חיים יוסף צדוק

חיים יוסף צדוק
	חיים יוסף צדוק, 1951
לידה	2 באוקטובר 1913; רווה-רוסקה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	15 באוגוסט 2002 (בגיל 88); גרמניה
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1935
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול, תל אביב-יפו
השכלה	אוניברסיטת ורשה, בית הספר המנדטורי למשפטים
מפלגה	מפא"י
סיעה	מפא"י, העבודה, המערך
	25 במאי 1965 – 22 בנובמבר 1966; (שנה)
תחת ראש הממשלה	לוי אשכול
	→ פנחס ספיר זאב שרף ←
	31 במאי 1965 – 12 בינואר 1966; (227 ימים)
תחת ראש הממשלה	לוי אשכול
	→ יוסף אלמוגי משה קול ←
	10 במרץ 1974 – 20 ביוני 1977; (3 שנים)
תחת ראש הממשלה	יצחק רבין
	→ יעקב שמשון שפירא מנחם בגין ←
	3 ביוני 1974 – 29 באוקטובר 1974; (149 ימים)
תחת ראש הממשלה	יצחק רבין
	→ יצחק רפאל יצחק רפאל ←
	16 בינואר 1977 – 20 ביוני 1977; (156 ימים)
תחת ראש הממשלה	יצחק רבין
	→ יצחק רפאל אהרן אבוחצירא ←
	28 בינואר 1959 – 2 בינואר 1978; (19 שנים)
כנסות	3 - 9
	1 בדצמבר 1959 – 4 בספטמבר 1961; (שנה)
	→ ברוך אזניה דבורה נצר ←
	19 בנובמבר 1969 – 9 במרץ 1974; (4 שנים)
	→ דוד הכהן יצחק נבון ←
	1993–1999; (כ־6 שנים)
	→ יצחק זמיר מרדכי קרמניצר ←

חיים יוסף צדוק (וילקנפלד) (2 באוקטובר 1913 - 15 באוגוסט 2002) היה משפטן, חבר הכנסת, שר המשפטים בממשלת רבין הראשונה (1974–1977), וכן שר המסחר והתעשייה ושר הפיתוח.

ביוגרפיה

צדוק נולד ברווה רוסקה שבפולין, הנמצאת בחבל גליציה ההיסטורי. למד בגימנסיה פולנית ברווה-רוסקה, ובאוניברסיטת ורשה למד פילוסופיה ומדעי היהדות. היה חבר תנועת גורדוניה בפולין ופעל במפלגה התאחדות פועלי ציון. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל, הצטרף לארגון ההגנה ושרת כנוטר במשטרת היישובים העבריים. בשנת 1941 נישא לאסתר לבית ברגר ונולדו להם שתי בנות. למד בבית הספר המנדטורי למשפטים והוסמך כעורך דין. עבד במחלקת החקיקה של משרד המשפטים בראשית ימי המדינה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (1952-1949).

בשנת 1958 ייסד צדוק את משרד עורכי הדין חיים צדוק ושות', אשר נחשב אחד ממשרדי עורכי הדין היוקרתיים והמשפיעים ביותר במדינה. על אף שנחשב לאדם עשיר, טען כי הוא נשאר סוציאליסט ציוני.^[^{דרוש מקור]}

ב-1959 נבחר צדוק לכנסת השלישית (לקראת סוף כהונתה) והמשיך לכהן כחבר הכנסת במשך 19 שנים מטעם סיעת העבודה על גלגוליה השונים (מפא"י, המערך, והעבודה). היה יושב ראש ועדת הכנסת וועדת החוץ והביטחון^[1]. שימש במשך שנה וחצי שר המסחר והתעשייה בממשלה ה-13 בשנים 1965–1966. בנובמבר 1966 התפטר צדוק מתפקידו בעקבות חילוקי דעות עם שר האוצר. בחלק מתקופה זו כיהן במקביל כשר הפיתוח. בשנים 1977-1974 שימש צדוק שר המשפטים, תקופה קצרה תחת ראש הממשלה גולדה מאיר ורובה תחת יצחק רבין. עם פרישתה של גולדה מאיר הוצע לו להיות ראש ממשלה אך הוא סרב^[2].

בתקופת כהונתו כשר משפטים נאלץ צדוק להתמודד עם פרשיות של שחיתות שלטונית שהעיבו על הממשלה, בהן פרשת השר אברהם עופר שנחשד בפלילים והתאבד, פרשת אשר ידלין, מועמדו של רבין לנגיד בנק ישראל שהורשע בשוחד, ופרשת חשבון הדולרים של לאה רבין. בעניין החוקה למדינה, טען כעבור שנים שעל סמך ניסיונו, מי שינסה לחוקק חוקה כוללת שתפתור את כל הנושאים, נועד מראש לכישלון. במישור המדיני טען שההתנחלות בסבסטיה היא כמו "אלטלנה של 75'" והתנגד להתיישבות בהתנחלויות, אולם כפשרה עם המתנחלים מצא את הניסוח המשפטי שאיפשר להם מגורים במחנות צה"ל בשטחים. שמו נקשר לתרגיל המבריק ב-1976, כשיעץ לרבין לפטר את שרי המפד"ל עקב הימנעותם בהצבעת אי אמון ולהקדים את הבחירות, הליך שהוביל בסופו של דבר למהפך הפוליטי של מנחם בגין.

מספר חודשים לאחר מכן, בתחילת ינואר 1978, התפטר מהכנסת וחזר לעסוק בעריכת דין ובפעילות ציבורית ופוליטית. בין פעילויותיו הציבוריות: מרצה באוניברסיטה העברית ויו"ר הוועד הפועל שלה, סגן נשיא האגודה לזכויות האזרח, יו"ר הוועד הפועל של אוניברסיטת בן-גוריון ונשיא מועצת העיתונות. כנשיא מועצת העיתונות (בשנים 1993-1999), הוביל צדוק לאימוץ תקנון אתיקה חדש שחל כיום על כלי התקשורת הישראליים והביא להקמת בית-דין לאתיקה. כמו כן, שימש יושב ראש הוועד המנהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה. במרץ 1988 השתתף במפגש ישראלי-פלסטיני בבריסל, בו הציג לראשונה חנא סניורה מטעם אש"ף, תוכנית שלום, הכוללת הכרה הדדית והקמת מדינה פלסטינית מפורזת בקווי 1967^[3]^[4].

בשנת 1992 מונה על ידי ראש הממשלה ושר הדתות יצחק רבין לעמוד בראש הוועדה הציבורית לבדיקת המועצות הדתיות ותפקודן. הוועדה הגישה את הדו"ח שלה בשנת 1993, ובו המליצה, בין השאר, על צמצום משמעותי במספר המועצות הדתיות; צמצום משמעותי במספר יושבי-הראש, הסגנים בשכר ורבני הערים; קביעת סל שירותים דתיים; הקמת אגדי מועצות דתיות לשירותים ספציפיים, כדוגמת רישום נישואין או כשרות, כך ששירותים אלו יינתנו במרוכז לתושבים, שמקבלים את שירותי הדת מכל המועצות הדתיות שכולל האגד; הקמת חברות לאספקת שירותי דת או הוצאת מכרזים לקבלנים, כך שתושג "הפרטה" של שירותים אלו. רוב המלצות הוועדה לא יושמו.

בשנת 1996 מונה לעמוד בראש הוועדה הציבורית לחוקי העיתונות. הוועדה הגישה את מסקנותיה בשנת 1997 ובמסגרתן המליצה, בין היתר, לבטל את הצורך ברישיון כדי להוציא לאור עיתון ולאסור בחוק מתן הוראה לעיתונאי להפר את כללי האתיקה. ככלל, הוועדה נטתה להמליץ על צמצום החקיקה המגבילה בנושאי חופש הביטוי ולהחמיר את החקיקה בנושאי ריכוזיות ובעלויות צולבות בתחום העיתונות.

צדוק מת מהתקף לב במהלך ביקור בגרמניה בגיל 89. אחרי פטירתו אמר עליו יוסי שריד כי הוא היה "מענקי הדעת של מפלגת העבודה" ושהוא וחבריו הרבו להיוועץ בו "מתוך הערכה עצומה לשיקול הדעת שלו, ההגיוני וההגון"^[5].

על שמו רחובות בשכונת "כוכב-הים" בנתניה,^[6], ברחובות ובתל אביב-יפו.

לקריאה נוספת

רון חריס וניצן טבת (עורכים), ליד ערש המשפט: ספר חיים צדוק (פעילותו בתחום המשפט, שיחות עמו ואסופה של כתביו ונאומיו), הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2002.
חיים צדוק, סוגיות בממשל בישראל, 1978
חיים צדוק ואברהם בן-נפתלי (עורכים), סדרי שלטון ומשפט, 1971