חינוך דמוקרטי

חינוך דמוקרטי הוא אסכולה בחינוך, המבוססת על ראייתו של הילד כאדם שלם, ועל כן כזכאי למלוא זכויות האדם בתהליך החינוך, ובראשן הזכות לחירות, ולשוויון. גישה זו מתבטאת בין השאר בדמוקרטיה פנימית בבתי הספר הדמוקרטיים, שבאמצעותה מכריעה קהילת בית הספר בנוגע לניהול בית הספר.

בין הזרמים בחינוך ההומניסטי אשר השפיעו על החינוך הדמוקרטי ותרמו להתפתחותו, ניתן למצוא שני מודלים מעשיים מרכזיים: החינוך הפרוגרסיבי - אשר התמקד בלומד ובהתנסות הבלתי אמצעית בתהליך הלמידה, החינוך הפתוח הקשור בזרם הרדיקלי אשר הדגיש את חופש הבחירה ואחריותו של הלומד בתהליך הלמידה.[דרוש מקור][מפני ש...]

עקרונות וגישות פילוסופיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החינוך הדמוקרטי מושתת על זכויות האדם, בהן הזכות לכבוד, חופש הבחירה, חופש הביטוי, חופש התנועה וכדומה. בתי הספר הדמוקרטיים שונים זה מזה, אך כולם שואפים ליצור סביבה המאפשרת שמירה על זכויות האדם ועל החופש והעצמאות של הילדים, תוך מתן כבוד לכל חברי הקהילה.

בבסיס הגישה לחינוך דמוקרטי עומדת תפיסתם של ז'אן-ז'אק רוסו, אלכסנדר ס. ניל וג'ון דיואי[1];
לפי השקפתו של רוסו "האדם נולד טוב" ולכן המחנך חייב לצמצם את השפעתו על החניך למינימום האפשרי כדי שהחניך יפתח את נטיותיו וכישרונותיו הטבעיים כאינדיבידואל עצמאי, ובלשונו של רוסו עצמו: "שהילד לא יעשה דבר רק מפני שרואים או שומעים אותו, ובקצרה שום דבר בזיקה לאחרים, אלא אך ורק את מה שדורש ממנו הטבע; או אז כל שיעשה יהיה אך טוב"[1].[דרוש מקור: המקור הקיים אינו ממוקד מספיק]
לפי השקפתו של ניל, בית הספר נועד לשמש מחסה מהרוע הקיים בעולם וכלשונו של ניל כשנפרד מבוגרי בית הספר: "עם צאתכם מכאן תיכנסו לעולם של אנשים מדוכאים, מנוונים מבחינה רגשית, שחונכו לשנוא; היזהרו בדרככם"[1].[דרוש מקור: המקור הקיים אינו ממוקד מספיק]
לפי השקפתו של דיואי, אין לאף ערך עדיפות אובייקטיבית על פני ערך אחר ולכן "המדד התקף, היחיד והבלעדי, הוא מידת הפיתוח וההנאה הנלווים לחוויה" וכפועל יוצא "חיי הילד הם המטרה העליונה של החינוך והם גם האמצעי היחיד שלו; אם רק יוסרו המשקעים התרבותיים והדעות הקדומות המעכבות, התפתחותו של הילד תושג על בסיס נטיותיו הפנימיות וכמימוש של סקרנותו המדעית והחוקרת."[1]

יתרונות וחסרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר הדמוקרטי הדו-לשוני "גשר על הואדי" בכפר קרע, 11/11

יתרונותיו של בית הספר הדמוקרטי מול חסרונותיו היא שאלה שמלווה את החינוך הדמוקרטי מאז הקמתו. חלק מהיתרונות האפשריים הם:[דרוש מקור][מפני ש...]

  • החינוך הדמוקרטי מתמקד בחיזוק הדימוי העצמי, במטרה לסייע לתלמיד להגשים את מטרותיו עכשוויות ועתידיות.
  • הדגש הוא על יחס אישי ודיאלוג מתמיד (חונך/ת לכל תלמיד).
  • שיתוף כל קהילת בית הספר בבניית המודל הבית ספרי המתאים.
  • פדגוגיה ביקורתית שתעמיד את התלמידים על הצורך בשינויים חברתיים.
  • התאמה טובה יותר לשוק העבודה העכשווי והעתידי הצורך עובדים יוזמים, יצירתיים וסקרנים, בעלי יכולות למידה גבוהות וראייה כוללת.
  • בית ספר הדמוקרטי משמש פלטפורמה טובה יותר לאינטגרציה חברתית כללית וזאת משום שהוא מפגיש "שונים" בתחומי עניין משותפים ומכבד את כל זכויותיהם של חברי קהילת בית הספר.[דרוש מקור]
  • שיתוף של הורים, מורים והתלמידים בהחלטות לימודיות ובשאלות חברתיות משמעותיות בבית הספר נועד לפתח שיח קשוב ופתוח יותר בין כל המשתתפים בתהליך הלימודי ומאפשרת לתלמידים להרגיש חלק משמעותי בבית הספר.
  • הורים השותפים באופן פעיל בתהליכים החינוכיים והחברתיים בבתי הספר מפתחים אמונה גדולה יותר ביכולתם לסייע בחינוך ילדיהם.
  • החינוך הדמוקרטי מוביל לפיתוח היכולת לראות את המציאות העכשווית כמציאות רבגונית ורב כיוונית.
  • קיים דגש על פיתוח כוח בחירה ויצירה בתלמידים, המאפשרים להם לעצב את המציאות בה הם מעוניינים לחיות תוך משא ומתן הוגן, מושכל, מתחשב, פלורליסטי וסובלני עם האחרים.
  • בחינוך הדמוקרטי, התלמידים מוסטים מהמקום הפסיבי אל מקום אקטיבי, שבו בית הספר משמש כשדה התנסות והכשרה עבורם ליצירה ועיצוב של חייהם, חברתם וסביבתם.
  • מאדם בוגר בחברה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית, מצופה שינהג על פי כלליה ותפיסותיה הדמוקרטיות. טבעי הדבר כי עוד משחר הילדות, ההוויה והחוויה יהיו של חיים דמוקרטיים, אף במערכת החינוך, להבדיל מגישת "ההכנה לחיים", במערכת המתנהלת במבנה שונה לגמרי, שולל זכויות ומרבה תכתיבים.

מנגד, הטענות השוללות את השיטה:

  • היא עלולה ליצור חוסר ההתמודדות עם המציאות שלשמה הוקמה ושמאחורי אופן הניהול מתעורר מסר המטפח התבדלות של התלמיד מן החברה הקיימת.
  • ביתי הספר הדמוקרטים בעלי אחוזי זכאות לבגרות נמוכים. למשל בית הספר הדמוקרטי בחדרה רק כ־18.9% זכאים לבגרות, לעומת 70% בממוצע הכלל ארצי. מה שעלול להקשות על קבלה למוסודות השכלה גבוהים.
  • בית הספר הדמוקרטי עלול להיתפס כ"ממיין", כראיה לשכר הלימוד הגבוה (תשלומי תל"ן ייחודי, שקבע משרד החינוך). עם זאת בכל בתי הספר הדמוקרטיים בישראל, ניתנות מלגות עבור תלמידים מרקע כלכלי נמוך. בעבר היו שנהגו לערוך ראיונות ממיינים (האסורים כיום) ועל כך נמתחה ביקורת, כי התוצאה יוצרת בית ספר המנותק מן המציאות הרווחת[2].

רוב רובם של בתי הספר הדמוקרטיים בארץ בעלי מעמד רשמי ("ממלכתיים") ומעטים עדיין במעמד מוכר שאינו רשמי (מוכש"ר), המאלצם להישען על תשלומי הורים גבוהים יותר, לשם מימון הפעלתם.

בשנת 2017 פרסמה מנכ"ל משרד החינוך מסמך "הכרה בייחודיות קבוצתית" ובו פרק ההכרה בייחודיות החינוך הדמוקרטי.

למרות ההבדלים, ישנם כמה מאפיינים משותפים לרוב בתי הספר הדמוקרטיים: אחד הביטויים לשמירה על זכויות הילדים הוא זכותם של התלמידים להיות אחראים לסדר היום שלהם ולבחור מה יעשו עם זמנם. ברוב בתי הספר הדמוקרטיים עיקרון זה מבוטא דרך חירותם של הילדים לבחור בשיעורים ולהרכיב לעצמם את מערכת השעות שלהם. ישנם גם בתי ספר דמוקרטיים (בעיקר בדגם סדברי) בהם אין הבחירה ממוסדת באמצעות שיעורים, ובהם ניתן לתלמידים החופש המוחלט לעשות כרצונם. יש בתי ספר דמוקרטיים, שבהם חברי קהילה קובעים בפרלמנט את תוכנית הלימודים המוצעת ללמידה, ובכך, הם משפיעים על ההיקף והמהות של ההיצע העומד לרשות הילדים לבחירה. זכות הבחירה פירושה שבית הספר מכבד את השוני בין הילדים ומאפשר להם לבטא את תחומי העניין שלהם. תהליך הבחירה גורם לילדים לרצות ללמוד מאשר ללמוד דרך כפייה, הם יוצרים עניין בלימודים שלהם ובכך מרחיבים את הידע בנושאים שונים.[דרוש מקור][מפני ש...]

עקרון הבחירה מבטא עיקרון אחר בחינוך הדמוקרטי, לפיו האדם יכול לכוון את דרכו בעצמו ולהיות אחראי לגורלו.

רב גילאיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חינוך דמוקרטי בגיל הרך

ברובה, תנועת החינוך הדמוקרטי איננה מאמינה בהפרדה פרטנית של ילדים על-פי גילם באמצעות כיתות אם, והתלמידים בוחרים את חבריהם ואת שיעוריהם כרצונם. הסיבה לכך היא התפישה לפיה כל אדם מתפתח בקצב שונה: ישנם ילדים שבשלותם השכלית מקדימה את הבשלות הרגשית שלהם, וכיתת אם גילית כופה עליהם חברה שאינה בהכרח מתאימה להם. למידה רב גילאית מאפשרת להם ללמוד ולבלות עם ילדים שונים, המתאימים לרמתם בתחומים שונים.

יש הטוענים[דרוש מקור: מי?] כי המפגש עם ילדים בגילאים שונים מעודד סובלנות בין הילדים ואת היכולת לקבלת השונה, מפחית את האלימות האופיינית לבתי ספר שמרניים (במיוחד בישראל), ויכול להרחיב את המעגל החברתי של הילדים.

הצוות החינוכי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת זו תפקיד המורה הוא לטפח את הדימוי העצמי של התלמיד במטרה להגשים את המטרות שבחר ומניח באמצעותן יסודות עתידיים. המורה מתמקד בנקודות החוזק של התלמיד ומבסס אותן באמצעות כלים שיהפכו את התלמיד למוביל חברתי בתחומו ומאפשר לו יכולת לעצב את המציאות דרך עיניו, תוך ליווי כנה ומתמיד.

מאפיין המשותף לרוב החינוך הדמוקרטי (להוציא דגם סדברי) הוא מוסד החונכות. כל ילד בוחר אדם מבוגר מצוות בית הספר, עמו הוא נפגש בקביעות ומשוחח איתו על עניינים אישיים ולימודיים, משתף אותו בחוויות ומתייעץ עמו.

מבנה ארגוני בבית הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמצעי לשמירה על זכויות האדם בבתי הספר הוא המוסדות הדמוקרטיים. לרוב פועלים בתי הספר על פי עקרון הפרדת הרשויות, על פיה יש להפריד בין הרשויות השונות וליצור מערכת של איזונים ובלמים. בין הרשויות שעשויות לפעול בבית הספר דמוקרטי ניתן למצוא:

רשות מחוקקת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות המחוקקת של בית הספר, הפרלמנט (או האספה (התכנסות)), קובעת את חוקי בית הספר בהצבעה דמוקרטית, שבה לכל חבר בקהילה קול שווה. בהרבה בתי ספר משתתפים ההורים בפרלמנט, יחד עם התלמידים והצוות. הפרלמנט הוא הסמכות העליונה בבית הספר, וברוב בתי הספר גם ההנהלה כפופה להחלטות המתקבלות בו בהצבעה.

רשות מבצעת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות המבצעת של בית הספר מורכבת מועדות, שכל אחת מהן אחראית על ניהול תחום האחריות שלה. הרשות המבצעת מוציאה לפועל את החלטות הפרלמנט, ומקבלת החלטות שוטפות בנוגע לתחומה. בוועדות חברים ילדים ומורים, ובחלק מבתי הספר גם הורים.

ישנם בתי ספר בהן פועלים בתחום הרשות המבצעת גם תאגידים ופקידים. תאגידים אחראים בדרך כלל לעניין של קבוצות עניין ספציפיות, ופקידים אחראים על ניהול אדמיניסטרטיבי של תחומים שונים בבית הספר.

רשות שופטת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות השופטת של בית הספר היא בדרך כלל ועדת המשמעת, שבה יכולים חברי הקהילה לתבוע את מי שהפר את חוקי בית הספר. לאיש בבית הספר אין זכות להעניש מישהו אחר, אלא דרך ועדת המשמעת.

חלק מבתי הספר הדמוקרטיים משתמשים בגישור כאמצעי ליישוב סכסוכים בין חברי הקהילה. הליך הגישור מאפשר להבין את מקור העימות וליישב אותו בהסכמה בין הצדדים, בלי סנקציות חיצוניות.

רשות מבקרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות המבקרת הפועלת בחלק מבתי הספר הדמוקרטיים בוחנת את תפקודם של הגופים האחרים ודואגת לשמירה על ההתנהלות הדמוקרטית של כל הרשויות ויישום חוקי בית הספר.

החינוך הדמוקרטי בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות רבות קיימים כיום והתקיימו בעבר בתי ספר שמנוהלים בשיתוף התלמידים. אחד מבתי החינוך הידועים שנוהלו כך היה פנימיית היתומים של המחנך יאנוש קורצ'אק. בית ספר ידוע נוסף הוא הפנימייה "סאמרהיל" שבלייסטון, באנגליה. סאמרהיל הוקם על ידי הפסיכולוג אלכסנדר ס. ניל ומנוהל היום על ידי בתו, זואי רדהד. סאמרהיל הוא המוסד החינוכי הדמוקרטי הוותיק ביותר הפועל ברצף מאז הקמתו ועד היום. יש הרואים בסאמרהיל כבית ספר המושתת על העיקרון בו הילד במרכז אך המרכז אינו הבחירה או החיים הדמוקרטיים אלא האושר של הילד. טולסטוי הקים בשנת 1861 את בית הספר הפתוח הראשון הידוע לנו בעולם, "יאסנאיה פוליאנה" היה שמו של בית הספר ומשמעות השם היא בתרגום ישיר - קרחת היער שטופת האור.

סדברי ואלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית פועל מאז 1968 בית הספר סדברי ואלי. את בית הספר הקימה קבוצה, המורכבת ברובה מאנשי אקדמיה, הבולטים ביניהם דניאל גרינברג, חנה גרינברג, ומימסי סדובסקי. בהשראת המודל שלו קמו בתי ספר אחרים בעולם, בהם מספר בתי ספר בישראל בית הספר כנף שבגולן, בית הספר בירושלים, בית הספר "סאדברי עמק האלה", בקיבוץ נתיב הל"ה, סאדברי כפר סבא ובית הספר בחבל עדולם. ניסיונות נוספים להקמת בתי ספר ברוח זו נרשמו ברחבי הארץ. לבתי ספר במודל סדברי מבנה ארגוני שונה: הילדים אינם בוחרים בשיעורים מתוך מערכת, אלא עושים מגוון של דברים, ככל העולה על רוחם (במסגרת חוקי התנהגות שנקבעים בצורה דמוקרטית באספת בית הספר.) לרוב, ילדים המעוניינים ללמוד בקביעות נושא מסוים קובעים באופן אישי עם אדם שיוכל לעזור להם ללמוד, שיכול להיות איש צוות, תלמיד אחר, או (בחלק מבתי הספר בדגם זה) מתנדב מחוץ לבית הספר. בבתי ספר במודל זה גם אין לילדים ליווי של חונכים אישיים, ולא נעשה שום ניסיון למעקב מאורגן אחרי פעילותם והתקדמותם של התלמידים.

החינוך הדמוקרטי בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת החינוך הדמוקרטי בישראל, תנועה שקיימת מאז שנות השמונים, היא בין החזקות בעולם. בישראל קיימים כ-30 בתי ספר דמוקרטיים. כן קיימות בארץ מספר קבוצות הפועלות להקים בתי ספר נוספים. ביחס לגודל האוכלוסייה, תנועה זו היא אחת מהגדולות ביותר בעולם. אפשר היה להשוות אותה לתנועת אידרווייס (Iederwijs) בהולנד, אך זו נחלשה החל מ-2006 לאחר מספר שנים של פריחה עצומה. קבוצות הלומדות הוראה במסגרות אלטרנטיביות בחוץ לארץ בוחרות לעיתים לבוא לישראל כדי לראות בתי ספר דמוקרטיים.

מדינת ישראל שינתה את יחסה לחינוך הדמוקרטי במשך השנים. בשנות התשעים ניתנה הכרה לכמה בתי ספר, והם הצטרפו לחינוך הממלכתי. החל מאמצע אותו העשור, בעיקר בעקבות רצח יצחק רבין, הוחלט במשרד החינוך על תוכנית חינוך לדמוקרטיה ולדמוקרטיזציה של בתי ספר. בתחילת שנות ה-2000 השתנתה מדיניות הממשלה, ומשרד החינוך התנגד להכרה בבתי ספר ייחודיים, ובהם בתי הספר הדמוקרטיים. ב-2006, הכיר משרד החינוך בבית החינוך הדמוקרטי "גבעול" בגבעת אולגה כדגם של בית ספר דמוקרטי אשר גם ממומן על ידי משרד החינוך, ומדיניות מקבלת זו נמשכת גם כלפי בתי ספר נוספים. הניסיונות לשלב את החינוך הדמוקרטי בתוך מערכת החינוך נמשך עם כניסתו של שי פירון לתפקיד שר החינוך. בשנות ה-10 של המאה ה-21 נדונים עקרון חופש הבחירה, לימודי הליבה והכשרתם של המורים, בוועדה מיוחדת לנושא. כיום ישראל כאחת ממובילות החינוך הדמוקרטי בעולם עם 25 בתי ספר קיימים ועוד מספר בתי ספר בהקמה, כמו בית הספר הדמוקרטי סאדברי ירושלים, בית ספר דמוקרטי יהודי פלורליסטי בעמק יזרעאל ועוד.

המכון הדמוקרטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המרכזים לפיתוח החינוך הדמוקרטי ולהכשרת העוסקים בחינוך דמוקרטי הוא "המכון הדמוקרטי", אשר הוקם בשנת 1998 בשם "המכון לחינוך דמוקרטי". המכון פועל לקידום תרבות דמוקרטית בחברה הישראלית, בין היתר באמצעות קידום תהליכי דמוקרטיזציה של בתי ספר ותומך בקבוצות שפועלות להקים בתי ספר דמוקרטיים חדשים. מייסד המכון הוא יעקב הכט, אשר עמד בראשו עד שנת 2010. כיום מנוהל המכון על ידי מיכל גלבוע-אטר ויותם טרון.

החממה ליזמות חינוכית חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון הדמוקרטי מפתח ומוביל מיזמים המקדמים את התרבות הדמוקרטית, עוסק בהקמה ושינוי מוסדות חינוך ומערכות למידה תוך מיקוד בחדשנות חינוכית, חברתית, ערכית. המכון מפעיל בשיתוף עם מכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב את התוכנית האקדמית היחידה בעולם, המכשירה מורים בתחומי החינוך הדמוקרטי. התוכנית ששמה הוא "החממה ליזמות חינוכית חברתית", היא תוכנית לתואר B.Ed ובה לומדים הסטודנטים לתואר בחינוך עם התמחות בחינוך דמוקרטי ועושים תעודת הוראה בשתי דיסציפלינות לבחירתם. התוכנית משלבת למידה אקדמית עם למידה בכלים מתחום החינוך הדמוקרטי והתנסות מעשית בבית ספר תיכון ממלכתי ובבית ספר דמוקרטי. בנוסף מפתח המכון ערי חינוך - תוכנית המפתחת מרחב חינוכי עירוני הרואה בעיר כולה בית ספר אחד גדול. תוכנית חלוץ חינוכי - תוכנית המאתרת ומכשירה אנשי חיוך לתפקידי מנהיגות ועתודה ניהולית.

בתי ספר דמוקרטיים בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצר המכון לחינוך דמוקרטי ו'עץ הדמוקרטים' בסמינר הקיבוצים

בית הספר הדמוקרטי הראשון בישראל הוקם ב-1987 בחדרה. זמן קצר אחריו הוקם בית ספר פתוח-דמוקרטי ביפו. מאז תחילת שנות התשעים קמו בישראל בתי ספר דמוקרטיים רבים.

בית הספר הדמוקרטי בחדרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית הספר הדמוקרטי בחדרה

בית הספר הדמוקרטי הראשון שהוקם בישראל היה "בית הספר הדמוקרטי" בחדרה אשר הוקם על ידי יעקב הכט בשנת 1987. בית ספר הוקם לראשונה בתור בית ספר ניסויי-פתוח ולאחר שנתיים הוסב לבית ספר דמוקרטי. בית הספר מונה כ-500 תלמידים מגילאים 4 עד 19. כיום הוא בין בתי הספר הדמוקרטיים הגדולים והוותיקים בעולם.

בית הספר מנוהל באופן דמוקרטי, תוך שמירה על עקרון הפרדת הרשויות.

לכל חברי בית הספר:

  • הזכות להשתתף באופן שווה בחקיקת חוקי בית הספר.
  • נשמרת הזכות לבחור ולהיבחר לרשויות בית הספר.
  • מובטחת זכות הפנייה לרשות שופטת בלתי תלויה, שתפקידה לסייע לחברי בית הספר לשמור על זכויותיהם.

ביקורת על התנהלות בתי הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ניהול בית הספר מתבצע על ידי עמותות הורים. דבר זה מאפשר בפועל להורים להטיל וטו על ההחלטות הדמוקרטיות של התלמידים, בניגוד לעקרונות הרשמיים של בתי-ספר אלה. למעט בתי ספר בדגם סדברי, בית ספר כנף ובית הספר סאדברי ירושלים, בהם עקרונות הדגם נשמרים ומכובדים.
  • רבות מהביקורות על החינוך הדמוקרטי מתבססות על האופי הסוציו-אקונומי של התלמידים ברוב בתי הספר אשר ממוקמים באזורים חזקים (לדוגמה מודיעין, שוהם, רעננה ועד). התנהלות בתי הספר כבתי ספר פרטיים אשר אינם מקבלים תקצוב מהרשויות המקומיות כבתי ספר אחרים, גורמת למצב בו רבים המעוניינים בחינוך מסוג זה אינם מסוגלים לעמוד בתשלומי ההורים הגבוהים יחסית והם נותרים תלויים במלגות של בתי הספר. בשנת 2006 הוקם בשכונת גבעת אולגה שבחדרה בית ספר דמוקרטי ציבורי בתמיכת העירייה, אשר איננו גובה תשלומי הורים. בית הספר הוקם על ידי סטודנטים מהחממה ליזמות חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים, וכיום לומדים בו כ-250 תלמידים. נכון לשנת 2008 ישנם 3 בתי ספר דומים בתהליכי הקמה.

עיינו גם בפורטל

פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • א.ס. ניל, בית ספר סאמרהיל/ילדות אחרת, הוצאת כתר והמכון לחינוך דמוקרטי, 2003.
  • אתגר: סאמרהיל בעד ונגד - אסופת מאמרים של מחברים שונים בעד ונגד גישת בית הספר, הוצאת יבנה.
  • יאנוש קורצ'אק, כיצד לאהוב ילדים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • ד"ר קן רובינסון, המקום הנכון - למה חשוב לעשות את מה שאוהבים, הוצאת כתר.
  • יעקב הכט, החינוך הדמוקרטי סיפור עם התחלה, הוצאת המכון לחינוך דמוקרטי.
  • איוואן איליץ', ביטול בית הספר, הוצאת מסדה.
  • ג'ון הולט, בלמידה מתמדת, פראג הוצאה לאור.
  • ג'ון דיואי, דמוקרטיה וחינוך, הוצאת מוסד ביאליק.
  • דן לסרי, חינוך בביצת הפתעה, הוצאת אנסופיה.
  • דניאל גרינברג, לגדול במקום אחר, הוצאת המכון לחינוך דמוקרטי.
  • אליוט לוין, דרך לכל ילד, הוצאת מכון ברנקו וייס.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 אברום תומר, ‏"יצירתיות בחלל חינוכי", השילוח, גיליון 14, אפריל 2019
  2. ^ אריה קיזל, החינוך הממיין: בתי ספר דמוקרטיים שמורות מוגנות של התבדלות והתרחקות, באתר חברה – כתב עת סוציאל-דמוקרטי, 3, ‏2003