מפת האזור משנות ה-40 | |
טריטוריה | המנדט הבריטי |
---|---|
מחוז | מחוז ירושלים |
נפה | נפת ירושלים בזמן המנדט |
שפה רשמית | ערבית |
סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
תאריך נטישה | 13 ביולי 1948 |
דת | מוסלמים |
אוכלוסייה | |
‑ בכפר | 450 (1945) |
קואורדינטות | 31°46′04″N 35°06′41″E / 31.76777778°N 35.11138889°E |
אזור זמן | UTC +2 |
ח'ירבת אל-לוז (בערבית: خربة اللوز) היה כפר ערבי-פלסטיני במחוז ירושלים. הכפר ננטש[1][2] ביוני 1948, במהלך מלחמת העצמאות, ונכבש ב-13 ביולי 1948 על ידי חטיבת הראל במבצע דני. הכפר היה ממוקם 11 ק"מ מערבית לירושלים, מצפון לנחל שורק, על הר איתן.
בח'רבת אל-לוז היה מקאם לקדוש מוסלמי מקומי בשם שייח׳ סלאמה.[3]
בין סטף לח'רבת אל-לוז היה בית ספר ששימש את שני הכפרים. תושבי ח'רבת אל-לוז היו מגיעים לסטף על מנת להביא מים לכפרם, להפיק שמן זית בבית הבד ולטחון חיטה.[4][5]
בשנת 1838, ח'ירבת אל-לוז צוינה ככפר מוסלמי, חלק מאזור בני חסן, השוכן ממערב לירושלים.[6]
בשנת 1863 ויקטור גרן ציין כי זהו כפרון (אנ') בו שוכנים שמונים תושבים, רובם רועי צאן.[7]
סוצין מצא מרשימת כפרים עות'מאניים משנת 1870 לערך כי בח'ירבת אל-לוז יש אוכלוסייה של 83 תושבים, עם סך של 38 בתים, אם כי ספירת האוכלוסייה כללה גברים בלבד.[8] הרטמן גילה שבח'ירבת אל-לוז היו 30 בתים.[9]
בשנת 1883, מפת הקרן לחקר ארץ ישראל שהוכנה על ידי הקרן לחקר ארץ ישראל תיארה את ח'ירבת אל-לוז כ-"כפר בגודל בינוני על מדרון רכס גבוה ליד הפסגה. יש לו מעין טרסה מתחתיו, והוא ניצב כ-243 מטר מעל העמק הדרומי. במקום יש קברים חצובים".[10]
במפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, ח'רבת אל-לוז מנתה 234 מוסלמים[11] שגדלה במפקד 1931 ל-315 מוסלמים, ב-67 בתים.[12]
בנתונים הסטטיסטיים של 1945, הכפר מנה 450 מוסלמים,[13] בעוד ששטח הקרקע הכולל היה 4,502 דונם, לפי סקר קרקעות ואוכלוסייה רשמי.[14] מתוכם, 728 שימשו למטעים ולקרקעות להשקיה, 693 לדגנים[15] ואילו 13 דונם סווגו כשטחים בנויים.[16]
בשנת 1950, הוקם יישוב של עולים מתימן על חורבות ח'רבת אל-לוז,אך ננטש לאחר זמן לא רב[2]. בשנות החמישים שימש המקום כאתר אימונים של יחידה 101 ושל חטיבת הצנחנים, שבסיסם היה בסמוך, דבר שהאיץ את הריסת בתי הכפר. בשנות ה-60 התקיים בסמיכות לשרידי הכפר מתקן אימונים של בסיס הטירונים של צה"ל, בה"ד 4.
בשנת 1992 תואר אתר הכפר: "בין הריסות האבן והטרסות בכל רחבי האתר צומחים עשב וקוצים, וכן עצי שקד, תאנה וחרובים. סביב האתר ניטע יער עבות של עצי ברוש ואשוח. מדרום לו, בתוך היער, מצויה באר מוקפת בכמה עצי שקד ותאנה. היער מוקדש לזכרו של משה דיין, האלוף הישראלי".[17]