| |||
מדינה | הונגריה | ||
---|---|---|---|
חבל | דרום טרנסדנוביה | ||
מחוז | טולנה | ||
נפה | נפת טמאשי | ||
שטח | 11,196 הקטאר | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיירה | 7,486 (1 בינואר 2024) | ||
קואורדינטות | 46°37′00″N 18°18′00″E / 46.616666666667°N 18.3°E | ||
אזור זמן | UTC +1 | ||
http://www.tamasi.hu | |||
טמאשי (בהונגרית: Tamási) היא עיירה במחוז טולנה, הונגריה. נכון לשנת 2023 מתגוררים בה 7,591 תושבים.
טמאשי, על שם תומאס הקדוש, עם אוכלוסייה של כ-7,600 נפש, שוכנת 30 ק"מ מזרחית לאגם בלטון (Balaton). העיירה הוקמה בתקופה הרומאית והכנסייה הקתולית במרכז העיר בנויה על חורבות מקדש שהוקם על ידי הרומאים. בין השנים 1525–1665 היה האזור כבוש על ידי הטורקים הפולשים. אופייה של עיירה זו חקלאי, ובה יש חורבות של טירה שנחרבה בעיקר בתקופת מהפכת 1848–1849 על ידי האוסטרים הכובשים. על ראש "וארהגי" (Várhegy) - גבעת הטירה לצד המרחץ התרמי והעיירה, ישנו מגדל תצפית ממנו ניתן לראות את הכרמים ומרתפי היין. הצבא הסובייטי שלט בעיר בין השנים 1945–1989 עד שנפל הגוש המזרחי הסובייטי.
האטרקציה התיירותית העיקרית של טמאשי היא הספא והמרחצאות באוויר הפתוח. זהו אחד ממכוני הספא היוקרתיים בהונגריה. הסביבה הטבעית ואיכות המים הגבוהה הפכו את טמאשי לספא בעל מוניטין בינלאומיים. המים התרמיים הם בחום 52 צלזיוס ומכילים ריכוזי נתרן, סידן ואשלגן גבוהים. הספא ממוקם בחורשה בגודל 7 דונם והוא פתוח בכל ימות השנה, עם בריכות באוויר הפתוח ובריכת ילדים נפרדת. שביל אופניים באורך 6 קילומטר מקשר בין טמאשי לבין כפר קטן (Pári) וחוצה את הנוף.
שמורת חיות הבר של יער ג'ולאי (Gyulaj) ידועה ביופייה הטבעי. בעבר הייתה בבעלות משפחת אסתרהאזי ושימשה את המשפחה לציד. בתקופה הקומוניסטית בין השנים 1945–1989 הגיעו פקידי המפלגה מבודפשט למסיבות ציד גדולות מאורגנות וקיימו סעודות אכילה ושתייה. תמונות מאירועי ציד אלה ניתן לראות בבית ההארחה המקומי. בשטח של 7.8 דונם ובו עצים מזני אלון ואולמוס, מתגוררת אחת מאוכלוסיית הצבאים הגדולים בעולם. ציפורי מים (צולל ביצות, לבנית) ועופות דורסים (נצים, נשר קירח) נראים באזור אגם פצ'מג (Pacsmag) הסמוך. באזור מאורגנות קייטנות צפרים בהדרכת אורניתולוגים.
בשנות הארבעים היו בעיירה פחות מ-200 יהודים. במאי 1944, מספר שבועות לאחר פלישת הגרמנים להונגריה, רוכזו בגטו שהוקם בעיירה יהודים מקומיים ויהודים מיישובי הסביבה. הם הועברו לקאפושוואר ומשם גורשו לאושוויץ ביולי.[1]