יין בארץ ישראל
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
_-_Bottling_of_Wine_at_Zichron_Yaacov.jpg)
היין היווה חלק משמעותי במסגרת החקלאות במהלך ההיסטוריה של ארץ ישראל. גידול הגפן וייצור יין התקיימו באזור כבר בתקופת הברונזה, הגפן היוותה חלק משבעת המינים המאפיינים את ארץ ישראל, ותושבי הארץ המשיכו לגדל אותה לאורך השנים. ייצור היין תפס מקום מרכזי במיוחד בתקופת היישוב בארץ ישראל, במאה ה-19 וה-20. היין מהווה ענף פעיל במדינת ישראל גם כיום, ושוק היין כולל יינות מיקבים ותיקים, יקבים מסחריים גדולים וקטנים ויקבי בוטיק.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באגן הים התיכון המזרחי נפוצה הגפן כבר בתקופת הברונזה. הכרם הראשון מיוחס לנח: ”וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר” (בראשית פרק ט', פסוקים כ'-כ"א).
הגפן נחשבת לאחד משבעת המינים המאפיינים את הארץ. מצוות שתיית היין (במידה) היא חלק בלתי נפרד מהיהדות. החל מקידוש ליל שבת וארבע הכוסות בליל הסדר ועד מסורת העדלאידע בפורים. זאת בניגוד לאסלאם האוסר על שתיית יין לחלוטין ולרוב הפלגים בנצרות (לותרניזם, הכנסייה הקתולית, נצרות אורתודוקסית והכנסייה האנגליקנית) שיוצאים נגד שתיית יין מרובה מחוץ לטקס המיסה, גישה הקרויה moderationism.
במהלך השנים הפכה הגפן לסמל ארצישראלי, בשל תנאי האקלים האופטימליים לגידול גפנים. סגנון הבנייה החד קומתי שטוח הגג איפשר לבעלי הבתים לטעת גפן אשר השתרגה על סוכה שנבנתה על הגג ויצרה צל. רבים בארץ התנסו בהכנת יינות ביתיים מהפירות שגידלו. מלבד זאת גתות לדריכת ענבים, המעידות על כרמים גדולים, הן תגליות ארכאולוגיות שכיחות בארץ ישראל. גתות רבות מתקופת בית המקדש פרושות בדרום הארץ. ידוע על גת מהתקופה ההלניסטית בצפון תל אביב, גת מהתקופה הביזנטית בלוד ובראשון לציון ועוד. (ברושי, 1985). באזור ההר הפכה גפן היין לגידול מרכזי ובמרחב זה נותרו אלפי גתות במגוון צורות.
חוקרים כיום סבורים שהיין היה אחד התוצרים החשובים ביותר בארץ ישראל והמזרח הקרוב כולו בתקופה הביזנטית. כותבים בני התקופה מתארים את אשקלון ואת עזה כמרכזי סחר חשובים בדרום הארץ שייצאו יין לרחבי האימפריה. הירונימוס כתב כי הנוף הארץ ישראלי בזמנו היה רווי בכרמים. קרוב לוודאי שהכנסייה, שהחזיקה באדמות רבות באזור, הייתה יצרן יין מרכזי, ועדויות ארכאולוגיות לכך נמצאו בשרידי גתות בחורבת חשק (ליד עכו) בחורבת בית לויה (ליד בית גוברין) וכן במקומות נוספים בארץ. היינות הארץ ישראלים שהכיר המשורר קוריפוס (אנ'), שחי במאה ה-6 לספירה, היו יינות לבנים, קלים ומתוקים.[1] מקורות תלמודיים מאותן שנים מזכירים עשרות סוגי יין. במהלך התקופה הביזנטית התפתחה גם תעשיית היין בערי הנגב. שרידי כרמים המבוססים על מי שיטפונות ונגר עילי פרושים בהר הנגב. ובערים דוגמת עבדת ושבטה נתגלו מבני גתות משוכללים וגדולים. ביבנה התגלה מפעל יין גדול ממדים מהתקופה הביזנטית.[2]
לאחר הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל, במאה השביעית, הצטמצמה תעשיית ייצור היין בארץ ישראל, בשל התנגדות האסלאם לשתיין יין (ראו לקמן). כרמים רבים נעקרו, ובמקומם ניטעו כרמי זיתים. אולם, על אף זאת, למעשה המשיכה הפקת יין עד לתקופה הממלוכית.[3] במקומות מסוימים, ובעיקר באזור הר חברון, התפתחה תעשיית דבש ענבים (דיבס) שעשתה שימוש חלופי, לא-אלכוהולי, בענבי הכרמים ששרדו באזור.
בתקופה החדשה של היישוב, החל מאמצע המאה ה-19, היה גידול הגפנים ענף חקלאי חשוב במושבות של הברון רוטשילד וחברת פיק"א. לא בשל חשיבותו הכלכלית – ענפי חקלאות אחרים היו דחופים יותר לכלכלת היישוב – אלא בשל יתרון תדמיתי שעזר לקשר בין יהדות אירופה העשירה והתורמת לבין העשייה הציונית להפרחת השממה.
ב-1848 הקים יצחק שור, בן לעולים חסידים מאוקראינה, את היקב הראשון בירושלים, ממנו התפצלו במשך השנים מספר יקבים[4].
ב-1870, עם ייסוד מקוה ישראל, הוחל בגידול מסודר של גפנים וייצור יין במפעלים.
בשנת 1887 הוקם היקב בראשון לציון, שבמשך שנים רבות היה היקב הגדול בארץ ישראל. היקב תרם רבות להתפתחות המושבה, אבל שנים אלה בתולדותיה מתאפיינות במאבקים מרים בין פקידי הברון רוטשילד, שהתנכרו להם עד שהגיעו הדברים, ב-1887, לידי מרד ממש. יקב נוסף שפעל בשיטות צרפתיות הוקם בזכרון יעקב. מרגע פתיחתם ועד למלחמת העולם הראשונה הפך היין למוצר החקלאי המוביל של היישוב היהודי בארץ ישראל. לאחר קום המדינה, הוגדל השטח שהוקצה לכרמים וליקבים הוותיקים ששוכללו והתווספו גם יקבים חדשים בבנימינה, פתח תקווה ומקוה ישראל.
עם התפתחות ענף היין בעולם החדש ובעיקר בארצות הברית ובאוסטרליה, נאלצה גם התעשייה הארצישראלית לשדרג את מוצריה והחלה לייצר יינות איכותיים.
סוגי הגפן הנפוצים בארץ מושפעים מסדרה של "החלטות היסטוריות" שקיבל הברון רוטשילד וצוות המומחים שלו שהגיעו לכאן מצרפת בסוף המאה ה-19. לפלסטינה המדברית ים-תיכונית הובאו גפנים מסוג קריניאן, גרנאש ואליקנט. גפנים אלה נפוצות בדרום צרפת וידועות בחוסנן לעומס חום גבוה, אך היינות המופקים מהן אינם נחשבים באיכות משובחת. מזנים אלה מייצרים את יינות הקידוש ואת היינות השולחניים הזולים.
גפנים אלה מורישים את מקומם כיום לזני הקברנה, המרלו והסירה המשובחים יותר. תהליך ההחלפה הוא איטי, בשל הצורך להתאים את המיקרו-אקלים הטוב ביותר לכל אחד מהזנים העדינים יותר. גורם חשוב בהאצת תהליך ה"שדרוג" הוא יצירת ביקוש גבוה ליינות האיכותיים.
שוק היין הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל התפתחה תעשיית היין כבר במאה ה-19. בין היקבים ההיסטוריים שאינם פעילים כיום נמנים יקב מקוה ישראל, שפעל בבית הספר החקלאי מקוה ישראל, ויקב פרידמן שהוקם בשנת 1889 בחיפה, אך בהמשך עבר לאזור התעשייה ברקן והיום הוא חלק מיקבי ברקן.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 שוק היין בישראל נפתח לייבוא. נוצרה תחרות עם היקבים המקומיים וגברה הדרישה ליינות איכותיים. בשנת 2013 דיווחו 40% מהישראלים בסקר שנערך עבור יקבי כרמל כי הם שותים יותר יין מבעבר.
ע"פ צחי דותן, מנכ"ל מועצת הגפן והיין בישראל נכון ל-2019 ישנם כ-300 יקבים בארץ, אבל יקבים המייצרים כמויות מסחריות הם קצת יותר מ-20. ההערכה היא שמעל ל-90% מענף היין בארץ הוא כשר. בארץ מייצרים כ-60 טון ענבי יין בשנה הגדלים בכ-55,000 דונם כרמים. כ-40,000,000 בקבוקי יין, וכ-12,000,000 בקבוקי מיץ ענבים. ייצוא היין של ישראל הוא בעיקר לקהילות היהודיות בארצות הברית (62%) ואירופה (28% - צרפת, אנגליה, קנדה, פולין, גרמניה, בלגיה, איטליה, רוסיה, הולנד). כמו כן חלק מהיקבים מייצאים גם לסין, יפן ולמדינות שלא בהכרח מחפשות יין כשר"[5].
בשנת 2022 עמדו הכנסות שוק היין בישראל על 2.15 מיליארד ש"ח. 60% מהייצור הוא של יין אדום, 30% של יין לבן והשאר הוא של יין רוזה או מבעבע.[6]
בישראל ישנם ארבעה בתי ספר ללימוד מקצוע הכורמות והייננות והם: בית הספר למקצועות הכרם ויין במכללת אוהלו, תוכנית ללימודי יין במכללת תל חי, המרכז למקצועות היין במכללת רמת גן, והפקולטה לחקלאות ברחובות[7].
את היקבים בישראל נהוג לחלק קטגורית בהתאם לגודלם כלומר לכושר הייצור שלהם[8][9].
- יקבים גדולים - מעל מליון בקבוקים בשנה.
- יקבים בינוניים - מאות אלפי בקבוקים בשנה
- יקבים קטנים/(יקבי בוטיק[10]) - עד מאה אלף בקבוקים בשנה[11][12] ושטח יקב שאינו עולה על 500 מ"ר[13].
- יקבים זעירים - עד עשרת אלפים בקבוקים בשנה
- יקבי גראז' - (יקבים ביתיים ללא הגדרת כמות).
היקבים הגדולים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי ניתוח שוק היין בשנת 2021, היקבים הישראליים השולטים בשוק הם יקבי ברקן ויקבי סגל, יצרני היין של טמפו משקאות (24.3%), יקבי כרמל (23.6%), יקב טפרברג (12.1%), ואחריהם יקב רמת הגולן, בנימינה, תבור, דלתון ורקנאטי[14]. בניתוח דומה משנת 2002 הובילו יקבי כרמל (40%), וברשימה הופיעו גם יקבי תשבי ויקב ססלוב, שחדל לפעול ב-2016. שוק היין הנותר מתחלק בין כ-200 יקבים בינוניים וקטנים ובהם גם יקבי בוטיק.
בטבלה הבאה מפורטים היקבים הגדולים בישראל המפיקים מעל מיליון בקבוקי יין בשנה.
| שם היקב | ישוב | מחוז | נתח שוק |
|---|---|---|---|
| יקב ברקן ויקב סגל | חולדה | ירושלים | 24.3% |
| יקב כרמל | שוהם | המרכז | 23.6% |
| יקב רמת הגולן | קצרין | הצפון | 18.9% |
| יקב טפרברג | צרעה | ירושלים | 12.1% |
| יקב בנימינה | בנימינה | חיפה | |
| יקב דלתון | פארק תעשיות רמת דלתון | הצפון | |
| יקב רקנאטי | פארק תעשיות רמת דלתון | הצפון | |
| יקב תבור | כפר תבור | הצפון | |
| יקב תשבי | זכרון יעקב | חיפה | |
| יקבי ירושלים – אגודה חקלאית שיתופית | ירושלים | ירושלים | 3%[15] |
יקבים בינוניים וקטנים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעל ל-200 יקבים בישראל הם בינוניים או קטנים, וחלקם מכונה לעיתים קרובות "יקבי בוטיק". נכון ל-2021 היין המיוצר בהם מהווה כ-12% מצריכת היין הכוללת בישראל.
בטבלה הבאה מפורטים יקבים בינוניים וקטנים בישראל, בהם גם יקבי בוטיק.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דניאל רוגוב, מדריך רוגוב ליינות ישראל, הוצאת טובי, ראה אור בשנים 2005–2011 באנגלית בשם Rogov Guide to Israli Wines וב-2011 הופיע גם בעברית.
- מיכאל בן-יוסף, יינות ישראל, ידיעות אחרונות, 2011.
- אליעזר זקס, יין ישראלי: מבחר יינות ישראל, תל אביב: קורדינטה, ספטמבר 2011
- עמוס הדס, הגפן והיין בארכאולוגיה של ארץ-ישראל, הוצאת קרוננברג.
- א. סרנת, ענבים בישראל, 2001
- שלמה פפירבלט, עולם היין, הוצאת אריה ניר, 2002
- אליעזר זקס וירון גולדפישר, טיול ביקבי ישראל, קואורדינטה, 2007
- זהר עמר, יין חי ויין מזוג: על יינות שלהם ועל יינות שלנו, בד"ד 28, 2013, עמ' 75–96
- גלית רנד, לא לקידוש בלבד - יין, חברה ופוליטיקה בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016
- שגיא קופר המדריך הדעתני ליין: מהדוניזם ועד פוליטיקה, קופר, 2019
- Ben-Yosef, M., The bible of Israeli wines, Moshav Ben-Shemen : Modan, 2002
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המועצה לגפן היין בישראל.
- ארכאולוגיה של יין בארץ ישראל, באתר 'המרקקה היומית'
- מרתף יין עתיק התגלה ליד נהריה (באנגלית)
- אזור היין יהודה-כינוי מקור/אפלסיון, אתר תיירות מועצה אזורית מטה יהודה
- ליבי שפרלינג, הכירו את אזור היין הראשון בישראל: מטה יהודה, באתר ynet, 3 בנובמבר 2011
- הרימו לחיים לאזור היין של הרי יהודה, אתר מקור ראשון
- יובל בלנקובסקי, יקבים קטנים יינות גדולים, באתר וואלה, 5 באפריל 2007
- שלמה פפירבלט, מהו יקב הבוטיק הטוב בישראל, באתר כלכליסט, 30 במאי 2009
- שמעון וילנאי, סיכום כנס כרם היין, 29 במרץ 2022, בכתב העת יבול שיא.
- ידידיה בן אליהו ומעיין קרלינסקי צור, דרושים: זנבי ענבים חדשים לעולם מתחמם, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 14 בספטמבר 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Decker, Michael (2009). Tilling the Hateful Earth: Agricultural Production and Trade in the Late Antique East. Oxford: Oxford University Press. pp. 137–138. ISBN 978-0-19-956528-3. OCLC 316430311.
- ^ תגלית ביבנה: נחשף מפעל יין עצום מהתקופה הביזנטית, יאיר קראוס, באתר מקור ראשון.
- ^ זהר עמר, תהליכי התאסלמות ואיסלום ביהודה ושומרון בימי הביניים והשפעתם על ענף ייצור הגפן ועל ייצור היין, מחקרי יהודה ושומרון רביעי, תשנ"ד, עמ' 247–261..
- ^ ראו משפחת שור (ייצרני יינות)
- ^ נתונים על ענף היין בארץ - WinesIsrael - יין, אלכוהול, קולינריה, שמן זית וטיולים, באתר WinesIsrael - יין-קולינריה-שמן זית-טיולים-אירועים, 18 במאי 2019
- ^ רווחי שוק היין בישראל זינקו ל-2.15 מיליארד שקלים ב-2022 דירוג חברות - המקיף והאמין ביותר בישראל | BDI, באתר BDI, 13 באפריל 2023
- ^ נתונים על ענף היין בארץ - WinesIsrael - יין, אלכוהול, קולינריה, שמן זית וטיולים, באתר WinesIsrael - יין-קולינריה-שמן זית-טיולים-אירועים, 18 במאי 2019
- ^ יקבים קטנים בישראל (כנס כרם 2016), שלום בלייר, עמ' 3, באתר מחקר חקלאי - מו"פ צפון.
- ^ ההגדרה של יקבי בוטיק איננה הגדרה רשמית והיא משמשת בעיקר לצורכי מיתוג המציין טיפול אישי בתוצר, הנגשת היינות למבקרים בכרם ועוד. מקובל להשתמש בהגדרה זו בעיקר ליקבים קטנים העונים לתנאים מסוימים. לעיתים גם יקבים בינוניים נקראים יקבי בוטיק-גדולים. ולעיתים גם יקבים זעירים נקראים יקבי בוטיק. גם יקבים גדולים עשויים למכור יינות בוטיק.
- ^ יאיר גת, יצא סוד, באתר גלובס, 1 במרץ 2012
- ^ יֶקֶב, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ דו"ח הצוות הבין משרדי לבחינת ענף היין עמ' 27 הערה 18, אפריל 2012, של המשרד לפיתוח החקלאות והכפר ומשרד התמ"ת.
- ^ קווים מנחים - גמישות בדרישות ליקבים קטנים, תקנות משרד הבריאות, 08 בינואר 2018, באתר המועצה לגפן היין בישראל.
- ^ שמענו בין הגפנים 5.8.22: תעשיית היין 2021 - מיליארד שקל, באתר "אכול ושאטו", 5 באוגוסט 2022.
- ^ דני רובין, יקבי ירושלים עוברים מהפכת איכות של ממש, באתר על היין - פורטל היין של דני רובין, 2016-01-19
- ^ מתחת לפני השטח – או לאן נעלמה אורנה צ'ילאג?, באתר foodis.co.il, 3 בדצמבר 2021
