ויליאם קאנון

ויליאם קאנון
William Cannon
לידה	15 במרץ 1809; ברידג'וויל, דלאוור, ארצות הברית
פטירה	1 במרץ 1865 (בגיל 55); ברידג'וויל, דלאוור, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות המתודיסטי, ברידג'וויל, דלאוור, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הרפובליקנית
	20 בינואר 1863 – 1 במרץ 1865; (שנתיים)
	→ ויליאם ברטון גוב סולסברי ←
	6 בינואר 1845 – 6 בינואר 1849; (4 שנים)
	6 בינואר 1845 – 6 בינואר 1849; (4 שנים)

ויליאם קאנון (באנגלית: William Cannon;‏ 15 במרץ 1809 – 1 במרץ 1865) היה פוליטיקאי, אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הדמוקרטית ולאחר מכן המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר האספה הכללית של דלאוור בשנים 1845–1849, וכמושל דלאוור ה-40 מ-1863 ועד מותו.

ראשית חייו

ויליאם קאנון נולד בברידג'וויל שבמחוז סאסקס שבדלאוור כבנם של ג'וזאיה וננסי באולין קאנון. הוא נשא לאישה את מרגרט אן ברקר, ולשניים נולדו שישה ילדים. הוא החל לעבוד בעסקי הסחר של אביו בברידג'וויל, ובהדרגה הרחיב אותם כך שכללו מנסרות, טחנות קמח ומפעלים לייצור לבנים. תחומי עסקיו כללו מטעי אפרסקים, בנקאות, והוצאה לאור של עיתון, והוא היה חבר בחבר המנהלים של חברת הרכבות של דלאוור. ב-1864 הוא כבר היה ככל הנראה האיש העשיר ביותר במחוז סאסקס.

מושל דלאוור

קאנון נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית לבית הנבחרים של דלאוור וכיהן בו בשנים 1845–1849. לאחר מכן ועד 1851 הוא שימש כגזבר המדינה. אף על פי שהוא היה בעמדת הנהגה במפלגה הדמוקרטית עד הבחירות של 1862, הוא העביר את נאמנותו אז ועבר לשורות המפלגה הרפובליקנית, שהתארגנה באותה מערכת הבחירות כמפלגה האיחוד. הסיבה למעבר הייתה ככל הנראה מסירותו לאיחוד, אך גם נבעה ככל הנראה מאי הצלחתו במשך שלוש פעמים לזכות במועמדות הדמוקרטים למשרת המושל. בחודשים שלפני בחירות 1862, חששו קאנון וחבר בית הנבחרים המכהן, ג'ורג' פ. פישר מפני תבוסה כתוצאה משילוב של רפובליקנים רבים ששירתו בצבא ארצות הברית, ומתמרונים פוליטיים במקומות ההצבעה על ידי הדמוקרטים. הפתרון לחששם זה היה הגשת בקשה לשליחת כוחות פדרליים לפיקוח על מקומות ההצבעה. הכוחות הגיעו, פיקחו על הבחירות, וקאנון נבחר כמושל דלאוור לאחר שהביס את מועמד הדמוקרטים סמואל ג'פרסון. אף על פי כן, פישר נוצח בהתמודדות על המושב בבית הנבחרים, וקאנון נאלץ להתמודד עם אספה כללית שבה שלט רוב דמוקרטי בשני בתיה.

רוב זה הוביל לזעמו של קאנון. לצד התיעוב שהם חשו כלפיו על כך שעבר בין המפלגות ועל תמיכתו בתומכי ביטול העבדות השנואים עליהם, הם סברו שהוא ניצח בבחירות על חודי כידוניהם של אנשי הצבא. בית הנבחרים המדינתי סירב לאפשר לקאנון לעשות שימוש בבניין המדינה לצורך השבעתו, וועדה משותפת של שני בתי האספה הודיעה שנאום ההשבעה שלו היה לא רק עז פנים, אלא גם מחוצף בקיצוניות, שלא הולם את מי שעומד בראש הרשות המבצעת, במיוחד מי שנבחר באמצעות "הונאה ואלימות כנגד הרצון הידוע של רוב אזרחי דלאוור". פרשה זו חזרה על עצמה שנה לאחר מכן, כאשר הכוחות הפדרליים פיקחו על בחירות מיוחדות שנערכו לצורך איוש המושב בבית הנבחרים שהתפנה לאחר מותו של ויליאם טמפל. הפעם הדמוקרטים החרימו את הבחירות. לבסוף, גם הבחירות של 1864 פוקחו על ידי כוחות פדרליים, אך בפעם הזאת הדמוקרטים הצביעו וזכו בניצחון גורף. ללא סמכות להטיל וטו, היה קאנון חסר כוחות להגשים כל שאיפה שלו באספה הכללית. וכאילו כדי להדגיש זאת, האספה אף דחתה את בקשתו של קאנון לאשרר את התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שעל פי בוטלה העבדות. התיקון אושר על ידי מדינת הגבול השכנה, מרילנד, אך הדמוקרטים בדלאוור דחו את אישורו לדור אחר.

מותו

ויליאם קאנון כיהן כמושל מ-20 בינואר 1863 ועד למותו בעת כהונתו ב-1 במרץ 1865. הוא חלה, על פי אחת הדעות, לאחר שסייע בכיבוי שריפה. הוא היה בן 56 במותו, ומושל דלאוור השמיני שנפטר בעת כהונתו. הוא נטמן בבית הקברות המתודיסטי שבברידג'וויל, שבה נפטר.

בנו הבכור של קאנון, ויליאם לואס קאנון, שירת בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית. הוא היה קפטן בפלוגה E של רגימנט הפרשים הראשון של דלאוור. הוא מת ב-1863 במהלך מערכת גטיסברג (אנ').

בן אחר שלו, פיליפ קאנון, היה סגן המושל הראשון של דלאוור בשנים 1901–1905.

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 228-229.

קישורים חיצוניים

ויליאם קאנון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ויליאם קאנון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ויליאם קאנון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)