![]() | |
ויליס ג'יפ טנדר (באנגלית : "Willys Jeep Truck") | |
מאפיינים כלליים | |
---|---|
יצרן | ויליס |
שנות ייצור | 1947–1981 |
הרכבה |
|
מודל אחריו | ג'יפ גלדיאטור |
פלטפורמה | מנוע קדמי |
אורך | 4,668 מ"מ |
רוחב | 1,854 מ"מ |
גובה | 1,890 מ"מ |
משקל | 1,406 - 1,497 ק"ג |
בסיס גלגלים | 2,997 מ"מ |
מפרט טכני | |
מנוע |
4 צילינדרים, 2,199סמ"ק, המפיק 75 כ"ס (יוצר בין השנים 1947-1950, מנוע "Willys GoDevil engine") 4 צילינדרים, 2,199סמ"ק, (יוצר בין השנים 1950-1965, מנוע מסוג "Willys Hurricane engine") 6 צילינדרים בטור, 3,700 סמ"ק, (יוצר בין השנים 1954-1962, מנוע מסוג :"Super Hurricane") 6 צילינדרים בטור, 3,800 סמ"ק (יוצר בין השנים 1962-1965, מנוע מדגם "Jeep Tornado engine") |
הילוכים | תמסורת ידנית - 3 מהירויות |
ויליס ג'יפ טנדר (באנגלית Willys Jeep Truck) הוא טנדר, בגרסאות: הנעה אחורית (2x4) והנעה לכל 4 הגלגלים (4x4), אשר יוצרו על ידי יצרנית הרכב האמריקאית "ויליס" (Willys-Overland Motors)[1] בין השנים 1947–1965 בארצות הברית.[2]
כל דגמי ה-"ויליס ג'יפ טנדר" שהורכבו בישראל, היו בגרסת הנעה 4x4.
דגמי ה-"ויליס ג'יפ טנדר" התבססו על דגמי ה-ויליס ג'יפ סטיישן.
הדגם היה להצלחה הגדולה של חברת "ויליס-אוברלנד", ביחד עם דגם ה-ויליס ג'יפ סטיישן לאחר מלחמת העולם השנייה.
המחוונים - מד מהירות ומד מרחק, כמו גם כפתורי האורות, לא היו ממוקמים כמו ברוב כלי הרכב, מול ההגה, אלא היו ממוקמים במרכז לוח המחוונים (הדשבורד). משנת 1958, לדגמי ה- "ויליס ג'יפ טנדר" שיוצרו בארצות הברית, הורכב "רדיו AM" כציוד סטנדרט.
היבוא הסדיר של דגמי "ויליס" התחיל באפריל, שנת 1949. היבואן היה “שותפות להפצת תוצרת ויליס ומכונות” מ-תל אביב.
חברת קייזר-אילין תעשיות, בראשות אפרים אילין, התחילה להרכיב בשנת 1952 את דגמי ויליס. הגיעו למפעל בחיפה 58 ערכות סטיישן ו- 67 ערכות טנדר. המחיר היה 729 ל"י ליחידת סטיישן, ו- 618 ל"י ליחידת טנדר.
החל משנת 1955 הורכבו במדינת ישראל מבחר גדול של דגמי וויליס: ג'יפ קלאסי מדגם "CJ-3B" המצויד במנוע חזק יחסית לתקופה, המפיק 75 כוחות סוס, וויליס מסחרי וטנדר, וויליס בעל הנעה אחורית, וגולת הכותרת דגם CJ-5 אזרחי, חדיש, המבוסס על הג'יפ שהוצג על ידי צבא ארצות הברית ב- מלחמת קוריאה.
הדגמים הורכבו ב- חיפה על ידי קייזר-אילין תעשיות, בהנעה 4X4.
בקיץ 1962 החליטה הוועדה הבין-משרדית לענייני רכב על התרת יבואם החופשי של טנדרים ומשאיות קלות, שזכתה לכינוי “הליברליזציה ביבוא טנדרים”. אפרים אילין הצהיר כי בכוונתו להרחיב ולהעמיק את התכולה המקומית בטנדרים מתוצרתו, אך כי כדאיות יצורם של חלקים בארץ (גל הינע וסרן אחורי מתוצרת מפעלי אילין ב- אשקלון) תלויה ביצור מינימלי של כאלף יחידות לשנה.
לטנדרים המקומיים ניתנה הטבת מס בדמות מס קצוב לטנדר מייבוא, שנקבע על 5,000 ל"י ליחידה, כמחצית ממחירו של ויליס עברי. התוצאה הייתה כי בשעה שטנדר הוויליס עלה 10,400 ל”י, עמד הטנדר המתחרה לעלות 13,980 ל”י.
השינוי בתעריפי המכס פורסם בנוסחו המקורי בנובמבר 1962, והליברליזציה יצאה לדרך. "ויליס קומפקט", טנדר זול על בסיס המסחרית הסגורה של ויליס, המחיר לצרכן של הדגם היה (8,675 ל”י ללא גג אחורי ומושבים לנוסעים). במהלך שנת 1964 נמכרו בישראל 398 דגמי “קומפקטים”, שהפכו את הדגם לוויליס הפופולרי ביותר עם סך של 41% מכלל המכירות. בסך הכל מכר אפרים אילין 661 טנדרים בשנה שאחרי הליברליזציה.
סיום הייצור היה ב-1965.
דגמי ה- "ויליס ג'יפ טנדר" שירתו את קציני צה"ל בדרגת רס"ן.[3]
דגמי "ויליס" בכל הגרסאות שהורכבו בארץ היה 11,500 יחידות[4]