וימפל K-13

וימפל R-13M

מידע בסיסי
קוד נאט"ו	AA-2 Atoll
ייעוד	טיל אוויר-אוויר
ארץ ייצור	ברית המועצות ברית המועצות
יצרן	וימפל NPO
פעילות מבצעית	1960
תקופת השירות	1960–הווה (כ־64 שנים)
משתמשים	חיל האוויר האפגני
פלטפורמת שיגור	מטוסי קרב סובייטיים
מאפיינים כלליים
הנעה	מנוע דלק מוצק
משקל	75 ק"ג
ממדים
אורך	2.83 מטר
קוטר	12.7 ס"מ
מוטת כנפיים	53 ס"מ
ביצועים
מהירות	2.5 מאך
טווח	8 ק"מ
גובה טיסה	בתלות בגובה השיגור
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי	11.3 ק"ג של חומר נפץ מרסק
מרעום	קרבה
הנחיה	ביות חום תת אדום

הוימפל K-13 (קוד נאט"ו: AA-2 אטול; שם סובייטי: R-3S) הוא אחד מטילי האוויר-אוויר מבויתי התת אדום הנפוצים ביותר בעולם. הטיל פותח בברית המועצות באמצעות הנדסה הפוכה של הAIM-9 סיידווינדר.

היסטוריה

טיל ה-K-13 פותח החל משנת 1958, ונכנס לשירות במהלך שנת 1960. הטיל מבוסס לחלוטין על טיל הסיידווינדר, בעזרת הנדסה הפוכה. על פי הדעה הרווחת, הצליחו הסובייטים להניח את ידם על הסיידווינדר, לאחר ש-F-86 סייבר טאיווני ירה טיל סיידווינדר על מיג 17 סיני, שנתקע בגוף המיג מבלי להתפוצץ, והטייס הנחית את המטוס כאשר הטיל עדיין בתוך גוף המטוס. דוגמה זו מטילה אור על יכולות הפיתוח והתכנון של מהנדסי ברית המועצות בפיתוח אמצעי לחימה בכלל, וטילי אוויר-אוויר בפרט. הטיל נחשף לעיני המערב רק בשנת 1961.^[1]

לכל דגמי הטיל השונים דמיון רב לסיידווינדר, והם חולקים את אותו קוטר - 127 מ"מ (5 אינץ'), הזהה לקוטר הסיידווינדר. טווח הפעילות הקרוב שלהם הוא כקילומטר אחד, ולרובם טווח פעילות רחוק של כ-8 קילומטר.

הטיל יוצא בצורה רחבה לכלל מדינות ברית ורשה ומדינות בעלות אינטרסים סובייטיים, ואף נשאר בשימוש בחלק מהן.

לאחר שישראל כבשה במהלך מלחמת ששת הימים את חצי האי סיני, ובכללו את בסיס רפידים, התגלו בשדה המצרי הנטוש כמה עשרות טילי K-13. עקב חוסר האמון של חיל האוויר באותן שנים בטילי שפריר 1 שהיו ברשותו, הוכנסו הטילים הסובייטיים לשימוש מבצעי בטייסת ששכנה בכוננות בשדה רפידים, לאחר שניסויי ירי הוכיחו את יכולת הטיל. במהלך מלחמת ההתשה שוגרו מספר טילים מדגם זה, ללא תוצאות משמעותיות.

דגמים

• R-3S (קוד נאט"ו: AA-2A אטול) - הדגם הראשוני, מונחה חום תת-אדום.
• R-13M (קוד נאט"ו: AA-2C) - פותח במהלך שנות ה-60, מקביל ל-AIM-9G סיידווינדר: מרעום קרבה חדש, תוספת כוח דחף למנוע לצורך טווח ארוך יותר, יכולת תמרון גבוהה יותר, ושיפור רגישות בראש הביות המקורר בחנקן.
• R-3 (קוד נאט"ו: AA-2B) - דגם בעל ביות מונחה מכ"ם חצי אקטיבי. מקביל ל-AIM-9C סיידווינדר שהיה בשימוש מועט בידי צי ארצות הברית.
• R-3R (קוד נאט"ו: AA-2D) - דגם מונחה מכ"ם חצי אקטיבי, בעל שיפורים מקבילים ל-R13M.

אף לא אחד מהדגמים הללו היה בעל מרחב פעולה כולל (All-Aspect).

• R-3P (ברוסית: P=Prakticheskaya, ובאנגלית: Practice, כלומר - אימון) - דגם אימונים אינרטי.

דגמי חוץ

• דגם מייצור ברישיון רומני, נקרא A-91.
• הרפובליקה העממית של סין העתיקה את האטול, בגרסה הנקראת PL-2.
• דגמים סיניים משופרים נקראים PL-3 ו-PL-5.

ראו גם

• AIM-9 סיידווינדר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וימפל K-13 בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. ניצן סדן, קליעי הקסם: כך שינה טיל הסיידוויינדר את הלוחמה האווירית, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2020-07-25