חניתה
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | מטה אשר |
| גובה ממוצע[1] | 342 מטר |
| תאריך ייסוד | 1938 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 815 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 9.2% בשנה |
(למפת הגליל המערבי רגילה)   חֲנִיתָה  באדום - חניתה בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
| https://www.hanita.co.il | |
חֲנִיתָה הוא קיבוץ בגליל המערבי, על גבול לבנון, מצפון-מזרח לשלומי. זהו אחד מיישובי חומה ומגדל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם חניתה משמר שם יישוב עברי קדום בנחלת שבט אשר, שנשתמר בשם הערבי חִ'רבת חאנותא. חניתא (או חנותה) הייתה יישוב עברי מוכר בתקופת התלמוד (שרידי יישוב קיימים במקום גם מתקופות קדומות יותר). היישוב העברי נזכר בתקופת התלמוד בתוספתא, בתלמוד הירושלמי, במסכת שביעית (ד, ט; "ברייתא דתחומין") ובפסיפס כתובת רחוב, כעיירה יהודית בתחום צור המחויבת בקיום המצוות התלויות בארץ.[3] לאמיתו של דבר נזכרים במקורות אלו שתי עיירות סמוכות בשם זה: חניתא עיליתא וחניתא ארעיתא – היינו העליונה והתחתונה או העילית והתחתית. יישוב הקבע בימינו נמצא במקומה של חניתה עילית. אפשר שהשם מרמז על היותן מקום חניה באזור הסְפר שבין הגליל ללבנון ולסוריה, שכן היישוב שלט על המעבר מרכס סולם צור לעמק הפורה שמתחתיו.[4]
ממצאים ארכאולוגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום עם העלייה לקרקע בשנת 1938 נמצאו:
- ממצאים מהתקופה הכלכוליתית (4000 לפנה"ס)
- מערות מהתקופה הכנענית התיכונה
- כתובות פיניקיות
- ממצאים מהתקופות ההלניסטית והפרסית
- חורבות כנסייה עתיקה מהתקופה הביזנטית, כולל רצפת פסיפס מרהיבה ששוחזרה
- מערות קבורה מאוירות, שרידי בניינים, בארות ומטבעות
חלק ניכר מממצאים אלו מוצג כיום במוזיאון שבקיבוץ.
רכישת הקרקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות המרד הערבי הגדול ובהתאם לספר הלבן ממשלת המנדט הבריטי אסרה על רכישת קרקע על ידי יהודים באזורים מסוימים, בהם האזור בו ממוקם היום קיבוץ חניתה. יוסף סיניגליה, איש הקרן קיימת לישראל, יחד עם חברו אליעזר וינשל, יזמו את קניית האדמות בגליל הצפוני עבור הקמת יישוב עברי. בעל האדמות, ג'מיל אבו אביאד, עורך דין, חבר מועצת העיר חיפה וסרסור קרקעות[5] סבר כי סיניגליה, בעל חזות איטלקית טיפוסית, הוא נציג הכנסייה, המבקשת לרכוש קרקעות על מנת להקים עליהן מנזר. באמצעות מתווך ערבי מלבנון, הקרקעות הועברו ונרשמו בסופו של דבר על שם קק"ל במשרדי הטאבו בעכו.
וכך מספר יוסף סיניגליה:
בדצמבר 1937 פנו אלי אברהם וינשל ואחיו אליעזר וביקשו שאסייע להם ברכישת שטח של למעלה מ-4,000 דונם המשתרע לאורך גבול לבנון. לאחר התייעצות עם יוסף וייץ וד"ר גרנות התברר שקק"ל מעוניינת בתוכנית אבל אין לה הכסף הדרוש לקניה וגם אין הביטחון בכך שהסוכנות תהיה מוכנה ליטול לידיה את ההוצאות הכרוכות בעליה על הקרקע. הבינונו כי אם לא ניצור מצב שיאלץ קבלת החלטה לא נגיע לגבול הצפון מערבי. הדרכון האיטלקי שהיה בידי באותם הימים איפשר לי להופיע כקונה לא יהודי, ואמנם לאחר גמר פעולת הרכישה התנקמו הכנופיות הערביות במורה הדרך שלי, שהיה ערבי ממוצא לבנוני והרגו אותו.
— רכישת אדמות חניתה
באתר חניתה תחתית יש לוח הנצחה לזכרו של יוסף סיניגליה.
העלייה לקרקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרד הערבי הגדול שפרץ בשנת 1936 סיכן את היישובים החדשים והבלתי מוגנים. לכן הוחלט להקים מודל חדש להתיישבות: מודל "חומה ומגדל" הקמת יישוב מוגן המוקף חומה ובו מגדל שמירה, ביום עבודה אחד. רכישת אדמות חניתה – 5,000 דונם של אדמת טרשים הררית, עוררה מחלוקת בקרב ההנהגה הציונית (נטען כי "יהודים אינם יכולים לחיות מההר" וכן הובע חשש, כי בהיות היישוב התנחלות יהודית מבודדת בלב אזור ערבי, ייפול השטח במדינה הערבית, אם תקום), אולם בסופו של דבר החליט דוד בן-גוריון בתחילת שנת 1938 לאשר את הרכישה[6]. בתחילת פברואר 1938 רכשה קק"ל 14,000 דונם בסביבות חניתה.[7] קבוצת המתנדבים שתכננה להתיישב בחניתה הציעה תוכנית: להקים מחנה במרחק קילומטר מהכביש, ולאחסן בו מזון, מים, תחמושת, ביגוד וכלי עבודה, כהכנה לעלייה לנקודת ההתיישבות הנמצאת בלב אזור של יישובים ערבים.
בבוקר 21 במרץ 1938 הגיעו 400 איש, וביניהם 100 אנשי פלוגות השדה בפיקודו של יצחק שדה. יוסף פיין מדגניה ודוידקה נמרי מאשדות יעקב ניהלו את מבצע העלייה על הקרקע, שבו השתתפו כ־50 משאיות אל האתר מזרחית לכפר הערבי אל-באסה. הם פצחו בפריצת דרך למחנה וסחבו על גבם ועל חמורים וגמלים ל"חניתה תחתית" את כל הציוד הדרוש. לעת ערב עזבו רוב האנשים את המחנה, ורק קבוצת כיבוש בת כ־100 איש בפיקודו של צבי בן יעקב נשארה. העלייה לחניתה הייתה מגדולי מבצעי ההתיישבות של חומה ומגדל, להתיישבות באזור חדש, הררי, עוין וקשה להגנה. העלייה לקרקע זכתה לסיקור עיתונאי נרחב בעיתוני התקופה. מפורסמת התמונה, שצולמה במהלכה, בה נראה יצחק שדה, חובק משני צדדיו את יגאל אלון ומשה דיין, על גבה כתב חיים ויצמן את המילים הנבואיות "המטה הכללי" (בצרפתית).
בו בלילה הותקפו המתיישבים על ידי ערביי האזור ושניים מהם, יהודה ברנר ויעקב ברגר נהרגו. אחר כך, המשיכו ועבדו, ובתוך חמישה ימים פרצו דרך אל חניתה תחתית. בסך הכול נפלו עשרה אנשים על הגנת המחנה. העבודות נמשכו עד שבתאריך 8 באפריל נפרצה הדרך לבית האבן – משכנה של משפחת אריסים ערבית – במקום שכונה "חניתה עילית", אז עברה הקבוצה לשם והשאירה את חניתה תחתית להיות מחנה אימונים לקורס מ"כים עבור ההגנה.
כיום נמצא באזור חניתה תחתית חניון גדול של הקרן הקיימת ובו שחזור של חומה ומגדל וסלע הנצחה לעשרת הנופלים בחניתה תחתית.
השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שישה חודשים במקום הוחלפו פורצי הדרך בקבוצת "שימרון", שתפקידה היה ליצור תשתית ליישוב חקלאי, ומאוחר יותר הצטרפה אליה קבוצת "שגב". כלכלת היישוב התבססה על גידול מטעים וגידולי ירקות, אך בהצלחה מועטה עקב הפיצול הרב של החלקות והמחסור במי השקיה. כמו כן היו ביישוב דיר עיזים, רפת ולול. כדי להרחיב את מקורות ההכנסה ייסדו בקיבוץ יוזמות שונות, שמהן הצליחו שתיים: בית מרגוע ומפעל לייצור כלים לחיתוך מתכת.
היישוב במלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת מלחמת העצמאות נותקו שבעת יישובי הגליל המערבי מהשטח שנועד להיות מדינת ישראל ונמצאו בשטח שיועד למדינה ערבית. ילדי היישוב פונו לחיפה[8]. ביום הכרזת המדינה פרצו הכוחות הלוחמים את המצור והגליל המערבי אוחד עם שאר המדינה (מבצע בן עמי).
מלחמת חרבות ברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]יומיים לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, פונה הקיבוץ ורוב חבריו עברו לקיבוץ עין חרוד[9]. באפריל נפל בקיבוץ כטב"ם שפצע באורח קשה חייל מילואים, חבר כיתת הכוננות בקיבוץ[10]. בעקבות המלחמה, הועבר מפעל "עדשות חניתה" לכרמיאל.[11]
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברי הקיבוץ מתפרנסים מחקלאות ותעשייה. לקיבוץ מטעי בננות, אבוקדו, גידולי שדה וגם רפת משותפת עם קיבוץ סער. כמו כן יש בקיבוץ שני מפעלים:
- "אייברי דניסון חניתה" (בעבר "קוטלב חניתה)" מייצר ציפוים מתכתיים על יריעות פלסטיק לתעשיות שונות[12]. במפעל למעלה מ-220 עובדים, שעשירית מהם הם חברי הקיבוץ. בשנת 2016 נמכר המפעל לחברת אייברי דניסון (אנ') האמריקאית תמורת 75 מיליון דולר[13].
- "עדשות חניתה" מייצר עדשות מגע ועדשות להשתלה[14]. רוב הייצור מיועד לייצוא. המפעל הוקם סביב שנת 1982. בשנת 2024 העסיק המפעל 150 עובדים.[11]
מוזיאון חניתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מוזיאון חניתה לחומה ומגדל
מוזיאון חניתה נמצא בבית האבן שהיה בחניתה העילית ביום העלייה לשם. שמו הרשמי של המוזיאון הוא "מוזיאון לחומה ומגדל להנצחת הנוטר והשוטר העברי מתקופת המנדט הבריטי". במוזיאון תצוגה של אביזרים ומסמכים מתקופת חומה ומגדל, הנוטרות העברית ותצוגה של ממצאים ארכאולוגיים שנתגלו במקום, בעיקר רצפות פסיפס. בעיקר מפורסם "הפסיפס הגאומטרי" שהוא ייחודי בארץ. במקום מוקרן סרט על העלייה לחניתה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
- משה ברסלבסקי, חניתה, תל אביב: הוצאת המרכז לנוער של הסתדרות העובדים, תרצ"ט 1939.
- איתמר בן ברק (עורך), חניתה - ספר היובל, חיפה 1988.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חניתה- חניתה, באתר הרשות לפיתוח הגליל
- מידע על חניתה בקטלוג הספרייה הלאומית
חניתה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- חניתה, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- מיכאל יעקובסון, סקירה על בניין חדר האוכל בקיבוץ חניתה, באתר "חלון אחור", 10 באוגוסט 2014
היסטוריה
- מידע על אתר חניתה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- תמונות שצילם זולטן קלוגר ביום העלייה לקרקע, באתר "ישראל - הסיפור המתועד" של ארכיון המדינה
- אלי אשכנזי, המחלוקת על שם היער ביישוב שהפך לחזית במערכה: חזרה לנטיעות הראשונות בחניתה, באתר וואלה, 25 בינואר 2024
- קיבוץ חניתה שבגליל המערבי, כבר תשעה עשורים החומה והמגדל, נאווה בודק אחירון, אתר ערוץ 7, י"א באדר ב' תשפ"ד, 21 במרץ 2024
העלייה לקרקע של חניתה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1938- יום הולדת שנה לקיבוצים חניתה ואילון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1939
אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: זמר הפלוגות - העם וחפירות חייו, גלי צה"ל, 31.7.2024- חגיגות המים בקיבוץ חניתה, יולי 1949, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- בשבילי העבר: חניתה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1968
הבלתי חשובים עונה 4 | מהפכה בקיבוץ, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 32:53)- עודד מיוחס, בעקבות אלבום התמונות של שרלוטה וגרדה מאיר, בבלוג עונג שבת (עונ"ש), 26 במרץ 2022
מלחמת חרבות ברזל
- שירי לב-ארי, דז'ה וו: "עכשיו אנחנו, ילדי חניתה, שוב על רפסודה", באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק ב', הלכה א': "אילו עיירות אסורות בתחום צור שצת ובצת ופי מצובה עלייתה וחנותה תחתייה/ארעייתה ובית כריא וראש מנא ואמון ומזי".
- ^ מקום בלב (משמעויות שמות ישובים בקווי העימות), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ ארכיון ציוני מרכזי 5 (2) KKL, תיק חניתה
- ^ קיבוץ חניתה - חניתה - קהילנט, באתר www.hanita.co.il
- ^ שלום רייכמן, הנסיונות להקמת מסגרות חבליות לקידום ההתישבות היהודית בשלהי המנדט, אפיקים בגיאוגרפיה 23/24, 1988, עמ' 29–33, JSTOR 23698510
- ^
עופר אדרת, ילדי חניתה פונו מהקיבוץ במלחמת העצמאות לחיפה, באתר הארץ, 28 באפריל 2023
- ^ שירי לב-ארי, דז'ה וו: "עכשיו אנחנו, ילדי חניתה, שוב על רפסודה", באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2023
- ^ צה"ל: חבר כיתת כוננות בקיבוץ חניתה נפצע קשה מהתפוצצות כטב"ם נפץ, באתר ynet, 13 באפריל 2024
- ^ 1 2 עידן אבני, סוף עצוב: אחרי 42 שנים בקיבוץ חניתה - המפעל שמעסיק 150 עובדים עובר בגלל המלחמה, באתר ישראל היום, 17 באפריל 2024
- ^ האתר של Avery Dennison | Hanita
- ^ גיא ארז, אקזיט בגבול לבנון: קיבוץ חניתה מוכר את מפעל קוטלב ב-75 מיליון דולר, באתר TheMarker, 13 בדצמבר 2016
- ^ האתר של Hanita Lenses
| ||||||||||||||||||
בקרת זהויות  |
|
|---|