גרנטשטיין, 1986 | |
לידה |
6 ביוני 1913 לובלין, פולין |
---|---|
פטירה |
6 בפברואר 2008 (בגיל 94) ירושלים, ישראל |
מדינה | ישראל |
תאריך עלייה | 1950 |
יחיאל יצחק גרנטשטיין (6 ביוני 1913 - 6 בפברואר 2008) היה פרטיזן וסופר חרדי-ישראלי.
יחיאל יצחק גרנטשטיין בנם של רבקה ושלום זאב. נולד בעיר לובלין, פולין בא' בסיון תרע"ג, 6 ביוני 1913.
כאשר הגיע לגיל גיוס, גויס לשנת שירות קרבי בצבא הפולני, לאחריה שוחרר והקים משפחה.
בשנים 1936–1939 התגורר בלודז'.
עם הפלישה הגרמנית לפולין, גויס לצבא לשירות מילואים ונשלח לחזית.
לאחר קריסת הצבא הפולני, נסוג ללודז' שם נודע לו כי משפחתו נמצאת בעיר סלונים, שהייתה נתונה בתחילה בשליטה סובייטית. הוא חבר שם אל אשתו ובנו, ועבר יחד איתם לגטו, לאחר כיבוש העיר על ידי הגרמנים.
לאחר שניצל מן הטבח הגדול בגטו, נלקח לעבודת פרך יחד עם ה120 גברים שניצלו. כאשר חוסלה קבוצת העבודה, הוא ברח וחבר אל הפרטיזנים הרוסים שפעלו ביערות פולסיה שבבלארוס. הידע הצבאי שרכש בצבא הפולני סייע לו כאשר הצטרף ל'בריגדה הפרטיזנית הרוסית על שם המרשל רוקוסובסקי', בה לחם כשנתיים וחצי עד לסיום המלחמה.[1]
במהלך הלחימה ביערות לחם נגד הנאצים, על ידי פיצוץ מסילות רכבת, פגיעה ברכבות ובחיילים נאצים שלחמו בסביבת פולסיה. אך הוא נאלץ גם להילחם על יהדותו וחייו מול הפרטיזנים הרוסים שלחמו 'לצדו'.[2]
לאחר המלחמה הגיע לעיר לודז', אליה הגיעו יהודים רבים לאחר המלחמה. בלודז' שימש כמזכיר של ועד פועלי אגודת ישראל, שפעלו למציאה וחילוץ של ילדים יהודים שנמסרו למסגרות ומשפחות נוצריות והשבתם ליהדות. הילדים רוכזו במספר בתי יתומים והוכנו בקבוצות לקראת עלייתם ארצה[3]
ב-1946 עבר להתגורר בפריז, וב-1950 עלה לישראל.
נפטר בירושלים ב-6 בפברואר 2008.
ב-1936 פרסם סיפורים ביידיש בעיתון פועלי אגודת ישראל ולאחר מכן פרסם גם בעיתונים "שערים", "המודיע", "הצופה", "דבר", "דאס יודישע טאגבלאט"[4] ועוד.