טהאנו

טהאנו
Tehanu
עטיפת המהדורה הראשונה, עם כותרת המשנה: "הספר האחרון של ארץ-ים"
עטיפת המהדורה הראשונה, עם כותרת המשנה: "הספר האחרון של ארץ-ים"
מידע כללי
מאת אורסולה לה גווין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות ארץ ים עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Atheneum Books עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה מרץ 1990 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים
  • פרס לוקוס לנובלת פנטזיה (1991)
  • פרס נבולה לרומן הטוב ביותר (27 באפריל 1991) עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
ספר קודם החוף הרחוק ביותר
הספר הבא אגדות מארץ ים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טהאנואנגלית: Tehanu) הוא ספר פנטזיה משנת 1990 מאת אורסולה ק. לה גווין. הספר הוא הרביעי בסדרת ארץ ים, אך ראה אור רק ב-1990, עשרים שנה לאחר קודמו בסדרה, החוף הרחוק ביותר. במהדורתו הראשונה הייתה לספר כותרת משנה "הספר האחרון של ארץ-ים", אולם ב-2001 ראו אור שני ספרים נוספים, "מעשיות מארץ ים" ו"הרוח האחרת". הספר זכה בפרס נבולה לרומן הטוב ביותר לשנת 1990[1] ובפרס לוקוס לרומן הפנטזיה הטוב ביותר לאותה שנה.[2] בניגוד לספרים קודמים בסדרה, שכוונו לילדים, ספר זה כולל תיאורי התעללות קשה, ואינו מתאים לילדים צעירים. הספר לא תורגם לעברית.

הספר ממשיך את סיפורה של טנאר, גיבורת "הקברים של אטואן" ומתרחש כעשרים וחמש שנה לאחר סופו של ספר זה. פגישתם של טנאר וגד, גיבור סדרת הספרים כולה, מתרחשת יום או יומיים לאחר סיום "החוף הרחוק ביותר".

בספר זה מתגלה שטנאר (הנקראת עתה בשם גוהה) בחרה בחיים שקטים של אם, רעיה ובעלת חווה (חוות האלון - Oak Farm) ועזבה את לימודי הקסמים בהם החלה עם המג אוגיון, לאחר שנפרדה מגד. היא נישאה לאדם פשוט בשם פלינט וגידלה בת ובן שבגרו ועזבו את הבית. פלינט נפטר זמן קצר לפני תחילת העלילה. בראשית העלילה מובאת אל גוהה/טנאר ילדה, בת לנוודים. אביה ואחרים התעללו בילדה והשליכו אותה אל האש, דבר שפגע בה קשות והותיר מחצית מפניה ואת ידה הימנית מצולקות מאד. טנאר קוראת לילדה ת'רו ומאמצת אותה.

לטנאר נודע שאוגיון על ערש דווי והיא יוצאת לסעוד אותו לפני מותו, מלווה בת'רו היא מגיעה לביתו בריי אלבי. לפני מותו רואה אוגיון בת'רו פוטנציאל לכשפים, מורה לטנאר "ללמד אותה הכל" ומנבא שאנשים יחששו מפניה. הוא מת מתוך הכרה שהעולם השתנה לטובה (בעקבות האירועים בסופו של "החוף הרחוק ביותר"). טנאר ות'רו נותרו בביתו של אוגיון יחד עם מכשפה בשם מוס. שם, בבית בקרב הנשים, ת'רו מגלה התקדמות בדיבור והתעניינות בעולם. לאחר ימים מספר נוחת על הצוק הסמוך הדרקון קאליסין ומביא את גד (הנקרא עתה "נץ" Sparrowhawk) חי אך בקושי וללא כל כוחות קסם. טנאר ומוס מטפלות בו ומחזירות אותו לחיים, אך גד שבור מכך שאבדו לו כוחות הקסם ואף כועס על "אכזריות הצעירים" של המלך הצעיר לבנן, שלא הותיר אותו למות על חוף ארץ המתים. גם גד מגלה קרבה לת'רו ולא נרתע מהופעתה המפלצתית-למחצה.

לאחר שגד מתאושש, מגיעה משלחת מהמלך על מנת להזמינו כדי שיכתיר אותו כרב-מג של ארץ-ים. אולם גד מסרב בכל תוקף לבקר בעיר המלכות ובורח אל ההרים להיות רועה צאן. טנאר מצליחה להגיע לספינתו של המלך ומבשרת לו שגד לא יבוא כיוון שאיננו עוד רב-מג. במקביל מספר המלך שלא נבחר רב-מג חדש ושאנשיו מחפשים, לפי דבר נבואה לא-ברור "אשה על גונט". דבר הנבואה מוזר מאוד כיוון שאשה לא יכולה לכהן כרב-מג. בדרך לספינה נתקלות השתיים בהנדי, אחד מהנוודים שהתעללו בת'רו בילדותה, הוא נוגע בה וטוען שטנאר גנבה אותה ממנו. אנשי המלך מצילים את השתיים, אך ת'רו שבה ונסוגה לאחר הזעזוע לחרדות והתכנסות. טנאר שטה בספינת המלך חזרה אל חוותה. החיים שבים למסלולם, אך באחד הלילות מגיעים הנדי ומספר נוודים אל הבית בלילה ומנסים לפרוץ פנימה. ברגע האחרון נדקר אחד מהם (שמסתבר שהוא אביה הביולוגי של ת'רו) על ידי גד, ששמע על כוונתם והחליט לעקוב אחריהם. לאחר שגד פוצע קשה את האיש, הוא מתאחד עם טנאר. כעת מסתבר שבעלי כוחות הקסם מוותרים על יצר מיני, דבר שמסביר את אהבתם האפלטונית של טנאר וגד ב"קברים של אטואן". אולם כעת, כאשר גד איננו עוד בעל כוחות קסם, הוא מתגלה כגבר ואהבתם יכולה להתממש. טנאר וגד, יחד עם ת'רו, חיים באותו חורף חיי משפחה.

עם בוא האביב נקראת ת'רו לבקר את מוס, העומדת למות. היא, ת'רו וגד יוצאים אל ריי אלבי. שם הם מגלים שנפלו למלכודתו של כשף רשע בשם אספן, המעוניין בחיי נצח, כמו קוב, הכשף הרשע מ"החוף הרחוק ביותר". בעוד גד וטנאר נופלים תחת קסמו, המאפשר לו להתעלל בהם, ת'רו חומקת וקוראת לדרקון קאליסין. אז מתברר שלמעשה לת'רו יש טבע נסתר ובעל עוצמה ושהיא למעשה קשורה לדרקונים, דוברת את "השפה הקדומה", שפת הקסם ושפתם היחידה של הדרקונים וששמה האמיתי הוא טהאנו. קאליסין מגיע ושורף את אספן. קאליסין קורא לטהאנו בתו ושואל אותה אם תרצה להצטרף אליו ואל הדרקונים. ת'רו/טהאנו בוחרת להישאר עם טנאר וגד והם שבים לחיות כמשפחה בביתו הישן של אגיון, כאשר חוות האלון עוברת לבנה של טנאר, ניצוץ (Spark).

ייחודו של הספר ביחס לסדרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה, כמו "הקברים של אטואן", מציב במרכזו דמות נשית. אולם באופן מודגש הרבה יותר, כל הדמויות המעניינות והחזקות הן דמויות נשים, כאשר הגברים, כולל גד, מצויים בשוליים. האמהות של טנאר עוברת שלב מאמהות לילדיה הביולוגיים שבגרו ולא מספור עליהם כמעט דבר, לאמהות קשובה, מלאת אהבה וחמלה, לילדה מאומצת פגועה ביותר.

הספר עוסק פחות בקסם ובהרפתקאות ומתרכז כמעט כל כולו בחיי בית, משק ומשפחה. כולו מתרחש באי גונט ואירועי התקופה הגדולים כמו עליית כוחות הרשע והניצחון עליהם והכתרת המלך לבנן, מצויים בשוליים. נקודת המבט היא של טנאר, אשה שבחרה בחיי פשטות, ולא מנקודת מבט הרואית של קוסם (כמו "הקוסם מארץ-ים" ו"החוף הרחוק ביותר") או בעלת כוחות ומעמד יוצאי-דופן (כמו "הקברים של אטואן").

הספר מציג את הגבריות של גד הקוסם (וכל הקוסמים תאווי הכוח) כפגומה. בעבר לא עניין אותו דבר מלבד כוח ויכולת קסם. אולם כעת, משאבד לו כל כוח קסם, הוא יכול לממש את היותו גבר, דבר שבא לידי ביטוי ביחסי אישות עם טנאר, שמצידה אהבה אותו תמיד.[3] [4]

הספר הפתיע מאוד את הביקורת והציבור, כיוון שהיה שונה מאוד מספרי פנטזיה הרואיים המיועדים לבני הנעורים, כמו שאר ספרי הסדרה. באחרית דבר למהדורה מאוחרת כתבה לה גווין שהותקפה על ידי מבקרים כיוון שהספר נקרא כ"מניפסט פמיניסטי". דבר נוסף שהפריע לקוראים שאהבו את הסדרה ואת גד במיוחד כילדים, שהזדהו איתו, היא הופעתו בספר זה, כאדם חלש, מבוהל וללא כל כוחות קסם.

חוקר ספרות הפנטזיה, מייקל דראוט (אנ'), הודה שתגובתו הראשונית עם צאת הספר, בעת שהיה תלמיד בקולג', הייתה הלם וחוסר-הבנה, ושלקח לו זמן על מנת להבין עד כמה הספר חשוב ועמוק ועוסק בנושאים בוגרים. בפרט בשני היבטים. האחד, של התפתחות דמות של גיבורה שהיא ילדה מעוותת לכדי דמות אהובה. והשני, ההתמודדות עם אובדן העוצמה. דראוט מדגיש שגד הקריב את כל מה שהיה לו - הקסם. כמו פרודו בגינס, גד הקריב הכל בסוף הרפתקתו האחרונה ואיננו מתאושש ממנה היטב, אבל שלא כמו פרודו - הוא לא זוכה להכרה של ממש ולא מצליח להשלים עם הקרבן שהקריב.[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]