ז'אן דניס ברדן
 | |
| לידה |
17 במאי 1929 הרובע השמיני של פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1 בספטמבר 2021 (בגיל 92) הרובע השמיני של פריז, פריז, צרפת |
| שם לידה |
Jean Denis Claude Alain Bredin |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
Goult |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת רן, אוניברסיטת פריז-דופין, אוניברסיטת ליל, אוניברסיטת פנתאון-סורבון |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
Radical Party of the Left |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית, נצרות קתולית |
| בן או בת זוג |
Danièle Hervier-Bredin |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ז'אן דניס ברדן (בצרפתית: Jean-Denis Bredin; 17 במאי 1929 – 1 בספטמבר 2021) היה עורך דין והיסטוריון צרפתי ממוצא יהודי. היה מייסד שותף של משרד עורכי הדין ברדן-פראט (Bredin Prat), וחבר האקדמיה הצרפתית.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברדן נולד בפריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית ב-17 במאי 1929. אביו היה יהודי אלזסי שנשא את השם הירש. אמו הייתה נוצרייה קתולית. כאשר היה ילד קטן הוריו התגרשו, ואמו נישאה ב-1939 לז'אן למייר. באותה שנה מת אביו הביולוגי. מאוחר יותר אימץ את שם משפחתו של אביו החורג בטענה ש"אני לא יהודי ואני לא רוצה שיחשבו בטעות שאני יהודי". ב-16 במרץ 1950 הוא שינה את שם משפחתו לברדן. אחיו למחצה הוא עורך הדין פיליפ למייר, ובתו היא פרדריקה ברדן - נשיאת המרכז הלאומי לקולנוע ולדימוי המונפש (Centre national du cinéma et de l'image animée - CNC).
את השכלתו הוא רכש בלייסי שרלמאן. ב-1950 הוא נעשה לחבר בלשכת עורכי הדין של פריז, וב-1965 הקים יחד עם רובר בדינטר וז'אן פרנסואה פראט את משרד עורכי הדין ברדן-פראט הנחשב כיום לאחד ממשרדי עורכי הדין היוקרתיים ביותר בצרפת. ב-15 ביוני 1989 הוא נבחר לחבר מס' 3 באקדמיה הצרפתית. בנוסף לעיסוקו כעורך דין, ברדן היה ידוע גם כהיסטוריון. ספרו על פרשת דרייפוס תורגם לשפות רבות (ביניהן עברית).
נפטר ב-1 בספטמבר 2021.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- La République de Monsieur Pompidou, Fayard, Paris, 1974.
- Les Français au pouvoir, Grasset, Paris, 1977.
- Joseph Caillaux, Hachette, Paris, 1980.
- L’Affaire, Julliard, Paris, 1983, grand prix Gobert 1984, prix Fondation Pierre-Lafue 1984, (devenu L'Affaire Dreyfus' par Yves Boisset en 1995).
- Un coupable, Gallimard, Paris, 1985.
- L’Absence, Gallimard, Paris, 1986.
- La Tâche (nouvelles), Gallimard, Paris, 1986.
- Sieyès : la clé de la Révolution française, Librairie générale française, Paris, 1990.
- Un enfant sage (roman), Gallimard, Paris, 1990.
- Battements de cœur, Fayard, Paris, 1991.
- Bernard Lazare, de Fallois, Paris, 1992.
- Comédie des apparences, Odile Jacob, Paris, 1994.
- Christian Ranucci, vingt ans après (Collectif), avec Gilles Perrault, Héloïse Mathon, Jean-François Le Forsonney et Daniel Soulez-Larivière, Julliard, Paris, 1995.
- Encore un peu de temps, Gallimard, Paris, 1996.
- Une singulière famille : Jacques Necker, Suzanne Necker et Germaine de Staël, Fayard, Paris, 1999 (Prix Nouveau Cercle Interallié 1999)
- Rien ne va plus, Fayard, Paris, 2000.
- Lettre à Dieu le Fils, Grasset, Paris, 2001.
- Un tribunal au garde-à-vous. Le procès de Pierre Mendès France, 9 mai 1941, Fayard, Paris, 2002.
- Et des amours desquelles nous parlons, Fayard, Paris, 2004.
- On ne meurt qu'une fois, Charlotte Corday, Fayard, 2006.
- Trop bien élevé, autobiographique, Grasset, 2007.
- Ce rendez-vous avec la gloire, Fayard, Paris, 2009.
- L'infamie. Le procès de Riom, février-avril 1942, Grasset, Paris, 2012.
