לידה |
25 באוקטובר 1964 (בן 60) לנקסטר, ארצות הברית |
---|---|
ענף מדעי | הנדסת ביוטכנולוגיה |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט | תומאס א. מקמאהון |
מוסדות | המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס |
תלמידי דוקטורט | ג'ארד ג'ון מרקוביץ |
פרסים והוקרה | |
יו הר (באנגלית: Hugh Herr; נולד ב-25 באוקטובר 1964) הוא מטפס סלעים, מהנדס וביופיזיקאי אמריקאי.
הר הוא הצעיר מבין חמישה אחים למשפחה מנוניטית מלנקסטר, פנסילבניה. הוא היה מטפס הרים עוד מצעירותו. עד גיל שמונה טיפס לגובה 3.5 ק"מ בהר טמפל בהרי הרוקי הקנדיים. בגיל 17 הוכר כאחד המטפסים הטובים ביותר בארצות הברית.[1]
בינואר 1982, לאחר שטיפס במסלול קרח קשה בגיא הנטינגטון על הר וושינגטון בניו המפשייר, נקלעו הר וחברו המטפס ג'ף באצר (Batzer) לבליזארד ואיבדו את חוש ההתמצאות. הם ירדו למפרץ הגדול (Great Gulf) (אנ') שבו שהו שלושה לילות בטמפרטורה של 29 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. עד שחולצו סבלו מכוויות קור קשות. היה צורך לקטוע את שתי רגליו של הר מתחת לברכיים. בן לווייתו איבד את תחתית רגלו השמאלית, את בהונות רגלו הימנית ואת אצבעות ידו השמאלית. במהלך ניסיון החילוץ נהרג המתנדב אלברט דו (Dow) במפולת שלגים.[1]
הר עבר חודשים של ניתוחים ושיקום. הרופאים אמרו לו שלא יוכל לטפס שוב על הרים לעולם, אך באמצעות תותבות מיוחדות שתכנן, יצר הר כפות רגליים תותבות עם קשיחות אצבעות גבוהה, שאפשרו לעמוד על קצות סלע ברוחב מטבע, וכפות רגליים משובצות טיטניום שסייעו לו בעלייה על קירות קרח תלולים. הוא השתמש בתותבות אלו כדי לשנות את גובהו וזאת כדי להימנע מתנוחות גוף קשות וכדי לבצע אחיזות ידיים ורגליים שלא היו בעבר בהישג יד. גובהו יכול לנוע בין חמישה לשמונה רגל. כתוצאה מהשימוש בתותבות, הר טיפס ברמה מתקדמת יותר מאשר לפני התאונה, מה שהפך אותו לאדם הראשון עם קטיעה נרחבת שביצועיו בספורט שווים לאלו של בעלי יכולת ברמה עילית.[2][3]
ליו הר יש שתי בנות, אלכסנדרה וסייג'. בהנחייתה והדרכתה של אמם, הסופרת פטרישיה אליס הר, שתי הבנות הן מטיילות בעלות השגים. הישגי הטיולים הראשונים של אלכס מתוארים בספר הזיכרונות של פטרישיה, Up: A Mother and Daughter's Peakbagging Adventure (Broadway Books, אפריל 2012).
לאחר קריירת הטיפוס שלו, קיבל הר תואר ראשון בפיזיקה בקולג' המקומי שלו, אוניברסיטת מילרסוויל, ותואר שני בהנדסת מכונות ב-MIT, ולאחר מכן תואר דוקטור בביופיזיקה מאוניברסיטת הרווארד.
בעודו עובד על פוסט דוקטורט ב-MIT בנושא מכשירים ביו-רפואיים, הר החל לעבוד על תותבות ואורתוזות מתקדמות לרגליים, מכשירים שמחקים את הפונקציונליות של הרגל האנושית.[1]
הר הוא פרופסור במעבדת המדיה של MIT, שם הוא מנהל את קבוצת המחקר "ביומכאטרוניקה" ומנהל שותף במרכז MIT לביוניקה קיצונית.[4] הוא מתמקד בפיתוח מערכות רובוטיות לבישות המשרתות את הגברת היכולת הפיזית האנושית. רוב מה שהוא מעצב לא נועד לשימושו, אלא לאחרים שהוא יכול להתייחס לקשייהם על רקע מצבו וניסיונו.
הר פרסם למעלה מ-120 מאמרים שעברו ביקורת עמיתים [5] בתחום מדעי השיקום והוא בעל (או מחזיק שותף) יותר מ-100 פטנטים [6] הקשורים למכשירי עזר, כולל לברך מלאכותית הנשלטת על ידי מחשב,[7] (שם מסחרי - Rheo Knee),[8] אורתוזיס קרסול-רגל פעיל, ותותבת קרסול-רגל מופעלת הראשונה בעולם.[9]
מכשירים אלה מקדמים תחום מתפתח של הנדסה המיישמת עקרונות של ביומכניקה ובקרה עצבית כדי להנחות את העיצובים של מכשירי שיקום וחיזוק אנושיים.[10] המטרה היא לשקם אנשים שעברו קטיעת גפיים או שסבלו מפתולוגיה, וכן להגביר את היכולת הגופנית האנושית עבור אנשים עם פיזיולוגיה רגילה.
הברך הנשלטת על ידי מחשב, המצוידת במיקרו-מעבד החש ללא הרף את מיקום המפרק ואת העומסים המופעלים על הגפה, זכתה להיכלל ברשימה של עשר ההמצאות המובילות בקטגוריית הבריאות על ידי מגזין TIME בשנת 2004.[11] תותבת הקרסול הרובוטית, המחקה את פעולתו של קרסול רגל ביולוגי ולראשונה מספקת לקטועים הליכה טבעית, זכתה להיכלל באותה רשימה של עשרת המובילים של TIME בשנת 2007.[12]
בשנת 2007, הוענק להר פרס היינץ השנתי ה-13 לטכנולוגיה, כלכלה ותעסוקה.[13] הוא חתן פרס המנהיגות של מכניקה פורצת דרך (2005).[14]
הר היה חבר בצוות של שבעה מומחים לביומכניקה ופיזיולוגיה משש אוניברסיטאות שביצעו מחקר על המכניקה של להבי הריצה של אוסקר פיסטוריוס. האתלט הדרום אפריקאי הוא קטוע רגליים ונאסר עליו, על ידי איגוד האתלטיקה הבינלאומי (IAAF), לרוץ בתחרויות, שכן מחקר קודם הראה שהלהבים העניקו לו יתרון תחרותי.[15] חלק מהתוצאות הללו הוצגו לבית המשפט לבוררות לספורט (CAS) בלוזאן במאי 2008 על ידי הר ועמיתו רוג'ר קראם, מה שהביא לביטול האיסור. כך התאפשר לפיסטוריוס להפוך לרץ הנכה הראשון שרץ מול ספורטאים כשירים באירוע אולימפי.[16] ממצאי הניסויים של הצוות פורסמו בגיליון 18 ביוני 2009 של Journal of Applied Physiology.[17]
סיפורו של הר סופר על ידי אליסון אוסיוס בספר "העלייה השנייה: סיפורו של יו הר"; בערוץ דיסקברי; ובסרט של נשיונל ג'יאוגרפיק משנת 2002 , Ascent: The Story of Hugh Herr .
הר הופיע ב-25 במרץ 2012 בסי-אן-אן בתוכנית The Next List.[18]
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)