זכרוב (הוצאת ספרים)

זכרוב
Захаров
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 1998–הווה (כ־26 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה הוצאה לאור עריכת הנתון בוויקינתונים
 
zakharov.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הוצאת זכרוב (ברוסית: Издательство «Захаров») היא הוצאת ספרים רוסית, שנוסדה בשנת 1998. זכרוב הוקמה על בסיס הוצאת הספרים Vagrius, שהוקמה בשנת 1992 ופרסמה בין השאר את ספריו של אלכסנדר סולז'ניצין. לאחר תקופה של הפסדים כספיים, ב-1 באפריל 1998, מייסד ההוצאה, איגור ולנטינוביץ' זכרוב, נרשם כמו"ל עצמאי ומינה את אשתו, אירינה יבגנייבנה בוגאט, למנהלת ההוצאה.

כבר בסוף שנות התשעים ההוצאה החלה לפרסם את ספריו של בוריס אקונין והיא מחזיקה בזכויות ההדפסה על ספרי תיבת פנדורין והיא הדפיסה למעלה משמונה מיליון עותקים של ספרי הסדרה.

בתחילת 2000, ההוצאה לאור נכשלה שוב כאשר ההדפסות המחודשות של הרומנים הקלאסיים אבות ובנים, אידיוט ואנה קרנינה שפרסמו על ידיה לא מצאו ביקוש מספיק. מאז, המו"ל נקט במדיניות הרבה יותר זהירה, לא חושש לפרסם בכל זאת פרוזה רוסית מודרנית, ולעיתים עיתונאות ושירה.

"זכרוב" מפרסמת ספרים בתחומים רבים: זיכרונות וספרות ביוגרפית (מעל 400 כותרים), ספרות ילדים, סיפורי בלשים ועוד. ההוצאה הוציאה לראשונה ברוסית את קובץ הסיפורים של ויליאם סומרסט מוהם, רואלד דאהל. בין הסופרים המקומיים של ההוצאה הם ולדימיר סורוקין[1], ונדיקט ירופייב[2] ואנדריי מקרביץ'[3].

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבקר דמיטרי בווילסקי כינה את הוצאת הספרים זכרוב "בורגנים מכובדים"[4]. בנוסף, איגור שבליוב האשים את הוצאת הספרים "זכרוב" שהדפיסה מחדש את ספרה של הסופרת פאינה גרימברג, שנכתב, לדברי שבליוב, מטעם "הסופרת הבדיונית קתלין ווינזור", בצורה מופחתת ומתוקנת מעט תוך קביעה כי מדובר בתרגום חדש. ההוצאה סירבה לשלם לסופרת המקורית תגמולים[5]. עם זאת, קתלין ווינזור היא סופרת אמיתית ולא בדיונית[6] ורומן בשם זה פורסם על ידה בשנת 1944[7]. וזו הייתה טענתה העיקרית של אנשי ההוצאה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Александр Вознесенский, Евгений Лесин. Человек — мясная машина. Вышел в свет новый роман Владимира Сорокина. Почти без мата! НГ EX LIBRIS — Независимая газета, 2004-09-16
  2. ^ Евгений Шталь. Партия, Хартия и Лжедмитрий. Венедикт Ерофеев становится все «полнее», хотя до идеала ещё далеко. НГ EX LIBRIS — Независимая газета, 2005-03-24
  3. ^ Наталия Осминская. Смелому везде у нас дорога. НГ EX LIBRIS — Независимая газета, 13.09.2001
  4. ^ Д. Бавильский. Сорокин forever!
  5. ^ И. Шевелёв. Девятнадцатое письмо к виртуальному другу // «Русский журнал», 26 сентября 2002 г.
  6. ^ Некролог в английской газете «Гардиан»
  7. ^ Обзор книги в газете «Гардиан»