיתוח נמצאות שכונת ריבלין, שיכון אכדיה (שיכון חיילים ועולים) ושיכון הפרוגרסיבים. כמו כן, נמצא באזור בית הכנסת "אוהל משה" המשרת את בני כל העדות, בית הכנסת המרכזי הספרדי וחטיבת הביניים "סמדר". רחובות ראשיים של האזור: הנשיא (יצחק בן-צבי), וינגייט, רמת-ים, קרן היסוד ומדינת היהודים.

האזור נחשב לאחד מאזורי המגורים היוקרתיים בישראל, ומרבית בתי המגורים שבו הם וילות. רחוב גלי-תכלת, שצדו המערבי נמצא על המצוק הצמוד לחוף הים ומשקיף על הים, מאכלס את הבתים היקרים ביותר בישראל, ובו שכן, עד לשנת 2021, גם ביתו של שגריר ארצות הברית בישראל. שגרירים נוספים מתגוררים בהרצליה פיתוח. דיירים נודעים בשכונה היו נשיא המדינה חיים הרצוג ושר החוץ אבא אבן (אחד הרחובות הראשיים באזור, המוביל ממזרח למערב, נקרא על שמו לאחר מותו).

ברצועה הצמודה לחוף נמצאים בתי מלון אחדים, ובהם "השרון", "דניאל" ו"דן אכדיה". בקצה הדרומי של רצועת המלונות נמצאת המרינה של הרצליה, שעליה שוכנים שני מגדלים, האחד משמש את מלון "מלון ריץ-קרלטון" והשני משמש לדירות נופש. ברצועה זו נמצא גם בית החולים "הרצליה מדיקל סנטר". במרכז הרצליה פיתוח שכן מלון "תדמור", ששימש להוראת מקצועות המלונאות. בשכונה נמצאים גם בתי דירות יוקרתיים.

הרצליה פיתוח מחוברת לחלקה המזרחי (העיקרי) של הרצליה ולכביש החוף בשני מחלפים: מחלף כפר שמריהו ומחלף הסירה. מכביש החוף יש גישה להרצליה פיתוח בכבישים נוספים.

אזור התעשייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספסל מעוצב בצורת דג באזור התעשייה בהרצליה

אזור התעשייה נמצא בחלקה הדרום מזרחי של הרצליה פיתוח. בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה האזור מרוחק משכונות המגורים ולמעשה היה נפרד ולא שייך להרצליה פיתוח. שכנו שם בעיקר בתי חרושת, בהם: אדרת - מפעל לטקסטיל, תגום - מפעל למוצרי גומי, אמרון - מפעל של קבוצת אמקור שייצר תחילה מקלטי רדיו והחל מאמצע שנות ה-60 של המאה העשרים גם מקלטי טלוויזיה ברישיון של חברת נורדמנדה הגרמנית, ארדי - מפעל למוצרי מזון וכן מפעלי חמצן וארגון לייצור והפרדה של גזים.

עם הזמן נסגרו מרבית בתי החרושת ובמקום התפתחה תעשיית היי-טק בהיקף רחב. חברת "סאיטקס", מחלוצות ההיי-טק בישראל, הקימה בו את מפעליה במתחם של "תעשיות עתירות מדע" שהקימה חברת "גב-ים" בשנת 1971,[24] ובעקבותיה הגיעו חברות היי-טק נוספות, בהן ורינט מערכות, מטריקס וקבוצת אן. אס. או. טכנולוגיות, נובוטון טכנולוגיות ונציגויות של חברות היי-טק רב-לאומיות, בהן מיקרוסופט ואפל, להן נבנו בנייני משרדים חדשים, אשר רבים מהם בסגנון אטריום. מאז סוף המאה ה-20 נחשב האזור לאחד מאזורי התעשייה המתקדמים בישראל. יש באזור מסעדות רבות ושטחי מסחר נרחבים, המושכים גם לקוחות רבים שמחוץ להרצליה פיתוח. ב-2017 וב-2018 נפתחו באזור התעשייה שני מלונות בסגנון בוטיק, מרשת ישרוטל ("פאבליקה ישרוטל הרצליה") ומרשת מלונות פתאל ("מלון NYX הרצליה").

מעלית בחוף אכדיה הרצליה
חוף הרצליה - צילום ממלון דניאל

לעיר הרצליה חוף ים שאורכו כ-7 ק"מ. החופים מתוחזקים היטב ונהנים מקרקע חולית וזהובה. מלבד תושבי העיר, משרתים חופי הים של הרצליה את תושבי ערי השרון הסמוכות המשוללות חוף ים, כדוגמת רעננה, כפר סבא, רמת השרון, הוד השרון ועוד, וכן מבקרים ותיירים הנופשים בעיר.

לעיר מספר חופים (מצפון לדרום):

  • חוף אפולוניה: רצועת חוף צרה בין חורבות אפולוניה לים, חוף זה אינו חוף מוכרז. מעליו נמצאים מצוקים המטים ליפול, ובעבר אף התרחשו שם כמה התמוטטויות של הסלעים. רצועת חוף זו צרה יחסית וכמעט שאין בה חול. בשנות השמונים צולם בחוף זה קטע מהסרט "ספיחס".
  • חוף סידנא עלי (נוף ים): חוף זה קרוי על שם המסגד העתיק המצוי בסמוך לכניסתו הדרומית. רצועת החוף הסמוכה למסגד היא מוכרזת. מנגד, חלקו הצפוני החוף אינו מוכרז בגלל קרבתו לחוף אפולוניה ובשל כתם בים שנגרם כתוצאה מהזרמת שפכים על ידי מפעל התע"ש הסמוך, ששכן בעבר מצפון לשכונת נוף ים. במקום מצוי מתחם של מערות החצוב בסלע של "ניסים איש המערות"[25] וכן התיישבות מצומצמת של דייגים, המתגוררים במתחם בקצהו הצפוני של החוף, המכונה "כפר הדייגים".
  • חוף השרון: חוף זה הוא מהחופים העמוסים ביותר בעיר. שוכנות בו מספר מסעדות וכניסתו מתחברת לכיכר דה שליט. לחוף ירידה מלאכותית, עשויה מדרכה היורדת לים, וכוללת גם גישה לנכים. במקום שוכנת גלידריית "גלידת אריה", ממוסדות העיר הרצליה, המוכרת כמעט לכל תושביה. מחוף זה ואילך רצועת החול מתרחבת כשנעים דרומה.
  • חוף זבולון (חוף צופי ים): קרוי על שם מבנה הבטון שנבנה ב-1939 על ידי אגודת יורדי ים זבולון, שהיה חלק מתנועת נוער ימית ושכן במקום עד שנות השמונים. כיום שוכן במקום שבט צופי ים העירוני, המשלב לימודי ימאות עם ערכי תנועת הצופים. בחלקו העליון של החוף נמצאים מרבדי דשא וכן מספר מסעדות. החוף נחשב למוכרז ואינו כולל שובר גלים. "חוף זבולון", מסעדת הדגים המפורסמת ששכנה בחוף נהרסה זה מכבר על ידי העירייה, וזאת כחלק מאכיפת החוק האוסר על הקמת מבנים ברדיוס של 100 מטרים מחוף הים.
  • חוף אכדיה/דבוש: נקרא על שם מלון "דן אכדיה" השוכן מעל החוף או לחלופין על שם "דבוש", על שם מסעדת החוף שנשאה את שם זה, שפעלה עד ל-7–2006 במקום יותר מ-50 שנה. ליד חוף זה נמצאים מגרשי טניס גדולים. חוף זה התברך ברצועת החול הרחבה ביותר בעיר, שרוחבה כמה עשרות מטרים.

החוף שליד מלון אכדיה היה חוף הרחצה של הרצליה עד בניית מלון השרון שלאחר סיום בניתו הכשירו ירידה לים עבור מתרחצים, עד אז חוף הרחצה של הרצליה היה ליד היכן שנבנה יותר מאוחר מלון אכדיה, זה היה החוף היחידי שהייתה לו ירידה אל החוף, הירידה שימשה לבני אדם וכן לעגלות רתומות לסוסים שתושבי הרצליה וגם רעננה ורמת השרון היו מגיעים בשבתות לים עם העגלות שלהם או עם עגלות שכורות, את הסוסים היו רוחצים באותה הזדמנות בים.על החוף היה קיוסק וכן מבנה שנבנה למלתחה. בדרך חזרה היו עוזרים לסוסים לעלות עם העגלות על ידי דחיפה מאחור. הייתה עוד ירידה לחוף היכן שהיה הוואדי שניקז את מי הגשמים מהבאסה, אולם הדרך הייתה משובשת והחול היה עמוק. הדרך עברה ליד המבנה הנטוש של בית החרושת לספירט שננטש על ידי משפחת פלוטקין בעלי "ויטה".

  • חוף אכדיה דרום ("הנכים"): זהו החוף הצמוד למרינה העירונית, ומותאם בגישה ברכב לנכים (מכאן שמו). כמו חוף השרון ודבוש, גם חוף זה עמוס במשך רוב חודשי הקיץ.
  • חוף הסירות: חוף זה אינו מיועד לרחצה, אלא לשיט סירות מהירות ואופנועי ים ולכן מהווה סכנה לרוחצים. החוף שוכן מדרום למרינה, ולאחרונה נהנה מפיתוח עירוני כחלק מפיתוח המרינה. במסגרת פיתוח זה, נשתלו בסמוך לחוף כרי דשא והוכשר מעבר להולכי רגל מהמרינה.
  • החוף הנפרד: חוף זה מופעל במשותף על ידי עיריית הרצליה ועיריית בני ברק, והוא מיועד לציבור הדתי. בימי ראשון, שלישי וחמישי הוא פתוח לרחצת נשים, ובימי שני, רביעי ושישי הוא פתוח לרחצת גברים.[26]
ערך מורחב – מרינה הרצליה
המרינה בשעת ערב

מרינה הרצליה היא המרינה הגדולה בישראל, והיא שוכנת בחופה של העיר הרצליה, מדרום למלון "אכדיה", ובעורפו של תל מיכל. התוכניות להקמת המרינה נוסחו על ידי מינהל מקרקעי ישראל, עיריית הרצליה והחברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ, הנמצאת בשליטת העירייה. המרינה הוקמה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, והיזמים זכו במחצית משטח המתחם לצורכי מסחר, נופש ותיירות, בתמורה להקמת המרינה על כל מתקניה. המרינה נפתחה בשנת 1995 כאשר הוכרזה בנמל בינלאומי. היא משתרעת על שטח של כ-500 דונם ובה מקומות עגינה ל-680 כלי שיט. מאז 2012 שוקדת עיריית הרצליה על תוכנית "חזית הים" שבמסגרתה הוזמנה סדרת עבודות מחקר מהמכון הישראלי לחקר הנדסה ימית בטכניון.

שטחים ירוקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלולית החורף בהרצליה, שריד מביצת באסה
האגם בפארק הרצליה
מתקן שעשועים בפארק הרצליה

ב-17 ביולי 2008 נחנך השלב הראשון של פארק הרצליה שמשתרע על שטח של 700 דונם, בין הרחובות יוסף נבו במזרח, נתיבי איילון במערב, שדרות מנחם בגין בצפון ושדרות בן ציון מיכאלי מדרום. בפארק יש מרחבי דשא גדולים, שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, מתקני שעשועים, אתרים לפיקניקים ובית קפה. לצד הפארק נשמר חלק משלולית החורף - "הבאסה".[27]

בינואר 2020 נחנך החלק הצפוני של פארק גליל ים, הנמצא בשכונת גליל ים החדשה. בפארק נבנו מתקני משחק, גשר לשכונת קריית השחקים העתידית הסמוכה, מגרשי ספורט ושבילי אופניים. עלות הקמתו של הפארק היא כ-100 מיליון ש"ח. בהמשך נבנו בפארק גם גינות כלבים ומתחמי משחק לילדים בעלי מוגבלויות.[28]

נחל גליל ים הצפוני שעובר בסביבות רחוב הרב קוק וממשיך לפארק גליל ים. המקטע נמצא בתכנון להיות משוקם ולהיות חלק מטיילת שתתחבר מהרב קוק עד פארק גליל ים. הנחל והחורשה לידו משמשים מאות תושבים מכל האזור שנהנים לבקר בהם, ומהווים ריאה ירוקה עם פוטנציאל אקולוגי עצום. מקטע הנחל נמצא בסכנה עקב עבודות בנייה שמתוכננות להיות על גדות הנחל, בניגוד לכאורה להנחיות החוקיות להגנה על נחלים. העבודות בסביבות הנחל תפסו תאוצה במהלך אפריל 2024, מה שגרם למחאה ספונטנית ואפקטיבית של מאות תושבים שהביאו לעצירת העבודות בצד הגדה עד לפגישה של נציגי העירייה והדרג המקצועי עם נציגות התושבים והפעילים אחרי חג הפסח.[29]

רחובות ראשיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • שדרות שבעת הכוכבים: ציר תחבורה ראשי העובר ממזרח למערב ומחבר בין הרצליה פיתוח במערב (רחוב שדרות אבא אבן) ורחוב הרב קוק במזרח. הרחוב מהווה את הגישה המרכזית אל מחוץ לגבולות הרצליה, דרך מחלף הסירה בכביש 2 ומחלף שבעת הכוכב בנתיבי איילון. רחוב הרב-קוק נגזר לשני רחובות ששדרות שבעת הכוכבים מהווה אחד מהם, בעוד שהרחוב השני הוא רחוב בן ציון מיכאלי שבסמוך לו ממקום קניון שבעת הכוכבים.
  • רחוב הרב קוק: רחוב העובר ממזרח למערב בדרום הרצליה. תחילתו בצומת כדורי במזרח ובשדרות שבעת הכוכבים במערב. כמו כן, בסמוך לו נמצא תיכון הראשונים.
  • רחוב סוקולוב: אחד הרחובות הראשיים של הרצליה ומרכז מסחרי בעיר. רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך על ידי רחוב ירושלים בצומת מרומזר, ובחלקו המערבי הוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון ונמשך לרחוב ויצמן הנחתך על ידי רחוב הרב קוק בהמשך. ברחוב זה מסחר רב והוא מכיל חנויות רבות.
  • שדרות בן-גוריון: אחד הרחובות הראשיים של הרצליה. הוא רחוב העובר מצפון לדרום, ממשיך את שדרות ח"ן בצפון ושם חותך את רחוב סוקולוב, במרכזו צומת כדורי שם הוא חותך את רחוב הרב קוק, והוא ממשיך עד לגבול עם רמת השרון, שאז הוא הפך לרחוב סוקולוב. הרחוב משמש בעיקר לחנויות ואתרים, ובנוסף יש מגורים בחלק גדול ממנו. ברחוב נמצאה התחנה המרכזית של הרצליה אשר נהרסה ב-2017 לצורך בנית שכונת מגורים חדשה (פרויקט נצבא). הרחוב, המסומן ככביש 482, הרחוב מהווה חלק מהדרך ההיסטורית שקישרה את המושבה לתל אביב.
  • רחוב ארלוזורוב: רחוב העובר ממזרח למערב, ומחבר בין צומת כדורי לבין דרך ירושלים.
  • דרך ירושלים: רחוב ראשי במזרח העיר, העובר מדרום לצפון. חלקו הדרומי נחשב להרצליה וחלקו הצפוני לרעננה. ישנה פנייה מרחוב ירושלים לרחוב אחוזה ממזרח, שהוא הרחוב הראשי של רעננה. חלקו הדרומי הוא גם הכניסה לשכונות נווה עמל ויד התשעה אשר נמצאות ממזרח לו. רחוב זה מתחבר ממערב לרחובות הראשיים (מצפון לדרום) הבריגדה היהודית, סוקולוב, העצמאות וארלוזורוב.
  • רחוב העצמאות: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך במעגל תנועה על ידי רחוב ירושלים, ובהמשכו הוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון. לאחר שהוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון הוא מתעקל דרומה ונחתך בסוף על ידי רחוב הרב קוק. המשכו הוא רחוב בר כוכבא שמהווה את הכניסה לשכונת נווה ישראל. רחוב זה משמש בעיקר למגורים.
  • רחוב הבריגדה היהודית: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא מתחיל בשכונת יד התשעה ונחתך על ידי רחוב ירושלים ובחלקו המערבי ממשיך אותו רחוב מנחם בגין הממשיך לכיוון הרצליה פיתוח וחוף הים. מן הרחוב נגזרים רחובות שכונות גן רש"ל ונחלת עדה.
  • רחוב מנחם בגין: רחוב הממשיך את רחוב הבריגדה היהודית ממערב. חלקו הצפוני מכיל את שדה התעופה הרצליה. חלקו הדרומי מכיל את שלולית הבאסה והוא מהווה את סוף ציר איילון צפון. הרחוב הממשיך אותו ממערב - רחוב המעפילים, נחשב לחלקו הדרומי של כפר שמריהו, ובסופו מחלף רבין המחבר אותו לכביש 2.
    בניין חברת מיקרוסופט באזור התעשייה בהרצליה פיתוח
  • מדינת היהודים: רחוב ראשי במערב העיר, המוביל מכביש החוף אל הים. משמש בעיקר לתעשייה, מלאכה ומשרדים.
  • אבא אבן: הרחוב הראשי באזור התעשייה של הרצליה פיתוח. מקשר בין מחלף הסירה למרינה.
  • רחוב הנשיא יצחק ע"ש הנשיא יצחק בן צבי ורחוב וינגייט ע"ש אורד וינגייט -שני הרחובות מקבילים האחד לאחר ומהווים צירי אורך מדרום לצפון בתוך שכונת הרצליה פיתוח

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים בהרצליה 109,296 תושבים (מקום 16 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 89.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 16,623 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[30]

להלן גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר:

כמחצית מתושבים הם ילידי הארץ, והיתר עלו מכל גלויות ישראל, כשמתוכם כ-40 משפחות מאתיופיה. עם גל העלייה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90, הגיעו גם להרצליה מתוכם כ-7,000 עולים[דרוש מקור].

עיריית הרצליה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית הרצליה היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר הרצליה. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית הרצליה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שירותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.

בית העירייה בשנים 1947–2017. קודם לכן, מאז הקמתו בשנת 1932, שימש כבניין בית הספר העממי

מערכת החינוך בהרצליה היא במקום השני מבחינת השקעה כספית. היא מדורגת במקומות הראשונים בבחינות הבגרות והמיצ"ב.[דרוש מקור]

  • בתי ספר:
    • יסודיים: ויצמן, אילנות, בן-צבי, ברנר, א.ד. גורדון, יגאל אלון, רמב"ם (דתי), וולפסון (דתי, עצמאי), ברנדס, נוף-ים, יוחנני, יצחק נבון, שז"ר, הנדיב, לב-טוב, בר-אילן (ממלכתי-דתי).
    • חטיבות ביניים, בסוגריים היסודיים המופנים אל כל חטיבה: יד גיורא (אילנות, גורדון ושז"ר), זאב (גורדון ולב טוב), בן-גוריון (בן צבי ואלון), הנגיד (ויצמן והנדיב), רעות (אילנות, גורדון ברנר ויוחנני), סמדר (נוף ים וברנדיס) הנדסאים ואלתרמן.
    • תיכונים, בסוגריים חטיבות-הביניים המופנות אל כל תיכון: תיכון עירוני "הראשונים" (יד גיורא וזאב), תיכון-מקיף "היובל" (לשעבר: "קריית חינוך", "החדש") (בן-גוריון ורעות), התיכון העירוני "החדש" (לשעבר: "אורט") (סמדר והנגיד), תיכון אחי"ה (- בית ספר על אזורי שש שנתי דתי), אולפנת צביה (לבנות דתיות), תיכון הנדסאים, על"ה - תיכון למוזיקה ולמדעים, תיכון דור.
    • תיכונים אקסטרניים ופרטיים: זיו כספי, תיכון תל אביב, יות' טאונס אוף ישראל, עתיד רזיאל.

בעיר ישנו גם ייצוג לתוכנית היל"ה אשר פועלת להשלמת השכלה לבני נוער שנשרו ממערכת החינוך הפורמלית.

בהרצליה פועלת אחת מתוכניות המחוננים הוותיקות בארץ בחטיבת הביניים "הנגיד" ובתיכון "הראשונים".

  • בתפקיד הרב הראשי האשכנזי של העיר שימשו הרב בנימין מובשוביץשנות ה-30 של המאה ה-20 ועד פטירתו ב-1952) ואחריו חתנו הרב יצחק יחיאל יעקבוביץ (מ-1953 ועד פטירתו ב-2019).
  • הרב הראשי הספרדי הראשון של העיר הרצליה היה הרב יוסף שמן, שכיהן במשרתו מניסן ה'תשי"ז עד פטירתו בניסן ה'תשכ"א.
  • הרב הראשי הספרדי החל משנת תשכ"א היה הרב יצחק הלוי. נפטר בשנת 2005.
  • רב צפון העיר ובית העלמין הוא הרב יעקב נקי.
בית הכנסת הגדול

בעיר פועלים כ-80 בתי כנסת בכל רחבי העיר, ומתוכם ארבעת הגדולים:

  • "בית הכנסת הגדול" - המרכזי האשכנזי ברח' בן-גוריון 1.
  • "מקדש מלך" המרכזי הספרדי, ברח' מוהליבר 8.
  • "היכל מרדכי"- המרכזי הספרדי של הרצליה פיתוח, ברח' הנשיא יצחק בן-צבי 137.
  • בית הכנסת יד התשעה חב"ד, ברחוב הרי גלעד 16.

בעיר מספר מקוואות, מתוכם:

  • המרכזי, ברח' סירקין 4.
  • בשכונת נווה עמל, ברח' ד"צ פנקס 54.
  • בשכונת שביב, ברח' א"ל זיסו 9.
  • בשכונת גן רש"ל, ברח' הצברים 12 (לגברים).

ועוד מקוואות הפזורים בכל רחבי העיר.

מלון "דן אכדיה" ורצועת החוף שלידו

לחסידות חב"ד יש בעיר קהילה המונה כמאה משפחות ולהן מוסדות חינוך ורווחה, הכוללים בתי חב"ד, גני ילדים, תלמוד תורה, ישיבה, כולל, בית תמחוי, ובית כנסת באזור התחנה המרכזית. בראשות הקהילה עומד הרב תמיר קסטיאל.

בהרצליה שני בתי עלמין:

  • בית העלמין הישן, ברחוב פינסקר. הוקם בשנות ה-20, ומנוהל על ידי חברה קדישא.[31]
  • בית העלמין העירוני החדש, הממוקם בסמוך לגבולה הדרומי של העיר ולקיבוץ גליל ים. בית העלמין החדש מנוהל על ידי חברה עירונית. בכך הוא יוצא דופן - שכן על אף שהוא בית עלמין עירוני, הוא לא מנוהל על ידי גוף דתי (חברה קדישא), וכך מתאפשרת בו קבורה יהודית אורתודוקסית לצד קבורה קונסרבטיבית, רפורמית ואזרחית.[32][33]
    חופי העיר

במהלך המחצית הראשונה של שנת 2006 ערכה חברת "ארנסט אנד יאנג" מחקר בנושא שוק התיירות הנכנסת של מדינת ישראל מטעם משרד התיירות. הדו"ח המליץ על ירושלים, תל אביב והרצליה כאזורים להשקעה בתיירות ולבניית מלונות חדשים.[34] לפי התחזית באותו דו"ח, השווקים המסוגלים לחולל את ההכנסה הגבוהה ביותר מתיירים בינלאומיים לחדר אירוח זמין הם באופן עקבי ומתמשך (בסדר יורד) הרצליה, תל אביב וירושלים.

חוף השרון

בעשור השני של המאה ה-21 הבינו משקיעים שונים וכן עיריית הרצליה את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בתיירות בעיר והחלו להשקיע בה כספים. לאחר עשרות שנים שבהן היו רק חמישה מלונות בעיר (אשל, דן אכדיה, דניאל, השרון ותדמור. לא כולל דירות נופש), שני בתי-מלון נוספים תוכננו והוסיפו מאות חדרים. האחד בשטח המרינה והשני באזור-התעשייה. המלון באזור התעשייה הוא תוצאה של הבנת פוטנציאל תיירות-העסקים בעיר: עיריית הרצליה אישרה לבעלי חברת הנסיעות איסתא ליינס לשנות את ייעוד הקרקע שרכשו ממסחר ומשרדים למלונאות, וב-2017 נפתח בצומת הרחובות גלגלי הפלדה ואבא אבן מלון ישרוטל פאבליקה.[35][36]

כך נוצר מצב שבניגוד לערים אחרות בישראל שבהן היצע החדרים בין 2002 ל-2019 גדל בעשרות אחוזים בלבד, בהרצליה הוא גדל פי 2.3.[37][38] הדבר נובע מכך שרוב התיירות בהרצליה היא תיירות של אנשי עסקים. שפחות מושפעים מהמצב הפוליטי באזור. וכן הקלות היחסית בה ניתן להקים מלונות עסקים לעומת מלונות נופש.

חוף הנכים

על תחום התיירות בעיר מופקדת "החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה" אשר שוקדת על פיתוח התיירות בעיר, בין השאר באמצעות פרסום ושיווק. אחת לתקופה מסוימת מוצאות על ידי החברה חוברות חינמיות לתיירים בעברית ובאנגלית המציעות להם לבקר במגוון אתרי התיירות שמציעה העיר למבקריה וביניהם[דרושה הבהרה]:

העיר ממוקמת לצד כבישים בין עירוניים, ופועלים בה קווי אוטובוס רבים ורכבת. כמו כן נמצאים בעיר שדה תעופה למטוסים קלים ומרינה.

כבישים בין עירוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בין מרכז הרצליה להרצליה פיתוח עובר כביש 2, הציר המרכזי המקשר את הרצליה לצפון הארץ.
  • כביש נתיבי איילון חוצה את העיר הרצליה כמעט במקביל לכביש 2, ומהווה ציר מרכזי המקשר את הרצליה בנסיעה לכיוון דרום עם תל אביב ובהמשך עם כביש 1, בנסיעה לכיוון צפון הכביש מתחבר באזור שפיים לכביש מספר 2 וקודם לכן לכביש 531 העובר מצפון להרצליה ומוביל למזרח השרון. נקודת הגישה המרכזית לנתיבי איילון היא מחלף שבעת הכוכבים, ובנוסף קיים מחלף המעפילים ("הרצליה צפון") ומחלף שמריהו מזרח.
  • הגישה לכביש 4 כרוכה במעבר לכביש 531 ונסיעה מזרחה.
תחנת הרכבת הרצליה

חברת מטרופולין מפעילה את שירות האוטובוסים בעיר. שכולל את קווי האוטובוס הפנימיים וכן קווי אוטובוס לשרון ולגוש דן. בנוסף בכביש 2 עוברים קווי אגד המקשרים בין תל אביב לצפון הארץ, ומשרתים בעוברם בכביש גם את הרצליה. בין 1960 ל-2017 פעלה התחנה המרכזית של הרצליה, שהשימוש שלה היה אזורי בעיקר.

תחנת הרכבת הרצליה ושכונת הרצליה ב', אוקטובר 2020

ליד קניון שבעת הכוכבים ומחלף הסירה נמצאת תחנת הרכבת הרצליה, אשר ממוקמת על מסילת החוף. עוצרות בתחנה רכבות הקו הפרברי בנימינה - אשקלון, אשר עוצרות אף בתחנות תל אביב וקו הרצליה - באר שבע. וכן גם הקו החשמלי ירושלים יצחק נבון - הרצליה, תחנת הרכבת של הרצליה היא חלק מקו סיבובי מסילת השרון של רכבת ישראל שעובר בתחנות רעננה (שתיים), הוד השרון, כפר סבא, ראש העין צפון, פתח תקווה (סגולה וקרית אריה), בני ברק ותל אביב.

בהרצליה מתוכנן לעבור הקו הירוק של הרכבת הקלה של מטרופולין תל אביב. על פי התכנון, קו אחד צפוי לעבור בשטחי הרצליה: הקו הירוק יעבור בהרצליה פיתוח.[39] בנוסף אמורים לעבור בעיר שני קווי מטרו: M1 במרכז העיר, ו-M3 בהרצליה פיתוח.

ערך מורחב – שדה התעופה הרצליה
בניינים בשכונת היובל

שדה התעופה הרצליה הוא שדה תעופה אזרחי לתעופה קלה, הממוקם בין שכונת גן רש"ל בהרצליה לבין כפר שמריהו. השימוש בשדה החל ב-2 ביוני 1948, בעת מלחמת העצמאות, כמשכן הקבוע הראשון של טייסת 101, טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי. כיום משמש השדה כמרכזה של התעופה הקלה בישראל: בו פועלים רוב בתי הספר לטיסה בארץ בהם ניתן לעבור קורס טיס אזרחי, מעשי, תאוריה, לשכור מטוס לפי שעה ואף ליהנות מטיסות חוויה בשבתות. כמו כן יוצאות מהשדה טיסות מסחריות: טיסות צילום, מוניות אוויר, טיסות רומנטיקה וכדומה.

עיריית הרצליה מתנגדת להמשך פעילותו של השדה, משום שלדבריה, עקב קרבתו לשכונות מגורים, ובעיקר לאור פעילות בתי הספר לטיסה, הוא מהווה סכנה בטיחותית ומוקד לזיהום רעש.

קיימת תוכנית להקמת שכונה במקום כאשר יפונה השדה, על פי התכנון צפויים להיבנות במקום כ-1,650 יחידות דיור, פארק עירוני אשר מטרתו היא לשמר את תוואי מסלול ההמראה של השדה וכן כ-12 אלף מ"ר למטרת מסחר ותעסוקה.[40]

בשנים האחרונות נסללו מספר שבילי אופניים לאורך העיר, הארוכים שבהם ברחוב סוקולוב וברחוב ז'בוטינסקי. בעבר, תוכננו רשתות שבילי אופניים, ואף על פי שנסללו עשרות קילומטרים של שבילים, התכניות לא יצאו לפועל באופן מלא. כיום, התכנית היא להקים רשת שבילי אופניים בתוך שנתיים, החל משנת 2025[41]. עיריית הרצליה לא מסרה פרטים ספציפיים, אך צפויה לעשות זאת בקרוב. כעת, לא ידוע אם התכנית תכלול תיקון שבילים קיימים, למשל: הפרדה מוחלטת מהמדרכה, חיבור מלא לצמתים, הרחבה, וסימון עדכני.

בשנת 2022, התחברה הרצליה לרשת אופנידן, ומתוכננים בה שני שבילים, שביל החוף, שיחבר את מערב העיר הרצליה לצפון תל אביב, ושביל השרון, שיחבר את מזרח הרצליה לרמת השרון, ולתל אביב.

שביל החוף נמצא בבניה, וצפוי להיפתח בקרוב, בניגוד לשביל השרון, בו קיים רק חלק אחד בהרצליה, שמתחיל בנקודה הדרומית ביותר של דרך ירושלים, ונגמר מזרחית לגבעת הפרחים.

בשיתוף עם תל אביב, להרצליה מערך אופניים שיתופיים 'מטרו-פאן' עם מנועי עזר חשמלי.

תרבות, אמנות ותקשורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומנויות הבמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
היכל בעיר, אולם מופעים ששימש את תיאטרון אנסמבל הרצליה

בעיר מתקיימים מפעלי תרבות שונים:

תרבות ומוזיאונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית "יד לבנים", משכנו של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
  • מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: שוכן ב"בית יד לבנים", ומהווה משכן לתערוכות של אמנות מודרנית.
  • גן בן שפר: נערכים בו קונצרטים, מופעי מקהלות ולהקות זמר והוא משמש גן משחקים לילדים. הגן נקרא על שם צבי בן-שפר (1904–1943), מראשוני הרצליה ומעסקניה הבולטים. לאחרונה שופץ הגן ושודרג. הוקמה בו במה להופעות, פינת זהירות בדרכים לילדים ובריכה אקולוגית בה פורחים פרחי נימפאה בצבעים שונים. בגן נמצאת אנדרטה לבני הרצליה שנפלו במערכות ישראל. כמו כן ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נערך בגן הטקס העירוני.
  • מוזיאון בית הראשונים: מוזיאון לתולדות הרצליה. במוזיאון צילומים, מצגות אור-קוליות ומוצגים רבים המדגימים ומשחזרים את ההיסטוריה של הרצליה מיום היווסדה, ואתר אינטרנט עשיר ובו סיפורים של ותיקי הרצליה ומשפחות המייסדים.
  • הביאנלה בהרצליה: אירוע המתקיים אחת לשנתיים וכולל תערוכת אמנות גדולה במרכז העיר הפתוחה לקהל הרחב. הראשונה התקיימה מ-23 בספטמבר 2007 עד 1 באוקטובר 2007. הביאנלה השנייה התקיימה באוקטובר 2009.
  • סינמטק הרצליה: נפתח באוגוסט 2008.

בהרצליה נמצאים אולפני הרצליה, אולפני קבוצת RGE, אולפני הרדיו של אקו 99 FM, אולפני קול האוניברסיטה של אוניברסיטת רייכמן וכן מספר חברות הפקה קטנות.

תנועות נוער

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלות מספר תנועות נוער:

פנים האצטדיון העירוני של הרצליה
מגרש כדורסל בספורטק ומאחוריו היכל אמנויות הבמה

בעיר קיימת מסורת ארוכת שנים של ספורט חובבני ומקצועני. "צעדת הרצליה" נערכת מזה מספר שנים: בתחילה יועדה לתלמידים, אך בשנים האחרונות הצעדה מיועדת לכל המעוניין.

עמותת "בני הרצליה" מפעילה בעיר חוגים במסגרת ענפי ספורט מגוונים.

אתרי ספורט בעיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרצליה מספר אתרי ספורט למקצוענים ולחובבים:

מרכז אפולוניה לתרבות וספורט בהרצליה, בתכנון אדריכל ירון כ"ץ

ספורט מקצועי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפן הספורט המקצועי, מתפארת הרצליה במשך שנים בקבוצות בליגות העליונות של הענפים השונים:

בני הרצליה בכדורסל, מחזיקת גביע המדינה בשנת 1995, בה שיחקו שחקני חיזוק זרים כגון טרנס סטנסברי, דייוויד ת'רדקיל וארל ויליאמס. בקיץ 2002 התאחדה בני הרצליה עם אגודת הכדורסל מכבי רעננה, והפכה לקבוצה מאוחדת שנקראת בני השרון. בני השרון הצליחה להתברג בצמרת הכדורסל מאז שנוצרה. בעונת 2006/7 הגיעה להישג השיא שלה, כשהצליחה להעפיל לגמר גביע המדינה מול הפועל ירושלים, בהדרכתו של המאמן הוותיק אפי בירנבוים, לאחר ניצחון על מכבי תל אביב בחצי הגמר. בשנת 2022 זכתה בני הרצליה בגמר גביע המדינה אחרי שניצחה את הפועל תל אביב בהיכל מנורה מבטחים.[דרוש מקור]

ענפי ספורט נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצליה ידועה בנבחרות הנוער החזקות שלה, הן בכדורסל (תיכון "היובל" ונוער "בני הרצליה") ובמיוחד בכדוריד (תיכון "הראשונים"). נבחרות אלה ביססו את מעמדן כטוענות קבועות לכתר האליפות מדי שנה. בשנת 2016 נבחרת הכדוריד סיימה במקום השני.

במגמת הכדורסל של תיכון "היובל" צמחו הספורטאים טל בורשטיין ויניב גרין, ובפברואר 2009 ובינואר 2012 אף זכתה נבחרת התיכון בתואר אלופת בתי-הספר התיכוניים בישראל כשניצחה את נבחרת תיכון עירוני ט' מתל אביב ואת תיכון מקיף עמק החולה.

משמר השכונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמר השכונה הוא גוף התנדבותי של תושבי העיר, הפועל בחסות ותחת פקודת משמר השכונה של הרשות (עיריית הרצליה).

המשמר פועל באמצעות משאבים של העירייה לרבות ניידות, ביגוד, מכשירי קשר וכמו כן מתוקצב על ידי העירייה. מתנדבי המשמר תורמים להגברת האבטחה וחיזוק תחושת הביטחון ברמה שכונתית.

המשמר הראשון נוסד בשנת 2014 בשכונת נווה עמל בהובלת תושב השכונה רונן עובדיה, ותוך מספר שנים הוריד בחדות את מספר הפריצות. מממוצע של 70 פריצות בשנה, לפריצה אחת בשנה.[42]

משמר השכונה מגייס לשורותיו מתנדבים אשר מעוניינים ויכולים לתרום כארבע שעות בחודש בלבד. נשים וגברים מעל גיל 21. התרומה של מתנדבי המשמר נמצאה מוכחת בהפחתת אירועי סדר ציבורי, בהרתעה ובשמירה על ביטחון בקהילה.[43]

בשכונת הרצליה הירוקה הוקם משמר, והמשמרת הראשונה יצאה לדרך ב-1 במרץ 2023, וזאת עקב עקב עלייה בפשיעה.[44] המשמר החל עם 40 מתנדבים,[45] ובנובמבר 2023 מונה קרוב ל-200 מתנדבים.

באפריל 2023 הוקם משמר שכונה בגליל ים.[46]

משמר השכונה של הרצליה הצעירה יצא לדרך עם 50 מתנדבים באוגוסט 2023.[47]

בנובמבר 2023 יצא לדך משמר השכונה של מרכז העיר.

לאחר פריצת מלחמת חרבות ברזל חלה עלייה תלולה במספר המתנדבים למשמר השכונה ותפיסת ההפעלה שונתה לעת זו לתפיסת הפעלה ביטחונית/פח"עית. כיום צוותי המשמר יוצאים ברובם חמושים. לנוכח המחסור במאבטחים החל המשמר לתרום גם בהגברת אבטחה של מוסדות חינוך.[48]

כיום קיימים 9 משמרות שכונה: נווה עמל, מערב העיר, צפון העיר (נחלת עדה וגן רש"ל), יבור - ויצמן וחנא רובינא, גליל ים, הרצליה הירוקה, הרצליה ב', הרצליה הצעירה ומרכז העיר.

נציגויות זרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרצליה פיתוח שוכנות הנציגויות הדיפלומטיות של אורוגוואי, ארגנטינה, ברזיל, פרו והרפובליקה של קונגו. נציגותה של ונצואלה שכנה בעיר עד שנסגרה בינואר 2009 בעקבות מבצע עופרת יצוקה.

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להרצליה יש ברית ערים תאומות עם הערים:[49]

מס' ראש העיר תחילת כהונה סוף כהונה הערות
א אברהם הירש 1937
ב שמעון זאב לוין 1938
ג בן ציון מיכאלי 1943 1959
1 פסח יפהר 1959
1960 המושבה הרצליה מוכרזת כעיר
2 נתן רוזנטל 1966
3 משולם לנגרמן 1967 ועדה קרואה
4 יוסף נבו 1969
5 אלי לנדאו 1983
6 יעל גרמן 1998 2013
7 יהונתן יסעור 2013 2013 ממלא מקום
8 משה פדלון 2013 2024
9 יריב פישר 20 במרץ 2024 מכהן

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו בעיר פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף אוקטובר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  6. ^ החלטת האקדמיה ללשון העברית.
  7. ^ בועידת ציוני אמריקה, הארץ, 20 ביולי 1924
  8. ^ "מסחר ותעשייה" עיתון לשאלות המסחר, החרושת והחקלאות בארץ ישראל, גיליון י"ד ט"ו 27 באוגוסט 1926 עמ' 381.
  9. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, מתפרה בבאוהאוס ומלונות מודרניים: הפיתוח ההיסטורי של הרצליה, באתר הארץ, 19 במרץ 2018
  10. ^ "ידידי היקר והמכובד כבוד חג' אחסין אל עסי... בשמי ובשם כל תושבי המושבה הרצליה אני מברך אותך, את בניך ואת כל משפחתך הנכבדה והיקרה ליום שמחתכם - ליום נשואי בנך הצעיר הנכבד והחשוב חג' מחמוד... אני מברך אתכם גם כראש המושבה הרצליה וגם כידיד נאמן, מסור, הקשור בקשרי אחוה ורעות עם כבוד החג' אחסין אל עסי עוד מיום יסוד הרצליה. אני רוצה להביע כאן את תקוותי כי הידידות הזו תמשך ותתחזק ותעבור מאבות לבנים, ומבנים לבני בנים.", ברכת הוועד המקומי למוכתר. ארכיון הרצליה, 1-1/2/25, חטיבה 1.
  11. ^ הרצליה - אם הקיבוצים והקבוצות, דן יהב, הוצאת ירון גולן, 1994
  12. ^ הרצליה לקראת איחוד מוניציפאלי של אזוריה, על המשמר, 28 ביוני 1949
  13. ^ טבלת שינויים ברשויות מקומיות 1948 עד 2004 - מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שורה 319, גלילות
  14. ^ מפה בהוצאת מחלקת המדידות, 1953, עם ציון מיקום 'רשף' (גליון Jaffa Tel Aviv 1:100,000 מפת בסיס מנדטורית עליה תוספת הדפסה חופה בסגול בעברית ע"י מחלקת המדידות), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  15. ^ טבלת שינויים ברשויות מקומיות 1948 עד 2004 - מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שורה 1455, רשף
  16. ^ אכרזה על היותם של תושבי הרצליה לעיריה, קובץ התקנות 1007, 22 באפריל 1960, עמ' 1041;
    גיורא עילם, הרצליה - העיר ה־24 בישראל, למרחב, 5 במאי 1960
  17. ^ אלי אלון, סיפורו של בית העלמין הישן בהרצליה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 באוקטובר 2017
  18. ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, תל אביב: הוצאת ספרית מעריב, 1975, עמ' 63.
  19. ^ אתר למנויים בלבד נמרוד בוסו, אחרי למעלה מ-20 שנה בהן עמד נטוש - אוכלס אחד הפילים הלבנים של המרכז, באתר TheMarker‏, 7 ביוני 2017
  20. ^ אלעזר לוין, ‏הרצליה: שיפוץ כללי ברח' סוקולוב בהשקעה של 40 מיליון שקל, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2004
  21. ^ החלו העבודות לפתיחת רחוב סוקולוב ולהסרת אי-התנועה החוסם המרכזי, באתר של עיריית הרצליה, 9 במרץ 2015
  22. ^ עדינה חכם, ממש לא מעברה: הכירו את נחלת עדה בהרצליה, באתר ynet, 20 בדצמבר 2011
  23. ^ גיא נרדי, ‏אושרה תוכנית לבינוי 1,230 יחידות דיור בשטח מתקן טיהור מי השופכין של הרצליה, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2020
  24. ^ פארק תעשייתי לתעשיות עתירות מדע בהרצליה, דבר, 11 ביוני 1971
  25. ^ אורנה ננר, מערת הניסים: הבית שחצוב בסלע הכורכר בחוף סידני עלי, באתר Xnet‏, 5 בדצמבר 2013
  26. ^ ניר ארנון, חוף הרחצה הנפרד של תושבי בני ברק - בהרצליה, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 11 ביוני 2009
  27. ^ הריאה הירוקה של הרצליה תישמר באתר החברה להגנת הטבע
  28. ^ חלק מפארק גליל ים נפתח. מה עוד בתכנון ומה הצפי לסיום העבודות?, באתר צומת השרון הרצליה, ‏6 בפברואר 2020
  29. ^ מי ידע שיש נחל בהרצליה, ‏24 באפריל 2024
  30. ^ פרופיל הרצליה באתר הלמ"ס
  31. ^ בית העלמין פינסקר, באתר קדישא הרצליה
  32. ^ בית העלמין העירוני, באתר www.herzliya.muni.il
  33. ^ נועה קושרק, שופטי העליון קברו את המונופול של חברה קדישא, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2009
  34. ^ דליה טל, ‏ארנסט אנד יאנג: ניתן להוסיף 580 אלף תיירים כל שנה עד 2011, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2006
  35. ^ דותן לוי, הרצליה חוזרת לתחרות: עוד מתיחת פנים לאזור המוסכים לשעבר, באתר כלכליסט, 21 באפריל 2009
  36. ^ שירי הדר, הצצה ראשונה: מלון מיוחד לדור החדש, באתר ynet, 30 באוקטובר 2017
  37. ^ מלונות תיירות וחדרים ביישובים נבחרים, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ‏2020
  38. ^ חברת ארנסט אנד יאנ, חקר שוק התיירות דו"ח סיכום, 2006
  39. ^ פירוט קווי הרכבת הקלה מאתר נ.ת.ע.(הקישור אינו פעיל, 20 בפברואר 2020)
  40. ^ דותן לוי, כלכליסט, הרצליה: 1,650 דירות ייבנו במקום שדה התעופה, באתר ynet, 7 באוגוסט 2019
  41. ^ Herzliya Municipality (2024-11-26), עיריית הרצליה - המועצה ה-20 | ישיבה שלא מן המניין מספר 15 26 בנובמבר 2024., נבדק ב-2024-11-27
  42. ^ רונן עובדיה פעיל חברתי, באתר sharonline, ‏25 ביולי 2022
  43. ^ רישום תושבים למשמר השכונה, באתר עיריית הרצליה
  44. ^ סיור ראשון למשמר השכונה הירוקה, באתר mynet הרצליה
  45. ^ התושבים שמחו לראות אותנו, באתר צומת השרון הרצליה
  46. ^ משמר השכונה הגיע לגליל ים בהרצליה, באתר שרון אונליין
  47. ^ משמר השכונה של הרצליה הצעירה יצא לדרך, באתר שרון און ליין
  48. ^ שרון יונתן, כולנו מבינים שכדי לנצח צריכים לשלב זרועות וזה בדיוק מה שאנו עושים, באתר צומת השרון, ‏20 בנובמבר 2023
  49. ^ ערים תאומות, באתר עיריית הרצלייה
  1. ^ 1 2 3 יחסי ידידות.


ראשי מועצת ועיריית הרצליה
אברהם הירש שמעון זאב לוין בן ציון מיכאלי פסח יפהר נתן רוזנטל משולם לנגרמן
(ועדה קרואה)
יוסף נבו אלי לנדאו יעל גרמן יהונתן יסעור משה פדלון יריב פישר
מ-1937 מ-1938 מ-1943 מ-1959 מ-1966 מ-1967 מ-1969 מ-1983 מ-1998 2013 מ-2013 מ-2024