חכיתיה

חַכִּיתִּיָה, חכתיה או חקיטיה (בספרדית: Jaquetía) היא שפה רומאנית יהודית, דיאלקט של ספרדית-יהודית (לאדינו) שהיה בשימוש יהודי החוף הצפוני והמערבי של מרוקו ובפרט מרוקו הספרדית, טריטוריה ספרדית בצפון-מערב מרוקו ובגיברלטר.

שפת החכיתיה, שמיוחסת עד לגירוש ספרד ושהתפתחה בעוד אזורים שונים בעיקר במרוקו, היא שפה יהודית המבוססת על ספרדית עתיקה ועירוב של מילים בעברית ובערבית. במיוחד בולטת בשפה זו ההגייה של החי"ת הגרונית. החכיתיה נכתבה באותיות עבריות (בין אם כתב עברי רהוט, הכתב המרובע, סוליטריאו או כתב עברי אחר) והייתה חלק משמעותי בתרבות של יהודי מרוקו הספרדית, אם כי בניגוד ללאדינו של קהילות המזרח, קיימים מעט מאוד טקסטים כתובים בשפה, והיא שימשה בעיקר לדיבור. טקסטים כתובים בלאדינו של קהילות המזרח שימשו גם את דוברי החכיתיה. כאשר בימינו כותבים טקסטים בחכיתיה, בעיקר לצורכי מחקר ולכתיבת זיכרונות, משתמשים בכללי הכתיב של ספרדית מודרנית בשינויים קלים (בניגוד ללאדינו, הנכתבת הן באותיות עבריות והן באותיות לטיניות, לפי שיטות שונות).

מכתב בחכיתיה מטנג'יר, שנכתב בסוליטריאו בשנת 1832.

מרוקו הספרדית היא טריטוריה שנמסרה לשלטון קולוניאלי ספרדי בהסכם פס בשנת 1912 ובירתה הייתה העיר תטואן. עם קבלת העצמאות מצרפת ב-1956 יצאה גם ספרד משטחה של מרוקו פרט לשתי מובלעות, סאוטה ומלייה, שעד היום (2015) נתונות בשלטון ספרדי. עם זאת, מרוקו הספרדית הייתה נתונה להשפעה ספרדית כבר עם כיבוש ספרד על ידי המוסלמים במאה ה-8. יהודים ומוסלמים שגורשו מספרד במאה ה-15 מצאו בה מקלט, והיא הייתה נתונה גם לשלטון פורטוגלי חליפות.

הקהילות העיקריות שבהן דיברו בשפת החכיתיה הם במערב מקנס, רבאט, בצפון טטואן, אל-קסר אל-כביר, לראצ'ה, אסילה, טנג'יר, סאוטה ומלייה. יהודים רבים מתטואן היגרו לאוראן שבאלג'יריה במחצית המאה ה-19, ובעקבות זאת צמחה קהילה דוברת חכיתיה (שכונתה "תטואנית") גם בעיר זו. לאחר 1956, עם עצמאות מרוקו, היגרו רוב היהודים דוברי החכיתיה לישראל, לספרד, לוונצואלה ולקנדה.

דוברי החכיתיה, בניגוד לניבי הלאדינו שדוברו באגן המזרחי של הים התיכון, עמדו בקשר רציף עם ספרדים שישבו, נסעו וסחרו בחוף הצפוני של אפריקה. כתוצאה מכך הייתה החכיתיה נתונה להשפעה חזקה יותר של הספרדית החיה והמתפתחת, בניגוד ללאדינו המזרחית, ששימרה את הספרדית הימי-ביניימית. דוגמה לכך היא סיומת ההקטנה "...יטו" הזהה בחכיתיה ובספרדית מודרנית, לעומת הסיומת "...יקו" בניבים המזרחיים של לאדינו. תופעה זו התגברה ביתר שאת החל מאמצע המאה ה-19, בהתאם להתגברות בנוכחות הספרדית במרוקו. החכיתיה עברה תהליך של רה-היספניזציה, כלומר התאמה מחודשת ללשון הספרדית המודרנית מבחינת המורפולוגיה והלכסיקון. תהליך דחיקתן של מילים ערביות מפני מילים ספרדיות נבע גם מיוקרתה הגבוהה של הספרדית לעומת הערבית בקרב דוברי השפה. באמצע המאה ה-20 כבר הייתה ההשפעה חזקה כל-כך עד כי בלשנים ראו בחכיתייה רק אוסף מאפיינים בלשון הספרדית שבפי יהודים תושבי צפון מרוקו וצאצאיהם, וגם אוסף מאפיינים זה הולך ונעלם בדורנו.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תמר אלכסנדר-פריזר ויעקב בן-טולילה, מילה בשעתה זהב מעלתה: הפתגם הספרדי-יהודי בצפון מרוקו, הוצאת יד בן-צבי, ירושלים תשס"ח.
  • נינה פינטו אבקסיס, הטווס, המגוהץ וחצי האישה: כינויים, הומור ופולקלור בשיח היום-יום של יהודי טיטואן דוברי החכתייה, ירושלים: מכון בן צבי, תשע"ד - 2014.
  • נינה פינטו-אבקסיס, שפת היצחקים הקטנים, עת מול 240, מאי 2015, עמ' 15-17
  • נינה פינטו אבקסיס, טיטואן: אתר של מגעים בין תרבויות, מכן בן צבי, תשפ"א - 2020.
  • יעקב בן טולילה, "המבול שהיה בתיטואן וסיפורים אחרים : כרוניקות שנרשמו בספרדית היהודית מצפון אפריקה", שערי לשון: מחקרים בלשון העברית, בארמית ובלשונות היהודים מוגשים למשה בר-אשר, כרך ג', ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ח - 2008, עמ' 259-277.
  • יעקב בן טולילה, "חקר הספרדית-יהודית של צפון-אפריקה (חכיתיה)", אצל ת' אלכסנדר וי' בן-טולילה (עורכים), איל פריזינטי - מחקרים בתרבות יהודי ספרד, ירושלים: מרכז דוד גאון, מרכז הקשרים והוצאת כתר, תשס"ז, עמ' 164-159.
  • José Benoliel, Dialecto judeo-hispano-marroquí o hakitia, R. Benazeraf (publisher), Madrid: [s.n.], 1977.
  • José Benoliel, Diccionario Básico Jaquetía-Español, Jacobo Israel Garzón (ed.), Hebraica Ediciones, 2009.
  • Joseph Chetrit, "Judeo-Arabic and Judeo-Spanish in Morocco and their Sociolinguistic Interaction", Readings in the Sociology of Jewish Languages, J. Fishman (ed.), Leiden 1985, pp. 261–279.
  • Paul Bénichou, Romances Judeo-españoles de Marruecos, Madrid: Castalia, 1968

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפות הודו-אירופיות
שפות רומאניות צרפתית • מונגאסקית • ארפיטנית • ולונית • אוקסיטנית • גסקונית • אראנית • קטלאנית • ספרדית • לאדינו • חכיתיה • גליסית-פורטוגזית • פורטוגזית • גליסית • אסטור-לאונית • אסטורית • לאונית • מירנדזית • איטלקית • קורסיקאית • ליגורית • נפוליטנית • סיציליאנית • סרדינית • איסטרית • פריאולית • לדינית • רומאנש • דלמטית • רומנית • מולדובנית • ארומנית • איסטרו-רומנית
בירוק כהה: מדינות עם רוב דובר שפות הודו-אירופיות. בירוק בהיר: מדינות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות שקיבלו הכרה רשמית
שפות גרמאניות אלמאנית • אלזסית • גרמנית שווייצרית • גרמנית • לוקסמבורגית • בווארית • ריפוארית • סקסונית עילית • יידיש • הולנדית • אפריקאנס • לימבורגית • סקסונית • זיילנדית • פריזית • סקוטית • אנגלית • דנית • שוודית • נורווגית ספרותית • איסלנדית • פארואזית • נורווגית חדשה
שפות סלאביות אוקראינית • בלארוסית • רוסית • רוסינית • סלובקית • צ'כית • פולנית • פומרנית • קשובית • סורבית עילית • סורבית תחתית • בולגרית • מקדונית • סרבית • קרואטית • סלובנית • בוסנית • שלזית
שפות קלטיות ברטונית • ולשית • קורנית • גאלית סקוטית • אירית • שלטה
שפות הודו-איראניות סנסקריט • אסאמית • בנגלית • גוג'ראטית • הינדי • מאיטהילית • מראטהית • נפאלית • אורייה • פאלי • פנג'אבי • רומאני • סינדית • סינהלית • אורדו • דיבהי • דאמלי • דומאקי • גאוואר-באטי • קאלאשה • קשמירית • חוואר • קוהיסטנית • ניגאלאמית • פאשאי • פאלורה • שינה (שפה) • שומשתי • אשקום • קמוירי • קאטי (באשגלי) • פרסואנית (ווסי-וורי) • טרגמי • וואיגלית (קאלאשה-אלה) • פרסית • פאהלוי ("פרסית תיכונה") • פשטו • דארי של אפגניסטן • טג'יקית • אוסטית • כורדית • באלוצ'י • טאליש • טאטית • ג'והורי • ג'יהדי • דארי של זורואסטריאן • יאגנובי
שפות בלטיות לטבית • ליטאית
אחר יוונית • אלבנית • ארמנית


יהדות מרוקו