לידה | 769 |
---|---|
פטירה | 848 (בגיל 79 בערך) |
השקפה דתית | אסלאם |
אבו מוחמד יחיא בן יחיא בן כּת'יר אל-לית'י (בערבית: أبو محمد يحيى بن يحيى بن كثير الليثي; 769–848) אשר נודע פשוט כיחיא בן יחיא, היה מלומד מוסלמי אנדלוסי בולט. הוא היה האחראי העיקרי להפצת האסכולה המאלכית באל-אנדלוס. נוסף על כך, הוא נחשב לאדם העיקר שמסר והעביר הלאה את אמירותיו של האימאם מאלכ אבן אנס[1].
הוא נולד באזור אלחסירס, למשפחה שמוצאה משבטי המסמודה הברברים. סבו השתתף בכיבוש המוסלמי של חצי האי האיברי על ידי טארק בן זיאד. מאוחר, יותר קיבל סבו את המשילות באזור אל-חסירס ומדינה-סידוניה על ידי אמיר קורדובה הראשון, עבד אל-רחמן. צאצאיו, בני אבו עיסא, יעלו לאחר מכן לשלטון בחברה האנדלוסית.
יחיא בן יחיא נסע למזרח בגיל צעיר ולמד אצל מאלכ אבן אנס, והפך לחסיד נלהב שלו. אל-אנדלוס בזמנו נשלט על ידי חסידיו של האימאם אל-אווזאי[2].
בשובו לאל-אנדלוס הוא התמקד בעבודתו כמלומד ובעל ידע. כחבר השורה (המועצה המייעצת שאמירים ושופטים היו צריכים להיוועץ בהם), הייתה לו השפעה עצומה על מינוי של תפקידים משפטיים. עם זאת, הוא עצמו מעולם לא קיבל עמדה משפטית. בתפקידו כחבר השורה הוא התקרב לשליט אל-אנדלוס, שהתרשם ככל הנראה מתבונתו וסמכותו בעניין האסלאמי. כך הוא הפך לחבר המשפיע ביותר של השורה, דבר שנתן לו את ההזדמנות למנות שופטים שגם העדיפו את האסכולה המאלכית. בסוף ימיו הייתה האסכולה המאלכית החשובה ביותר באל-אנדלוס[3].
בשלב מסוים הוא הואשם בהשתתפות במרי אזרחי[4], ולאחר מכן הוא נמלט מקורדובה כדי לחיות בין שבטי המסמודה ליד טולדו. הוא קיבל חנינה על ידי האמיר אל-חקם הראשון הראשון והורשה לחזור.
צאצאיו, בני אבו עיסא, הפכו גם הם לשחקנים רבי עוצמה בפוליטיקה של קורדובה[5].
כינויו "אל-לית'י" מגיע מכך שהוא היה משתייך לשבט הערבי אל-לית', שפירוש המילולי הוא "הליש"[6].