חנאג'רה
חַנַ֫אגְ'רֶה (בערבית: الحناجرة, הגייה ספרותית: אַל-חַנַ֫אגִ'רַה, הגייה מדוברת: אֶל-חַנַ֫אגְ'רֶה) היה שבט בדואי גדול, אשר נטה את אוהליו בארץ ישראל, בסיני, הנגב ומדבר יהודה.
על פי מפקד האוכלוסין של ממשלת המנדט בשנת 1931, נמצא כי השתייכו אליו שלושת אלפים ושבע מאות חמישים ושש נפש.
על פי הערכתו של יצחק בן-צבי ב-1937, כלל השבט כארבעת אלפים ארבע מאות שלושים ושתיים נפש.[1]
משפחות השבט הידועות הן: אבו מדין, ד֗וואהרה, סֻמירי ונצירה.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק ביילי, רשימות על האוכלוסייה הבדואית ברצועת עזה, באתר סנונית
- ויקטור גרן, פרק ארבעים ושניים, פרק ארבעים ושלוש, תיאור ארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, באתר כותר
- חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות-העולם, כרך 1, חלק 2, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, באתר books.google
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יצחק בן-צבי, כתבי יצחק בן-צבי, ה: אוכלוסי ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ז 1937, עמ' 174.
- ^ יצחק בן-צבי, כתבי יצחק בן-צבי, ה: אוכלוסי ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ז 1937, עמ' 236.
