ויליאם דניסון

ויליאם דניסון
William Dennison
	ויליאם דניסון
לידה	23 בנובמבר 1815; סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית
פטירה	15 ביוני 1882 (בגיל 66); קולומבוס, אוהיו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות גרין לואן, קולומבוס, אוהיו, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת מיאמי
מפלגה	המפלגה הוויגית, המפלגה הרפובליקנית
	1 ביולי 1874 – 1 ביולי 1878; (4 שנים)
	1 ביולי 1874 – 1 ביולי 1878; (4 שנים)
	24 בספטמבר 1864 – 25 ביולי 1866; (שנה)
תחת נשיאי ארצות הברית	אברהם לינקולן ; אנדרו ג'ונסון
	→ מונטגומרי בלייר אלכסנדר רנדל ←
	9 בינואר 1860 – 13 בינואר 1862; (שנתיים)
סגן מושל אוהיו	רוברט קירק
	→ סלמון צ'ייס דייוויד טוד ←
חתימה

ויליאם דניסון הבן (באנגלית: .William Dennison Jr;‏ 23 בנובמבר 1815 – 15 ביוני 1882) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, איש המפלגה הוויגית ולאחר מכן המפלגה הרפובליקנית. הוא כיהן כמושל אוהיו ה-24 וכמנהל הכללי של דואר ארצות הברית בממשלו של הנשיא אברהם לינקולן בשלהי מלחמת האזרחים.

ראשית חייו

ויליאם דניסון נולד בסינסינטי. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת מיאמי שבאוקספורד, אוהיו, למד משפטים וב-1840 התקבל ללשכת עורכי הדין של אוהיו. כאיש עסקים ממולח, הוא ניהל את בנק אקסצ'יינג' ואת חברת הרכבת קולומבוס וקסניה, וארגן את חברת הרכבת קולומבוס והוקינג ואלי. במקביל היה פעיל בפוליטיקה.

ב-1840 נשא דניסון לאישה את אן אלייזה ניל, בתו של ויליאם ניל, איש עסקים אמיד מקולומבוס, שלימים הפך שטח החווה שלו לקמפוס של אוניברסיטת המדינה של אוהיו. לזוג נולדו שבעה ילדים, שהבכור, ויליאם ניל דניסון, שירת בבריגדת הארטילריה הרכובה במהלך מלחמת האזרחים.

דניסון היה הראשון מבין הפוליטיקאים הבולטים באוהיו שעזבו את המפלגה הוויגית שהייתה אז בשלבי גסיסה, והצטרפו לשורות המפלגה הרפובליקנית החדשה. עד מהרה הוא התקדם בשורות המפלגה, זאת על רקע מאמציו למיגור העבדות והתנגדותו לאפליה בסנאט של המדינה. ב-1859 נבחר דניסון כמושל אוהיו, לאחר שניצח בבחירות את רופוס רני, וכיהן בתפקיד בשנים 1860–1862. לפני פרוץ מלחמת האזרחים, התנגד דניסון לדרישותיהן של קנטקי וווירג'יניה להסגרת עבדים נמלטים או להענשת אלו שסייעו להם.

מלחמת האזרחים

בימים הראשונים לפרוץ מלחמת האזרחים ארגן דניסון את הגיוס באוהיו, ועל אף שצוותו היה קטן וחסר ניסיון, פעולותיו השפיעו רבות. מאמציו הובילו להקמתם של כמה מחנות אימונים גדולים לכוחות שהתגייסו, כשאחד מהם נקרא על שמו. ב-1861 ניסה דניסון ללא הצלחה להיבחר לסנאט של ארצות הברית, כאשר נוצח על ידי ג'ון שרמן.

מבלי שהתבקש לכך על ידי מחלקת המלחמה, שיגר דניסון את הכוחות של אוהיו בפיקודו של ג'ורג' מקללן אל החלק המערבי של וירג'יניה, שם הם אבטחו את ועידת וילינג (אנ') שבסופו של דבר הובילה לקבלתה של וירג'יניה המערבית כמדינת חירות. הוא גם יזם את תפיסת השליטה על רשת קווי הרכבת והטלגרף של אוהיו בשלבים הראשונים של המלחמה כדי לאפשר את השימוש הצבאי בהם, ובכך עורר את חמתם של שוחרי השלום חברי המפלגה הדמוקרטית בבית המחוקקים של המדינה. הוא גינה את פרישת מדינות הדרום ואת שוחרי השלום באוהיו, דאג לאספקה יציבה של תחמושת וציוד לכוחות המתגייסים והיה תומך נלהב במדיניותו של הנשיא אברהם לינקולן. במהלך כהונתו כמושל הוא גייס מעל 100,000 חיילים וארגן 82 רגימנטים לצבא האיחוד.

עם זאת, משגים של דניסון ושל הכפופים שליו הובילו את הרפובליקנים ואת הדמוקרטים תומכי האיחוד להסיר את מועמדותו של דניסון בבחירות למושל המדינה ב-1862. תחת זאת פנו המפלגות לדייוויד טוד הדמוקרט. ההיסטוריון ריצ'רד אבוט כתב, "אף אחד ממושלי אוהיו לפני דניסון לא הפעיל את סמכויותיו ומילא משימות שכאלה בתחושת אחריות ציבורית ונחישות גדולות יותר . אף על פי כן... הפוליטיקה הכתיבה את גורלו".^[1]

דניסון קיבל בהבנה את השתלשלות העניינים, ביצע חפיפה יעילה עם יורשו, וסייע רבות בגיוס האפרו-אמריקאים ליחידות הצבאיות של אוהיו. ב-1864 הוא שימש כיושב ראש הוועידה הארצית של המפלגה הרפובלקנית. באותה שנה הוא מונה על ידי הנשיא לינקולן כמנהל הכללי של דואר ארצות הברית, תפקיד בו הוא כיהן עד 1866, כאשר הוא עזב את הקבינט לאחר שהוא החליט שהוא לא יוכל עוד לתמוך במדיניותו של הנשיא הבא אנדרו ג'ונסון.

לאחר פרישתו

לאחר המלחמה שירת דניסון במועצת עיריית קולומבוס וארגן את האגודה החקלאית של מחוז פרנקלין. ב-1874 מינה אותו הנשיא יוליסס ס. גרנט כנשיא הראשון של מועצת הנציבים של מחוז קולומביה, תפקיד בו הוא שימש עד 1878. ב-1880 הוא התמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לסנאט, אך הובס על ידי ג'יימס גרפילד. הוא המשיך להיות פעיל בפוליטיקה המדינתית והארצית עד יומו האחרון.

מותו והנצחתו

ויליאם דניסון נפטר בקולומבוס ב-15 ביוני 1882 ונטמן בבית הקברות גרין לואן שבעיר. סניף אוהיו של "ותיקי האיחוד ממלחמת האזרחים" (אנ') נקרא על שמו של דניסון זמן קצר לאחר מותו. ב-1885 נפתח בוושינגטון בית ספר על שמו, שנסגר ב-1947 ונפתח מחדש ב-1985.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם דניסון בוויקישיתוף

ויליאם דניסון באנציקלופדיית אפלטון לביוגרפיה אמריקאית (באנגלית)
ויליאם דניסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Lincoln and His Cabinet, PediaPress, p. 154.

[1] Lincoln and His Cabinet, PediaPress, p. 154.

[1]

המושלים של ניו סאות' ויילס
לפני איחוד אוסטרליה	פיליפ • הנטר • קינג • בליי • מקווארי • בריזבן • דרלינג • בורק • גיפס • פיצרוי • דניסון • יאנג • בלמור • רובינסון • לופטוס • קרינגטון • ג'רסי • דאף • המפדן • בושאם
אחרי איחוד אוסטרליה	ראוסון • צ'למספורד • סטריקלנד • דיווידסון • דה-שייר • גיים • גאורי • אנדרסון • וייקהרסט • נורתקוט • וודוורד • קטלר • רולנד • מרטין • סינקלייר • סמואלס • באשיר • הארלי • ביזלי

המושלים של טסמניה
המושלים של ארץ ואן דימן	קולינס • דייבי • סורל • ארתור • פרנקלין • ארדלי-וילמוט • דניסון
לפני איחוד אוסטרליה	יאנג • בראון • קן • ולד • לפרוי • סטראהן • המילטון • פרסטון
אחרי איחוד אוסטרליה	האולוק • סטריקלנד • בארון • אליסון-מקרטני • ניודגייט • אלרדייס • אוגריידי • קלארק • ביני • קרוס • קורבט • גיידנר • בסטיאן • בורברי • פלימסול • בנט • גרין • באטלר • קוקס • אנדרווד • וורנר • בייקר