וטוריה
וטוריה (בלטינית: Veturia) המכונה לעיתים וולמוניה (בלטינית: Volumnia) הייתה אצילה רומאית בת המאה ה-6 לפנה"ס. אמו של גאיוס מרקיוס קוריולאנוס. נחשבת על פי המסורת כמי שהצילה את רומא במהלך ההתקפה של בנה עליה.
קיומה ההיסטורי שנוי במחלוקת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין הסכמה בנוגע לשמה. אצל טיטוס ליוויוס ודיוניסיוס מהליקרנסוס היא מכונה "וטוריה", בעוד אצל פלוטרכוס היא מכונה "וולמוניה". ליוויוס מעניק את השם וולמוניה דווקא לכלתה (אותה מכנה פלוטרכוס ורגיליה). לא ידוע דבר על משפחתה או ילדותה, אולם מכיוון שלנשים ברומא לא היו שמות פרטיים והם נקראו בשם משפחתם, סביר להניח שאביה נקרא "וטוריוס" או "וולמוניוס". על בעלה לא ידוע דבר, אולם הוא היה ממשפת המרקיי, אחת המשפחות המיוחסות ביותר ברומא. בנה הבכור נקרא גאיוס מרקיוס לא ידוע אם היו לה בנים נוספים.
בעלה מת בתאריך לא ידוע, כאשר בנה היה עוד צעיר. היא גידלה אותו בעצמה, ובשל כך מטבע הדברים הוא היה קשור אליה מאוד. פלוטרכוס כותב שהוא "לא נלאה מלשמחה ולכבדה. גם נשא אשה על פי חפצה ובקשתה". על פי המסופר הוא נשאר לגור בביתה עם אשתו וילדיו גם לאחר שהתחתן.[2] נראה שהיא זו שדחפה אותו להתגייס לצבא ולהתקדם בפוליטיקה. בשנת 493 לפנה"ס השתתף גאיוס בהתקפה שערכה רומא על העיר הוולסקית קוריולי, ועל גבורתו בקרב זה הוענק לו התואר "קוריולאנוס", והוא נקרא מעתה "גאיוס מרקיוס קוריולאנוס".[3]
עם זאת, קוריולאנוס לא היה אהוד על המוני העם, שראו בו אריסטוקרט רודני שחצן ומתנשא. בשנת 494 לפנה"ס, התבטאות פומבית קיצונית שלו הובילה לסילוקו מן העיר בבושת פנים. קוריולאנוס הזועם כרת ברית עם הוולסקים, אויביו לשעבר, ותקף אדמות רומאיות. הוא הוכיח את כישרונו כמצביא מזהיר, וערים נפלו לידו בזו אחר זו. דבר לא עמד בינו ובין רומא. אז נאלץ הסנאט הרומי לשלוח משלחת מכובדת אליו, משלחת שכללה גם ידידים ישנים שלו ביניהם הקונסול לשעבר קומיניוס. אולם קוריולאנוס קיבל אותם ביהירות ובקשיחות, והשפיל אותם על ידי כך שדרש מהם להציע את הצעתם מול המפקדים הוולסקים. לאחר מכן הוסיף לדרישה גם להחזיר לוולסקים את כל האדמות שנלקחו מהם. הוא העניק לסנאט שלושים יום לדון בדבר.[4] הרומאים שלחו משלחות נוספות, והפצירו בו לפרק קודם את צבאו. הוא סרב. הסנאט ארגן משלחת נוספת שהייתה הפעם דתית בעיקרה וכללה את המכובדים שבכוהני רומא שהגיעו עם לבוש השרד הרשמי שלהם. אולם קוריולאנוס לא שינה את תביעותיו כהוא זה, קודם כניעה ורק אחר כך יפרק את צבאו.[5]
בצעד נואש, שיזמה ולריה, אחותו של הקונסול לשעבר פובליוס ולריוס פובליקולה,[6] ארגנו נשות רומא משלחת של נשים אל המחנה הוולסקי. אל המשלחת צרפו גם את אמו אשתו וילדיו של מרקיוס. בתחילה כשמרקיוס הבחין במשלחת המתקרבת הוא ניסה לשמור על אדישות, אולם בהדרגה התרכך כאשר ראה את אמו ואשתו. בסצנה שזכתה אחר כך לייצוגים רבים באומנות, פנתה אליו אמו בדברים[7]:
בלבושנו ובמראנו תכיר, בני, אפילו לא נספר לך, מה התאבלנו בביתנו על גלותך. ראה ותן אל ליבך, כמה אומללות אנחנו יותר מכל שאר הנשים שהתאספו פה, שהרי רוע מזלנו הפך לנו את המראה החביב ביותר למראה אימים, שעיני אני רואות את בני ועיניה של זו את בעלה, כשונא המולדת הצר על חומותיה. אף לא נוכל לשאת עין אל מה שמנחם את אחרים בעת צרה ומצוקה אל התחינה לפני האלים. שהרי אין בידינו להתפלל גם לניצחון המולדת וגם להצלתך, ותפילתנו דומה בהכרח לקללת אויבינו. על אשתך וילדיך לבחור בינך לבין מולדתם... דע והבן שלא תוכל להיכנס למולדתך בלי לדרוך על גופת הורתך.
מרקיוס היה כאמור קשור מאוד לאמו, וכאשר סיימה את דבריה זעק: "מה עוללת לי אמי? נצחתיני וניצחונך המושיע את המולדת מביא עלי כליה. את בלבד יכולה לי, הולך אני!"[8] קוריולאנוס נסוג, ועל פי המסורת נרצח מאוחר יותר בידי הוולסקים. כאות הוקרה לנשים האמיצות, הקים הסנאט הרומי מקדש מיוחד שהיה מיועד לנשים שהיו נשואות רק פעם אחת.[9]
ייצוגיה בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאם שייקספיר, כתב מחזה בשם "קוריולנוס". שייקספיר הסתמך בעיקר על פלוטרכוס, ועל כן הוא מכנה את וטוריה "וולמוניה". וולמוניה מתוארת במחזה כשה חזקה, אמיצה ופטריוטית. את אופייה כפי שהוא משתקף במחזה ניתן ללמוד ממשפט שהיא אומרת לכלתה ורגיליה: "לוּ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים הָיוּ לִי וְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם נֶחְמָד וְרָצוּי לְנַפְשִׁי כְבֵן יָחִיד וְכֻלָּם יַחְדָּו יְקָרִים לְלִבִּי כְמוֹ מַרְקיוּס שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ, כִּי-עַתָּה בָחַרְתִּי בְכָל-לֵב אֲשֶׁר אַחַד עָשָׂר מֵהֶם יָמוּתוּ מוֹת גִּבּוֹרִים לְטוֹב לְאַרְצָם מֵאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאֶחָד רוֹדֵף תַּעֲנֻגוֹת רֵיקִים בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה."[10]
בסרט משנת 2011 "קוריולאנוס", גולמה דמותה בידי ונסה רדגרייב.[11]
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פלוטארכוס, "חיי קוריולאנוס", 34.
- ^ פלוטרכוס, "חיי קוריולאנוס", 4.
- ^ במחקר המודרני מקובל להאמין שהסיבה האמיתית לכינוי "קוריולאנוס" היא שמשפחתו הייתה מהעיר קוריולי.
- ^ פלוטרכוס, "חיי קוריולאנוס", 30.
- ^ פלוטרכוס, "חיי קוריולאנוס", 32.
- ^ פלוטרכוס, "חיי קוריולאנוס", 33.
- ^ פלוטרכוס, "חיי קוריולאנוס", 35.
- ^ פלוטרכוס, "חיי קוריולאנוס", 36.
- ^ פלוטרך, חיי אישים: אנשי רומי, הוצאת שוקן, 1954. עמ' 41 הערה 19.
- ^ ויליאם שייקסיפיר, קוֹרְיוֹלָנוּס, סצנה שלישית. תרגום דוד פרישמן.
- ^ קוריולאנוס באתר IMDb
