ז'אן-לואי לה לוטר

ז'אן-לואי לה לוטר

לידה	26 בספטמבר 1709 מורלה, צרפת
פטירה	30 בספטמבר 1772 (בגיל 63) נאנט, צרפת
מדינה	צרפת
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
חתימה

ז'אן-לואי לה לוטר (בצרפתית: Jean-Louis Le Loutre; ‏26 בספטמבר 1709 – 30 בספטמבר 1772) היה כומר קתולי ומיסיונר. מנהיג הכוחות הצרפתיים באקדיה, ומנהיג מיליציות המי'קמאק (Mi'kmaq) במהלך מלחמת המלך ג'ורג' ומלחמת האב לה לוטר. חלק מהמאבק במאה השמונה עשרה נגד הבריטים באזור אקדיה (נובה סקוטיה של ימינו וניו ברונזוויק).

רקע היסטורי

אבבה ז׳אן לואי לה לוטר

נובה סקוטיה הייתה תחת השלטון הבריטי מאז הסכם אוטרכט ב 1713 הבריטים ישבו בעיקר בעיר הבירה אנאפוליס רויאל, בעוד תושבים אקדיים וילידים אנשי מיקמאק כבשו את שאר האזור. איל רויאל (ימינו האי בריטון קייפ ) נשאר תחת שליטה צרפתית, על פי הסכם אוטרכט, וגם חלק יבשתי של אקדיה (בימינו נובה סקוטיה וניו ברונזוויק ) היה בריטי ונתון במחלוקת עם הצרפתים.

בשנת 1738, לא הייתה לצרפתים נוכחות צבאית רשמית בנובה סקוטיה מכיוון שהם פונו בשנת 1713. האקדים סירבו לחתום על שבועת נאמנות לכתר הבריטי מאז התבוסה בפורט-רויאל בשנת 1710, והמתיישבים לא הצליחו לסייע למאמצים הצרפתים לכבוש מחדש את נובה סקוטיה ללא תמיכה צבאית צרפתית.

חייו

לה לוטר נולד ב 1709 לז'אן-מוריס לה לוטר דספרס, יצרן נייר, וקתרין הוט, בתו של יצרן הנייר, בקהילה של סנט-מתיו ברטני, צרפת. בשנת 1730, לה לוטר הצעיר נכנס לסמינר קתולי בפריז לאחר ששני הוריו נפטרו. לאחר סיום הכשרתו עבר לה לוטר ב-1737 לסמינר שיועד להכשיר מיסיונרים לעבודה מחוץ לצרפת, מכיוון שהתכוון לשרת את הכנסייה בארצות זרות. רוב הכמרים שהיו קשורים לחברת הנציגויות הזרות בפריז, הוצבו במיסיונים באסיה, במיוחד במהלך המאה התשע עשרה. על לה לוטר הוטלה שליחות במזרח קנדה בין אנשי המיקמאק, לה לוטר הגיע לנובה סקוטיה בשנת 1738.

איל רויאל

זמן קצר לאחר ההסמכה, הפליג לה לוטרה לאקדיה והגיעה ללואיסבורג, איל-רויאל, צרפת החדשה בסתיו 1737. הוא שהה כשנה במלאגאטש, איל-רויאל (הידועה בשם מריגומיש, נובה סקוטיה), ועבד עם המיסיונר פייר מילארד כדי ללמוד את שפת המיקמאק. על לה לוטר הוטל להחליף את דה סנט-וינסנט, במשימה בסיינט-אן בשובנאקאדי. הוא עזב את סיינט-אן ב -22 בספטמבר 1738 תפקידיו כללו את המשימות הצרפתיות בכמה יישובים. אף על פי שלה לוטר לא הציג את עצמו תחילה באנאפוליס רויאל, בסך הכל, היחסים של לה לוטר עם הרשויות הבריטיות היו טובים.^[1]

מפה צרפתית של צפון אמריקה 1708, ארקדיה מסומנת גם על שטח בריטי.

מלחמת המלך ג'ורג'

כיבוש אקדיה בידי בריטניה החלה עם לכידת בירת המחוז, פורט רויאל, בשנת 1710. באמנת אוטרכט משנת 1713, צרפת נתנה רשמית את אקדיה לבריטניה. עם זאת, היו חילוקי דעות ביחס לגבולות המחוז, וכמה אקדים גם התנגדו לשלטון הבריטי. עם התגברות המלחמה המחודשת ב -1744, ניסחו מנהיגי צרפת החדשה תוכניות להחזיר לעצמה את מה שהבריטים כינו נובה סקוטיה עם תקיפה על הבירה, שהבריטים שינו לה את השם לאנאפוליס רויאל.

במהלך מלחמת המלך ג'ורג', נבחנה הנייטרליות של לה לוטר ושל האקדים. בסוף המלחמה הסיקו מרבית הפקידים הבריטים כי האקדים ולה לוטר תמכו בעמדה הצרפתית. ייתכן כי לה לוטר היה מעורב בשתי פשיטות על הבריטים באנאפוליס רויאל. המצור הראשון על פורט אן נערך ביולי 1744 אך הסתיים לאחר ארבעה ימים עקב כישלון התמיכה הצרפתית.

ניסיון שני, בחודש ספטמבר, תואם על ידי פרנסואה דופונט דויוויאר. ללא כלי נשק מתאימים, דויוויאר יכול היה להתקדם מעט מאוד. בראשית הקיץ בנובה סקוטיה, סגן המושל פול מסקרן, כתב למושל מסצ'וסטס ויליאם שירלי בקשת לסיוע צבאי. יחידה צבאית בריטית הגיעה בסוף ספטמבר, כדי לחזק את חיל המצב. ההתקפות של תומכי צרפת בעיקר אנשי שבט המיקמאק היו בלתי יעילות, והם נסוגו חזרה לגראן פרי בתחילת אוקטובר. אחרי שתי ההתקפות על אנאפוליס רויאל, מושל מסצ'וסטס ויליאם שירלי הגביל את תנועת השבטים התומכים בצרפתים.^[2]

בשנה שלאחר מכן, נפלה מצודת לואיסבורג הצרפתית לאחר התקפה של כוח אנגלי מניו אינגלנד. לאחר כיבוש לואיסבורג ניסו הבריטים לפתות את לה לוטר לבוא לשם לביטחונו, אך הוא בחר לנסוע לקוויבק כדי להתייעץ עם הרשויות. הצרפתים הפכו את לה לוטר לאיש הקשר שלהם עם המיקמאק, שכבר היו במצב מלחמה עם הבריטים לאורך הגבול. כך יכולה הייתה ממשלת צרפת לתאם פעולות עם מיליציית מיקמאק באקדיה.

משלחת דוק ד'אנוויל

עוד ניסיון לכיבוש את אנאפוליס רויאל אורגן על ידי ז'אן-בטיסט ניקולא רוש דה ראמזי ב 1746. לאחר כיבוש לואיסבורג על ידי הבריטים, לה לוטר הפך לאיש הקשר בין המתיישבים באקדיה ומשלחות צרפתיות. הרשויות הצרפתיות הנחו אותו לקבל את המשלחת בנמל הליפקס ( של ימינו, נובה סקוטיה ). לה לוטר היה למעשה האדם היחיד שידע את אותות הזיהוי של ספינות הצי. הוא היה צריך לתאם את פעולות הכוח הימי עם אלה של צבא ראמזי, שנשלח לכבוש מחדש את אקדיה על ידי לכידת אנאפוליס רויאל בתחילת יוני 1746. רמזי ואנשיו הגיעו לביובאסין (ליד אמהרסט של ימינו, נובה סקוטיה ) ביולי. כאשר רק שתי פריגטות מהשייטת הצרפתית הגיעו לנמל היעד. מבלי לבקש את הסכמתם של שני הקברניטים, כתב לה לוטר לרמזי והציע לערוך התקפה על אנאפוליס רויאל בלי לחכות למשלחת המלאה. אך עצתו לא התקבלה. הם המתינו למעלה מחודשיים עד שהמשלחת תגיע, לאחר שהתעכבה עקב הרוחות הנגדיות, ופגיעה בצוותים על ידי מחלות. המשלחת חזרה הביתה.

לאחר כישלון המשלחת, חזר לה לוטר לצרפת. בעודו בצרפת, הוא עשה שני ניסיונות במהלך המלחמה לחזור לאקדיה. בשני המקרים הוא נכלא על ידי האנגלים. בשנת 1749, לאחר המלחמה, הוא שוחרר.

מלחמת האב לה לוטר

לה לוטר העביר את בסיס פעילותו בשנת 1749 משובנאקאדי לביאושאג'ור בחצי האי צ'יגנקטו. כשהגיע לה לוטר לביאושג'ור, צרפת ואנגליה חלקו ביניהם את הבעלות על ניו ברונזוויק של ימינו. שנה לאחר שהקימו את הליפקס בשנת 1749, הבריטים בנו מבצרים בשטחי הקהילות האקדיות הגדולות: פורט אדוארד (בפיזיקוויד), פורט וייה לוגיס בגרנד פרי ופורט לורנס ( בבובאסין ). בניית המבצרים בקהילות האקדיות השונות הייתה כדי לשלוט על האוכלוסיות המקומיות.

לה לוטר כתב לשר הימיה, "מכיוון שאנחנו לא יכולים להתנגד בגלוי למיזמים האנגלים, אני חושב שאנחנו לא יכולים לעשות טוב יותר מאשר להסית את המיקמאק להמשיך ולהילחם באנגלים. התוכנית שלי היא לשכנע את המיקמאק לשלוח איגרת לאנגלים כי הם לא יאפשרו התנחלויות חדשות באקדיה ... אני אעשה כמיטב יכולתי להראות לאנגלים כאילו התוכנית הזו באה ממיקמאק ושאין לי שום חלק בה ."^[3]

המושל, גנרל ז'אק-פייר דה טפנאל דה לה ג'ונקייר, מרקיז דה לה ג'ונקייר כתב בשנת 1749 לממונים עליו בצרפת, "יהיו אלה המיסיונרים שינהלו את כל המשא ומתן, ויכוונו את תנועתם של הפראים, שהם בידיים טובות. כיוון שהכומר האב ז'רמן ומיסייה לאבה לה לוטר מסוגלים להפיק את המירב מהם, יש בהם יתרון גדול ביותר לטובת האינטרסים שלנו. הם ינהלו את התככים שלהם באופן שלא יופיעו בהם."^[4]

כיוון שהיה שלום רשמי בין צרפת לבריטניה, לה לוטר הוביל את התנגדות הגרילה לבניית המבצרים הבריטית בכפרי אקדיה, מכיוון שהצבא הצרפתי לא הצליח להילחם בבריטים. לה לוטר והצרפתים התמקמו בביאושג'ור, ממש מול בובאסין. צ'ארלס לורנס ניסה תחילה לבסס את השליטה על ביאושג'ור ואחר כך בביובאסין בתחילת 1750, אך כוחותיו הותקפו על ידי לה לוטר, המיקמאק והאקדים. ב־23 באפריל, לורנס גם לא הצליח להקים בסיס בצ'יגנקטו מכיוון שלה לוטר שרף את הכפר בובאסין, ומנע מלורנס להשתמש באספקתו להקמת מצודה.^[5]

לורנס, שהובס בביובאסין, עבר לפיזיקוויד ושם בנה את פורט אדוארד. הוא הכריח את האקדים להשמיד את הכנסייה שלהם ובנה תחתיה את המבצר הבריטי.^[6] לורנס שב בסופו של דבר לאזור ביובאסין כדי לבנות את פורט לורנס. הוא נתקל שם בהתנגדות מתמשכת, כאשר המיקמאק והאקדים התחפרו לפני שובו של לורנס, כדי להגן על שרידי הכפר. אל לה לוטר הצטרף מנהיג המיליציה האקדית ג'וזף ברוסארד. בסופו של דבר הם הובסו בכוח, על ידי צבא מניו אינגלנד והקימו את פורט לורנס בביובאסין.

באביב 1751, הצרפתים הקימו את מבצר ביוז'ור . לה לוטר הציל את הפעמון מכנסיית נוטרדאם דומביה בביובאסין והניח אותו בקתדרלה שבנה לצד מבצר ביוז'ור. בשנת 1752 הציע תוכנית לממשל הצרפתי להשמיד את פורט לורנס ולהשיב את ביובאסין למיקמאק ולאקדים.

גם אנשי צבא ניו-אינגלנד וגם תושבי המושבה הצרפתית צירפו אליהם בעלי ברית מהשבטים הילידים במאבקי השליטה שלהם. האינדיאנים עסקו גם באופן עצמאי בלוחמה נגד המתיישבים ונגד שבטים אחרים, גם ללא השפעת בעלות בריתם האנגלית או הצרפתית. לעיתים קרובות קואליציות בקרב האינדיאנים, נלחמו בכוחות עצמם בזמן שהמעצמות האימפריאליות ניסו להסתיר את מעורבותן ביוזמות מסוג זה, כדי למנוע הצתה של לוחמה רחבת היקף בין אנגליה לצרפת. לה לוטר עבד עם אנשי שבט המיקמאק כדי להתנכל למתיישבים בריטים ולמנוע את התרחבות ההתנחלויות הבריטיות. עד שהגיע קורנווליס להליפקס, הייתה היסטוריה ארוכה של עימות בין הקונפדרציה של האינדיאנים לבריטים.

המושל אדוארד קורנווליס התבשר באוגוסט כי שני כלי שיט הותקפו על ידי האינדיאנים בקאנסו, "נהרגו שלושה אנגלים ושבעה אינדיאנים". הבריטים האמינו כי ההתקפה תוזמנה על ידי לה לוטר.^[7] הבריטים הציעו פרס של 50 ליש"ט בגין לכידתו של לה לוטר מת או חי.

פשיטה על דרטמות' (1749)

פורט ביוז׳ור - המבצר והכנסייה, שלה לוטר שרף אותה. 1755

ב־30 בספטמבר 1749, כאשר מיליציה של מיקמאק מצ'יאנג'קטו פשטה על מנסרה בדרטמות' של ימינו, נובה סקוטיה, הרגה ארבעה עובדים ופצעה שניים. בתגובה פרסם המושל קורנוואליס כרוז המציע תמורה לכל גולגולת מאנשי המיקמאק.^[8] קורנווליס פעל לפי הדוגמה שנוסתה בניו אינגלנד. הוא קבע את המחיר באותו שיעור שקיבלו המיקמאק מהצרפתים עבור קרקפות בריטיות.^[9][10] הצבא הבריטי סרק את האזור סביב הליפקס וחיפש את אנשי המיקמאק, אך מעולם לא מצא אותם.

יציאת אקדיה (1750)

עם התגברות הקמתה של העיר הליפקס והכיבוש הבריטי של נובה סקוטיה, לה לוטר הוביל את האקאדים שחיו באזור קובאוויד שבנובה סקוטיה לניו ברונזוויק ולאי פרינס אדוארד. קורנווליס ניסה למנוע את עזיבתם של האקדים משום שהאנגלים העדיפו לשמור על ערכם הכלכלי המשמעותי בחקלאות. עם זאת, צירים מקהילות אקדיה הגישו בפניו עתירה שתאפשר להם לסרב להחזיק נשק כנגד הצרפתים האחרים או שהם יעזבו. קורנווליס סירב בתוקף לבקשתם והפנה את תשומת ליבם, שאם הם יעזבו הם לא יוכלו לקחת חפצים כלשהם, והזהיר אותם שאם הם ילכו לאזור שמצפון לנהר מיסגואש הם עדיין יהיו בשטח אנגלי ועדיין יהיו נתינים בריטים.

פעמון הכנסייה שהציל לה לוטר

למרות האיומים של קורנווליס, מרבית האקדים בקובהקוויד הלכו אחרי לה לוטר. הכומר ניסה להקים קהילות חדשות, אך התקשה לספק למתיישבים החדשים, לאנשי המיקמאק, ולשומרים באזור פורט ביוז'ור ואיל סן ז'אן (אי הנסיך אדוארד) מזון וצרכים אחרים. הוא גילה את תנאי המחיה הקשים בניו ברונזוויק ובאי הנסיך אדוארד, ופנה שוב ושוב בשנת 1752 בבקשה לסיוע מצד הרשויות בקוויבק. הוא חזר לצרפת כדי לבקש כספים, שהרוויחו בשנת 1753 לצורך בנייה באקדיה. מטרת הבנייה הייתה להגן על אדמות הממוקמות נמוך, מפני הגאות והשפל. מה שיאפשר שימוש בהן כמרעה לבקר ולפיתוח גידולים. פתרון זה היה מונע שהאקאדים ירעבו ללחם. לה לוטר הפליג בחזרה לאקדיה עם מיסיונרים אחרים בשנת 1753, כאשר השיג כספים נוספים.

קרב מבצר ביוז'ור (1755

בשנת 1754 מינה הבישוף של קוויבק את לה לוטר לתפקיד מרכזי בכנסייה באקדיה. עם זאת הוא המשיך לעודד את אנשי המיקמאק להתנכל לבריטים. הוא הנחה את האקדיאנים ממינאס ופורט רויאל לסייע בבניית קתדרלה בבוסאג'ור. היא הייתה העתק מדויק של קתדרלת נוטרדאם דה קווק המקורית .^[11] חודש לאחר השלמת הקתדרלה, תקפו הבריטים. עם נפילתה הקרובה של פורט ביוז'ור, שרף לה לוטרה את הקתדרלה עד היסוד כדי למנוע את נפילתה לידי הבריטים. הוא הסיר את הפעמון ושמר עליו. לא רק שפעמונים יצוקים כאלה היו יקרים, אלא שזה גם היה מעשה סימבולי של תקווה לבנייה מחודשת, מכיוון שהביא את הפעמון מהכנסייה בבובאסין כשאותו כפר נשרף. התבוסה זירזה את גירוש האקדים .

כליאה, מוות ומורשת

מודע לסיכון שלו, לה לוטר נמלט לקוויבק דרך היער. בסוף הקיץ הוא חזר ללואיסבורג והפליג לצרפת. האונייה נתפסה על ידי הבריטים בספטמבר 1755, ולה לוטר נלקח בשבי. לאחר שלושה חודשים בפלימות',^[12] הוא הוחזק בטירת אליזבת, ג'רסי, במשך שמונה שנים, עד לאחר חתימת חוזה פריז (1763) שסיים את מלחמת שבע השנים.

לה לוטר נפטר בנאנט ב -30 בספטמבר 1772. הוא נקבר למחרת בכנסיית סנט לאונרד . לה לוטר ציווה את חפציו למען האקדים העקורים. ההיסטוריון מישלין ג'ונסון תיאר אותו כ"נשמת ההתנגדות האקדית ".^[13]

רחוב בגטיניו, קוויבק נקרא לזכרו.

מקורות

• Séminaire des missions étrangères (1764). Mémoire pour les sieurs Girard, Manach, & Le Loutre, missionnaires du Séminaire des missions etrangeres dans les Indes occidentales, appellans comme d'abus : contre les superieur & directeurs du Séminaire des missions etrangeres (in French). De l'imprimerie de Michel Lambert.
• Séminaire des missions étrangères (1764). Conclusions motivées: Me Bontoux, avocat de Jacques Girard & Jean Manach, appellants comme d'abus et Jean-Louis Le Loutre, intervenant ... contre les sieurs Lalane, Burguerieux, Dufau & Conforts, supérieur & directeurs du Séminaire des Missions etrangeres, intimés (in French). De l'imprimerie de Michel Lambert.
• Casgrain, Henri-Raymond (1897). Les Sulpiciens et les prêtres des Missions-Etrangères en Acadie, 1676-1762 (in French). Québec: Pruneau & Kirouac.
• David, Albert (1931). "Une Autobiographie de l'Abbé Le Loutre" (PDF). Nova Francia (in French). Paris. 6: 1–34.
• Deveau, J. Alphonse (1984). L'Abbe Le Loutre et les Acadiens (in French). Agincourt, Ontario: La Societe Canadienne du Liver. ISBN 978-0-7725-5406-2.
• Faragher, John Mack (2005). A Great and Noble Scheme: The Tragic Story of the Expulsion of the French Acadians from Their American Homeland. W.W Norton & Company. ISBN 978-0-393-05135-3.
• Finn, Gérard (16 December 2013). "Jean-Louis Le Loutre". The Canadian Encyclopedia (online ed.). Historica Canada.
• Goyau, Georges (1936). "Le Père des Acadiens: Jean-Louis Le Loutre: Missionnaire en Acadie". Revue d'histoire des missions. 13 (4): 481–513.
• Koren, Henry J. (1962). Knaves or Knights? A History of the Spiritan Missionaires in Acadia, 1732-1839. Pittsburgh, Pennsylvania: Duquesne University Press.
• Lockerby, Earle (Spring 1998). "The Deportation of the Acadians from Ile St.-Jean, 1758". Acadiensis. XXVII (2): 45–94.
• Wikisource-logo.svg O'Neill, Arthur Barry (1910). "Louis-Joseph Le Loutre" . In Herbermann, Charles (ed.). Catholic Encyclopedia. 9. New York: Robert Appleton Company.
• Rogers, Normand (June 1930). "The Abbe Le Loutre". Canadian Historical Review. 11 (2): 105–128.
• Ségalen, Jean (2002). Acadie en résistance: Jean-Louis Le Loutre, 1711-1772 : un abbé breton au Canada français (in French). Skol vreizh. ISBN 978-2-911447-63-1.
• Soucoup, Dan (6 October 2001). "Acadia's Military Priest". Times & Transcript. Moncton, New Brunswick. pp. F3–F4.
• Webster, John Clarence (1933). The Career of the Abbe Le Loutre in Nova Scotia: With a Translation of His Autobiography. Shediac, New Brunswick.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אן-לואי לה לוטר בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Finn, Gérard (1979). "Le Loutre, Jean-Louis". In Halpenny, Francess G (ed.). Dictionary of Canadian Biography. IV (1771–1800) (online ed.). University of Toronto Press.
2. Williamson, William D. (1832). The History of the State of Maine: From Its First Discovery, 1602, to the Separation, A. D. 1820, Inclusive. Vol. II. Hallowell, Maine: Glazier, Masters & Company. p. 218.
3. Patterson, Stephen E. (1994). "1744–1763: Colonial Wars and Aboriginal Peoples". In Phillip Buckner; John G. Reid (eds.). The Atlantic Region to Confederation: A History. University of Toronto Press. p. 129.
4. Parkman, p.50
5. Gentleman's Magazine Vol 20 July 1750 p. 295
6. Bujold, Stéphan (2004). "L'Acadie vers 1750. Essai de chronologie des paroisses acadiennes du bassin des Mines (Minas Basin, NS) avant le Grand dérangement". Etudes d'histoire religieuse. 70: 57–77.
7. Akins, Thomas (1895). History of Halifax City. Halifax: Nova Scotia Historical Society. p. 18.
8. Dickason, Olive (1971). Louisbourg and the Indians: A Study in Imperial Race Relations, 1713-1760 (PDF) (MA). University of Ottawa. p. 138. doi:10.20381/ruor-9436. referencing Cornwallis' instructions to Capt. Silvanus Cobb, commanding the sloop York, 13 January 1750
9. Akins (1895), p. 19
10. Grenier, John (2008). The Far Reaches of Empire: War in Nova Scotia, 1710-1760. University of Oklahoma Press.
11. John Clarence Webster. (1933). The Career of the Abbe Le Loutre in Nova Scotia with a Translation of his Autobiography, p. 46.
12. Lockerby, Earle (Spring 1998). "The Deportation of the Acadians from Ile St.-Jean, 1758". Acadiensis. XXVII (2): 45–94., para 43
13. Johnson, Micheline D. (1974). "Daudin, Henri". In Halpenny, Francess G (ed.). Dictionary of Canadian Biography. III (1741–1770) (online ed.). University of Toronto Press.