וימפל

וימפל במוזיאון היהודי של ניו יורק
ילד גולל וימפל בקהילת אהבת תורה. הגלילה מתבצעת מלמטה ללמעלה כמנהג פרנקפורט בהתאם לכלל "מעלים בקודש ואין מורידין".

וימפֶּלכתיב יידי: ווימפל, ווימפעל; בגרמנית: Wimpel) או מפה הוא כינוי לחיתול ששימש תינוקות בברית המילה שלהם, שעל פי מנהג כמה קהילות בגרמניה, כשהגיע התינוק לגיל שלוש נתנה משפחתו את החיתול מתנה לבית הכנסת כדי שישמש לעיטוף ספר התורה.[1]

רוחבו של ה"וימפל" הוא כ-20 ס"מ ואורכו כ-3 מטרים, הוא היה מקושט ביצירות אמנות ונרקמו עליו שמותיהם של התינוק ואביו. השימוש בווימפל נהג בעיקר בדרום גרמניה אך גם במספר קהילות בצפון גרמניה ובאיטליה.

רוב החיתולים נשרפו בליל הבדולח או הושמדו בשואה, והמעטים שנשמרו נמצאים במוזיאונים בישראל ובעולם.

המנהג היום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיון להמשיך מנהג זה נעשה במושבה "אביגדור" שבארגנטינה, על ידי פליטים מגרמניה שהגיעו לשם בשנת 1937.

גם בישראל נעשו ניסיונות דומים: בקיבוץ חפץ חיים המסורת נמשכת עד היום, כאשר נהוג שהסב מגביה את ספר התורה, האב גולל והילד בן השלוש חוגר את הווימפל סביב ספר התורה. גם בבתי הכנסת "איחוד שיבת ציון" בתל אביב, "מקור חיים" בפתח תקווה, מניין צעירים בבית אל ,"אהבת תורה" בחיפה ובקהילת "קול צופייך" בירושלים ממשיכים מנהג זה.

המנהג נפוץ בכל הקהילות של מכון מורשת אשכנז שהוקמו בארץ, וכן בבתי הכנסת של היקים ברחבי העולם.[2]

בציורו של מוריץ אופנהיים Das Schultragen‏ (1869) נראים אב ובנו בטקס הצגת הווימפל בבית הכנסת.[3]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וימפל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 'וימפל' בגרמנית: "לגלול" או "דגל". אפשרות נוספת היא שמדובר בשיבוש של המילה "וינטל" - חיתול.
  2. ^ ראו למשל בעדת ישראל בברלין: חנני ברייטקופף, ‏היסטוריה בברלין: הקהילה היהודית בחגיגה משולשת, באתר כיכר השבת, 23 בדצמבר 2021.
  3. ^ הציור כיום שמור במוזיאון היהודי של ניו יורק: The Presentation at the Synagogue (Das Schultragen), באתר המוזיאון היהודי של ניו יורק.