חמישייה לפסנתר (שוסטקוביץ')
החמישייה לפסנתר בסול מינור של דמיטרי שוסטקוביץ', אופוס 57, היא אחת מיצירותיו המוכרות של המלחין להרכב קאמרי.
כמו חמישיות פסנתר רבות אחרות (של שומאן, ברהמס ופרנק כדוגמה), היא נכתבה לפסנתר ורביעיית כלי קשת (שני כינורות, ויולה וצ'לו).
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוסטקוביץ' החל להלחין את היצירה בקיץ 1940 כשהיה בן 34 וסיים מלאכתו בספטמבר אותה שנה. החמישייה בוצעה לראשונה כחודשיים לאחר מכן על ידי רביעיית בטהובן (אשר ביצעו את הפרמיירות לרוב רביעיות המיתרים של המלחין) ושוסטקוביץ' עצמו על הפסנתר.
הפרמיירה תפסה מקום בקונסרבטוריון של מוסקבה, וזכתה להצלחה רבה. בשנת 1941, היצירה זכתה לפרס ברית המועצות (באותה תקופה נקרא "פרס המדינה ע"ש סטלין") ושוסטקוביץ' קיבל מענק בסכום של 100,000 רובל (לעיתים מוגדר כפרס הכספי הגבוה ביותר לו זכתה יצירה קאמרית).
אורכה הממוצע של היצירה עומד על כ-30 דקות.
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החמישייה מחולקת לחמישה פרקים:
מבנים מסורתיים וסגמנטים אקספרסיוניסטים מוצגים לאורך כל החמישייה. שני הפרקים הראשונים, פרלוד ופוגה מאסיביים, כתובים באנלוגיה ישירה לפסנתר המושווה של באך וכוללים מגוון רחב של טכניקות מסורתיות ונושאים מנוגדים בולטים.
הפרק השלישי הוא סקרצו וטריו, המהווה את שיאה של היצירה ולעיתים קרובות מנוגן כהדרן. בניגוד ליציבות והפאר המאפיינים את שני הפרקים הראשונים, הסקרצו מאופיין במוזיקה ריקודית פרועה וצבעונית, הכוללת פרודיות וסרקזם ציני האופייניים למלחין.
הפרק הרביעי הוא אינטרמצו איטי (התמוה עקב מיקומו הלא מסורתי) המאופיין בייאוש פנימי המתגבר עד לשיאה של סערת רגשות, שלאחריה חוזר עד תומו לאופיו הרגוע והאיטי.
הפינאלה כתוב בצורת סונאטה מסורתית וכולל מוטיבים שונים המתפתחים לאורך הפרק. מקצב מארש מרומז מבזיק לכל משך הפרק, השזור באזכורים לפרק האינטרמצו ונגמר בנימה אופטימית.
.svg){kind=logo}
