לידה |
5 בספטמבר 1788 פריז, ממלכת צרפת |
---|---|
פטירה |
3 ביוני 1832 (בגיל 43) פריז, צרפת |
ענף מדעי | סינולוגיה |
מקום לימודים | המכון הלאומי לשפות ותרבויות המזרח |
מוסדות | קולז' דה פראנס (1814–1832) |
תלמידי דוקטורט | סטניסלאס ז'וליין, מארי פליסיטה ברוסה |
בן או בת זוג | Jenny Lecamus |
ז'אן-פייר אבל-רמיזא (או רמוזא) (בצרפתית: Jean-Pierre Abel-Rémusat; 5 בספטמבר 1788 פריז - 3 ביוני 1832 פריז) היה מזרחן וספרן צרפתי, מראשוני הסינולוגים והיפנולוגים במערב. אבל-רמיזא כיהן כפרופסור הראשון לסינית בקולז' דה פראנס. היה רופא בהכשרתו ובתחום הבלשנות והתרבות הסינית היה אוטודידקט.
אבל-רמיזא נולד בפריז בשנת 1788. למד רפואה ובשנת 1813 סיים את הדוקטורט לרפואה. תוך כדי לימודי הרפואה גילה רמיזא באוסף אב המנזר טרסאן ספר לימוד סיני לצמחים ורותק על ידי הקריאה בו. החליט ללמוד לבד סינית מהמילון המסורתי הסיני "ג'נגדזיטונג" מן המאה ה-17 והקדיש לכך חמש שנים רצופות עד שנת 1811. באותה שנה היה כבר מסוגל לכתוב מסה על השפה והספרות הסינית - Essai sur la langue et la littérature chinoise. כמו כן חיבר מאמר על השפות הזרות בקרב הסינים שעורר את תשומת לבו של הבלשן והמזרחן סילבסטר דה סאסי שפרש עליו את חסותו. ב-1813 פרסם אבל-רמיזא מסה בלטינית על סימני הכתב הסיני ועל הסינית הקלאסית - Utrum Lingua Sinica sit vere monosyllabica? Disputatio philologica, in qua de Grammatica Sinica obiter agiture"
פרסומיו הראשונים של רמיזא זיכו אותו בהערכה רבה בקהילה האקדמית בפריז. ב-25 בנובמבר 1814 נוצרה עבורו קתדרה מיוחדת לסינית בקולז' דה פראנס. תאריך זה, או לחליפין יום הרצאתו הראשונה של אבל-רמיזא במסגרת הקורס לסינית נחשבים ליום הולדת מדע הסינולוגיה האקדמי. בשיעוריו התמקד רמיזא בדקדוק ובחקר טקסטים קלאסיים כמו הקלאסיקה של המסמכים, הדאו דה ג'ינג, האסטלה הנסטורית "שיאן" והמהדורות הסיניות והמנצ'וריות של הסיפורים על חיי קונפוציוס. שיעוריו פורסמו בשנת 1822 בספר לפי דגם ספר הדקדוק הוותיק של ז'וזף דה פרמאר, כשכותרתו הייתה "יסודות הדקדוק הסיני או העקרונות הכלליים של קו-וון או הסגנון העתיק, ושל גואן-הואה או השפה השגורה באימפריה הסינית". (Élémens de la grammaire chinoise, ou Principes généraux du Kou-wen ou style antique, et du Kouan-hou, c'est-à-dire, de la language commune généralement usitée dans l'empire chinois ). ספר זה היווה חיבור מדעי ראשון על השפה הסינית באירופה. מאוחר יותר העריך אותו אנרי מספרו בתור הספר הראשון שבו הוצג הדקדוק באופן מבודד על מנת לתת תמונה נאמנה לרוחה של השפה הסינית, ולא רק כתרגיל תרגום שבו היו מודגשים יתר על מידה הדפוסים הדקדוקיים של השפות האירופיות.
בשנת 1818 הפך אבל-רמיזא לעורך ה-Journal des savants ("עיתון המדענים") וב-1822 ייסד את החברה לחקר אסיה (Société asiatique) בפריז והיה למנהלה הראשון.
ב-1826 פרסם אבל-רמיזא את תרגומו את הרומן הסיני "שתי הדודניות" (יו ג'יאו לי) אחד הרומנים הסינים הראשונים שהגיעו לאירופה ושנקרא בסקרנות על ידי אנשי רוח רבים, כמו גתה שמאז שאף לקרוא כל יצירה סינית שתורגמה, תומאס קרלייל, סטנדל, ראלף וולדו אמרסון ואחרים.
בסביבות שנת 1830 נתבקש רמיזא לערוך רשימת כל אוסף הסיני שבספרייה המלכותית הצרפתית. באותה תקופה הגיע להחלטה לתרגם קטעים ביבליוגרפיים של ספר התיעוד הסיני "ונשיאן טונגקאו " מן המאה ה-14 על מנת לעזור למלומדים האירופים במחקר התרבות הסינית. ב-1832 השלים את הכרך הראשו אולם בימי מגפת הכולרה חלה במחלה זו ונפטר לפני הבאת הספר לדפוס. אבל-רמיזא הובא לקבורה על יד כנסיית סן פארז'ו ביישוב סן פארז'ו-פונטיירי במחוז סן-א-מארן. .
אבל-רמיזא סבר שבסינית היחסים הדקדוקיים מתרגמים למיקום המלים במשפט ולא היסס לטעון שקיימת הטיה סינית. בהתכבותו עם וילהלם פון הומבולדט הסביר אבל-רמיזא שהסינית אינה מביעה אלא את היחסים ההכרחיים באופן מוחלט להבנה. לדעתו השכל של הבן השיח הוא זה שמכניס את היחסים שהשפה לבדה אינה מבטאת. הומבולדט קיבל לבסוף את הדעה הזאת.
אבל-רמיזא התעניין גם ביפן ובשפה היפנית. בשנת 1820 ערך אחרי מות המחבר את ספרו של היפנולוג ההולנדי איזאק טיצינג על היסטורייה של יפן "תזכירים וקוריוזים על השושלת השלטת של הג'וגון".
לאבל-רמיזא לא היו ילדים. אחרי מותו, אלמנתו ז'ני התחתנה עם פיליפ, ברון אלה (Hallez), גנרל במשמר הלאומי של פריז ונציג בפרלמנט. במותה נקברה על יד בעלה הראשון.
(תזה על הסמיולוגיה של הלשון או על סימני המחלות המתקבלים מהלשון, בייחוד לפי הסינים)
(תיאור ממלכת קמבודיה על ידי נוסע סיני שביקר בארץ זו בסוף המאה ה-13, עם רשימה כרונולוגית על הארץ הזאת, שאובה משנתוני סין)
(רשימה על שמות תואר תיאוריים של בודהה )
(ההיסטוריה של העיר חוטן, השאובה משנתוני סין ושתורגמה מסינית, ולאחריה מחקרים על החומר המינרלי הנקרא על ידי הסינים "בן יו" ועל הישפה של הקדומים)
(מחקר על השפות הטטריות או תזכירים על נקודות שונות בדקדוק ובספרות של מנצ'ורים, המונגולים, האויגורים והטיבטים
(יסודות הדקדוק הסיני)
(תזכיר על חייו ודעותיו של לאו דזה, פילוסוף סיני מהמאה ה-7 לפנה"ס)
(תצוגה מקדימה של תזכיר לגבי מקור ההייררכיה הלאמאית)
(סוגיות אסיאתיות שונות או מבחר קטעי בקורת ותזכירים לגבי הדתות, המדעים, ההיסטוריה, והגאוגרפיה של אומות המזרח - כרך א ו-ב)
תרגום של הרומן "יו ג'יאו לי" - שתי הדודניות, רומן סיני
(עוד סוגיות אסיאתיות שונות ב"קובץ קטעים" כרכים א וב)
(הערות על שלושה תזכירים של דה גין, הכלולות בכרך י"א של אוסף האקדמיה לכתבים ולספרות, והמתייחסים לדת השאמאנית)
(הערות על "תולדות המונגולים המזרחיים" מאת סאגאן סצן)
("פו גוו ג'י" או "דיווח על הממלכות הבודהיסטיות":מסע לטרטריה, לאפגניסטן ובהודו, שנערך בסוף המאה הרביעית על ידי שי פה ֹשֹיין, בתרגום מסינית והערות על ידי אבל רמיזא. עבודה שפורסמה אחרי מותו. ,רוויזיה, השלמה והרחבה בהארות חדשות על ידי האדונים יוליוס קלפרוט ודה לאנדרס)
(תזכירים על מסע באסיה המרכזית, בארץ האפגנים והבלוצ'ים ובהודו, שנערך בסוף המאה הרביעית של הספירה על ידי כמה שאמאנים מסין)
(סוגיות שונות בהיסטוריה והספרות המזרחית שפורסמו אחרי מות המחבר)
התכתבות עם וילהלם פון הומבולדט)
(מכתבים מאלפים ומסקרנים על השפה הסינית" (1831-1821) - מהדורה חדשה מאת ז'אן רוסו ודני טואר.
(תזכירים וקוריוזים על השושלת השולטת של הג'וגונים, השליטים של יפן, עם תיאור החגים והטקסים שנצפו בעונות שונות שלהשנה בחצרם של נסיכים אלה, ונספח הכולל פרטים על שירת היפנים, שיטתם לחלק את השנה, וכו', הספר מלווה בלוחות חרוטים וצבועים, שנלקחו מהמקורות היפנים על ידי מר איסאק טיצינג ושפורסמו עם הערות וביאורים מאת מר אבל רמיזא
טבלה אלפביתית של האנציקלופדיה היפנית
טבלה אלפביתית של צינג -ון-קיין