וימפֶּל (בכתיב יידי: ווימפל, ווימפעל; בגרמנית: Wimpel) או מפה הוא כינוי לחיתול ששימש תינוקות בברית המילה שלהם, שעל פי מנהג כמה קהילות בגרמניה, כשהגיע התינוק לגיל שלוש נתנה משפחתו את החיתול מתנה לבית הכנסת כדי שישמש לעיטוף ספר התורה.[1]
רוחבו של ה"וימפל" הוא כ-20 ס"מ ואורכו כ-3 מטרים, הוא היה מקושט ביצירות אמנות ונרקמו עליו שמותיהם של התינוק ואביו. השימוש בווימפל נהג בעיקר בדרום גרמניה אך גם במספר קהילות בצפון גרמניה ובאיטליה.
רוב החיתולים נשרפו בליל הבדולח או הושמדו בשואה, והמעטים שנשמרו נמצאים במוזיאונים בישראל ובעולם.
ניסיון להמשיך מנהג זה נעשה במושבה "אביגדור" שבארגנטינה, על ידי פליטים מגרמניה שהגיעו לשם בשנת 1937.
גם בישראל נעשו ניסיונות דומים: בקיבוץ חפץ חיים המסורת נמשכת עד היום, כאשר נהוג שהסב מגביה את ספר התורה, האב גולל והילד בן השלוש חוגר את הווימפל סביב ספר התורה. גם בבתי הכנסת "איחוד שיבת ציון" בתל אביב, "מקור חיים" בפתח תקווה, מניין צעירים בבית אל ,"אהבת תורה" בחיפה ובקהילת "קול צופייך" בירושלים ממשיכים מנהג זה.
המנהג נפוץ בכל הקהילות של מכון מורשת אשכנז שהוקמו בארץ, וכן בבתי הכנסת של היקים ברחבי העולם.[2]
בציורו של מוריץ אופנהיים Das Schultragen (1869) נראים אב ובנו בטקס הצגת הווימפל בבית הכנסת.[3]
ספר תורה | ||
---|---|---|
כתיבת סת"ם | כתב סת"ם • דיו סת"ם • קלף • גוויל • סופר סת"ם • שרטוט בסת"ם • כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות • מכון סת"ם | |
קריאת התורה | הוצאת ספר תורה • אתה הראת • ויהי בנסוע • בריך שמיה • קריאת התורה • בעל קורא • עלייה לתורה • ברכו • ברכות התורה • הגבהה • גלילה • מי שברך | |
צורת האותיות | קרי וכתיב • אותיות גדולות וקטנות בתנ"ך • אותיות תלויות • אותיות נקודות • תיוג | |
נוסח התורה | מסורה • נוסח המסורה • כתב יד לנינגרד • כתר ארם צובא • כתר דמשק • תנ"ך קניקוט • ספר תאגי • ווי העמודים | |
מצוות ואיסורים | מצוות כתיבת ספר תורה • קריאת התורה • תלמוד תורה | |
מנהגים | הכנסת ספר תורה • היכל • ארון קודש • יד • מעיל • עצי חיים • וימפל • בדיקת מזוזות, תפילין וספרי תורה |