יצחק ליב גולדברג
 | |
| לידה |
7 בפברואר 1860 שאקי, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
14 בספטמבר 1935 (בגיל 75) |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
  | |
יצחק לֵיְבּ גולדברג מכונה יל"ג (י"ב בשבט ה'תר"ך, 7 בפברואר 1860 – ט"ו באלול ה'תרצ"ה, 14 בדצמבר 1935) היה נדבן יהודי ופעיל ציוני ליטאי שעשה רבות למען התנועה הציונית ולמען בניין ארץ ישראל. מכונה לעיתים "הנדיב הלא ידוע"[1]. חיים נחמן ביאליק כתב עליו את השיר הפותח בשורה "יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם, עַנְוֵי עוֹלָם, אִלְּמֵי נָפֶש"[2].
ממייסדי חברת "הכשרת היישוב", כרמל מזרחי ו"הבונה". הקים את "פרדס גולדברג" בגבול תל אביב ואת "חוות גולדברג" בהר טוב. היה התורם הראשון ליישום רעיון גאולת הקרקעות של הקרן קיימת לישראל. תרם את הקרקע לבניית האוניברסיטה העברית בהר הצופים ואת המגרש לתיאטרון הבימה. היה המו"ל של "העולם" ו"הארץ", וממוציאי "העם", "הדור" וה"היום". ממקימי חברת אחיאסף.
תולדות חייו ופועלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצחק לייב גולדברג נולד בעיירה שאקי שבפלך סובאלק, בצפון-מערב האימפריה הרוסית (ליטא), בן אלכסנדר סֶנדֶר הלוי וליבה סג"ל (בת ברוך סג"ל). למד בחדר ובהמשך בישיבה של ר' יצחק אלחנן ספקטור שנתיים ימים גמרא תלמוד בבלי. הוא עסק בווילנה במסחר ובפעילות ציונית, והיה ציר וילנה למן הקונגרס הציוני הראשון (1897). היה חבר באגודת חובבי ציון ומורשה הוועד האודיסאי. שימש כחבר מרכז ציוני רוסיה, ונאסר בגין פעילות זו.
בשנת 1888 נשא לאשה את רחל-רשל בת מִיכְל-זלמן פינס (בן דודו של הסופר הציוני יחיאל מיכל פינס). סייע לו בעסקיו ובפעילותו הציונית אחיו הצעיר בוריס (דוב) גולדברג שנפצע במאורעות 1921, לא השתקם מהן ונפטר כעבור זמן קצר.
גולדברג הקדיש חלק נכבד מהונו למעשה הציוני. הוא היה התורם הראשון ליישום רעיון הקרן קיימת לישראל, ואף נידב לקרן את הקרקע הראשונה – 200 דונם באזור חדרה. היה ממייסדי החברות "הכשרת היישוב" ו"אחיאסף", נרתם לפעילות תעשייתית בארץ ישראל באמצעות ליאון שטיין, והיה ממייסדי חברת כרמל מזרחי. הוא רכש פרדס גדול מידי קאפוס, גרמני תושב שכונת שרונה. הפרדס שכן על שטח שהיום ידוע כשכונת חרוזים ומתחם הבורסה ברמת גן ולימים נקרא פרדס גולדברג והפך למתקדם לתקופתו. פרדס גולדברג נודע בין היתר בשל הקפדתו של בעליו על עבודה עברית, בשל השכר הגבוה ששילם לפועליו ובשל התפוזים שגדלו בו. בתערוכת "תוצרת הארץ" שהתקיימה ביריד המזרח בתל אביב, בשנת 1929 גרפו תפוזי הפרדס פרסים על פרי משובח ואריזה מעולה וכן, פרס מיוחד מטעם הנציב העליון על "תיבת תפוחי הזהב הכי משובחה בתערוכה". הפרדס שכן באמצע הדרך בין יפו לפתח תקווה, והיה תחנה חשובה בחיי חלוצי העלייה השנייה. הפרדס ננטש זמנית בתקופת המאורעות. על הפרדס היה ממונה חתנו שמואל טולקובסקי.
בשנת 1910 רכש גולדברג כמחצית משטח המושבה הר-טוב, שהייתה במצוקה. הוא הקים שם את חוות גולדברג שהייתה משק הבקר המודרני הראשון בארץ ומימן נטיעת אלפי עצי יער סביב המושבה.
בשלהי מלחמת העולם הראשונה השקיע גולדברג כספים ברכישת אדמות מהטמפלרים שעל הר הכרמל (מרכז הכרמל של ימינו). במקום בית סגן הקונסול הפרוסי, פריץ קלר, ברחוב קלר בחיפה, בנה גולדברג בית קיץ, וקרא לו "בית רחל" (ע"ש רעייתו, רחל גולדברג). הבית נהרס עם השנים, ונותר רק בית המשרתים המקורי של קלר. הרחוב הניצב נקרא על שם גולדברג: "שדרות יצחק".
גולדברג שילם את הסכום העיקרי (7,500 לא"י) לרכישת אחוזתו של סר ג'ון גריי היל[4] (אנ'), הקרקע שעליה נבנתה האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים, והעביר את האדמות לרשות קק"ל. כמו כן הקים את קרן יצחק לייב ורחל גולדברג[5] לתמיכה בתרבות העברית. הקרן מסייעת לרכישת ספרים לספריות בתי ספר, מעניקה פרסים ספרותיים ומלגות לתלמידי הטכניון ולתלמידי מכללת לוינסקי לחינוך וגמנסיה הרצליה.
חותמו של גולדברג הוטבע גם בתחום העיתונות הציונית בארץ ובעולם. הוא ערך והוציא לאור את ביטאון ההסתדרות הציונית "העולם", והיה ממוציאי העיתון העברי "העם". כן היה ממייסדי השבועון "הדור" והיומון "היום", וממקימי חברת אחיאסף, שהוציאה את הירחון "השילוח". ב-1919, לאחר עלותו ארצה, ייסד את עיתון "הארץ" בגלגולו הראשון.
בשנת 1920 היה ממקימי חברת "הבונה", מטרתה העיקרית של חברת הבנייה הייתה להעסיק יהודים בכל עבודות הבנייה, ובכלל לבנות את ארץ ישראל העברית.[6] חברת הבנייה היא מהראשונות שהתחילו לבנות בטכנולוגיית הבטון המזוין. לאחר מאורעות תרפ"ט, זכתה החברה במכרז לבניית המרכז המסחרי הישן בצפת, בית אשתם בצפת והחלה בבנייתו באוגוסט 1930[7].
רשל ויצחק לייב גולדברג תרמו את המגרש והלבנים להקמת תיאטרון הבימה, והיו ממיטביו.
יצחק גולדברג נפטר בשווייץ בקיץ ה'תרצ"ה (1935), ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב בכ"ח באלול תרצ"ה, בסמוך לקבר בנו בנימין. השאיר אחריו עיזבון של 75,000 לא"י לתנועה הציונית, לצורך גאולת קרקעות ועבודה תרבותית, בין השאר, לרכישת ספרים ולמלגות לימודים[8].
הנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנה שלאחר מותו הוצא לזכרו בול קק"ל. על שמו נקראו רחובות בתל אביב ובחיפה. הכביש המוליך אל קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים, והגובל בו מדרום, קרוי "יצחק הנדיב" על שמו.
ילדיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בתו הבכורה, חנה-נְיוּטָה (נולדה ב-1889), למדה משפטים, והייתה האשה הראשונה שקבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת ננסי. בשנת 1914 נישאה לשמואל טולקובסקי, מראשי הפרדסנים בישראל ופעיל ציוני נודע, ולזוג נולדו הבנות נעמי (לימים רעייתו של רפאל פטאי וכלתו של יוסף פטאי) ועדה (אורבך) והבן דן טולקובסקי, לימים מפקד חיל האוויר.
- בתו השנייה, יהודית-לוּדָה (נולדה ב-1891), נישאה ליעקב קליבנוב, לימים חבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים.
- בנו השלישי, מוּלִיק, נישא לפלורה באטוּס.
- בתו שולמית-סוּלָה (נולדה ב-1900) נישאה לארנו הוכפלד, בעל מפעל לסיליקט במפרץ חיפה.
- בן הזקונים, בנימין-זאב (1905–1929), סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה ויצא לאנגליה, ללמוד מכונאות בלונדון. בשנת 1927 שב ארצה, ופנה לייצר נשק במפעל "חרושת העמק". כשיצא להגן על יהודים שהותקפו בבית החרושת לספירט בימי מאורעות תרפ"ט, נפל עם שלושה מחבריו, ומילותיו האחרונות היו: "אבל ארץ ישראל תהיה בכל אופן שלנו". הוא הובא לקבורות בבית הקברות טרומפלדור. לזכרו הוקמה, על אדמות אביו, שכונת "תל בנימין" ברמת גן, וכן נקרא על שמו אחד מארבעת רחובות השכונה - רחוב בנימין. בנימין נפל מתבוסס בדמו לזרועות השוטר שמחה חינקיס, לו העניק האב יצחק מגרש בשכונה[9].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל אייזנשטט, יצחק ליב גולדברג: חייו ופעולותיו; בצירוף הקדמה מאת יעקב פיכמן, תל אביב: הוצאת משפחת גולדברג (דפוס הפועל הצעיר), תש"ה 1945.
- עבר הדני [=אהרן פלדמן], איש ציוני: יצחק ליב גולדברג, י"ב שבט תר"ך – ט"ו אלול תרצ"ה (1860–1935), ירושלים: הקורטוריון של קרן י"ל ורחל גולדברג, תש"ח 1948. (חוברת)
- גרשון גרא, הנדיב הלא ידוע, תל אביב: מודן, תשמ"ד 1984. (מונוגרפיה על גולדברג)
- שולמית לסקוב, 'דמותו של נדבן (על י.ל. גולדברג חובב ציון שעל אדמתו קמה האוניברסיטה העברית)', עת־מול ו, 6 (1981), 14–16.
- מרדכי נאור, רבותי, העיתונות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004, הפרק "מו"ל מגויס", עמ' 53–62.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "יצחק ליב גולדברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 483
- 'גולדברג, יצחק־לייב בן אלכסנדר', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, ה'תשכ"ז, עמ' 133 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק(הקישור אינו פעיל, 14 בנובמבר 2019), תמונה 1331).
- י. ל. גולדברג בן שבעים, דבר, 13 בפברואר 1930
- יצחק ליב גולדברג, דבר, 15 בספטמבר 1935, המשך
- אבל י. ל. גולדברג, דבר, 16 בספטמבר 1935, המשך
- י. ל. גולדברג איננו: מציריך מטלגרפים על פטירת יצחק לייב גולדברג, דואר היום, 16 בספטמבר 1935
- ב. ד., מענייני היום: ר' יצחק ליב גולדברג, דואר היום, 24 באוקטובר 1935
- מרדכי נאור, 'מו"ל מגוייס: חייו ופעולותיו של יצחק לייב גולדברג, המייסד והמו"ל הראשון של "הארץ"', קשר 16, סתיו 1994, 97–105 (פורסם גם בקובץ מאמריו רבותי, העיתונות: פרקים בקורות התקשורת הכתובה בארץ, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ה).(הקישור אינו פעיל, 14 בנובמבר 2019)
- מ. ילון, לזכר נעדרים: יהודה ליב גולדברג, דבר, 17 באוקטובר 1960 [הטעות במקור]
- נדב מן, בארץ אהבתי: מאלבומו של חלוץ, באתר ynet, 9 בנובמבר 2007
- מרדכי נאור, יצחק לייב גולדברג: הנדיב הידוע מאוד (דברים בטקס חלוקת פרסים ע"ש רחל ויצחק לייב גולדברג, שנערך בירושלים, בחסות הקרן קיימת לישראל, ב-7 בספטמבר 2011), באתר של נאור
- רונית סבירסקי, הפרדס שהפך לפארק: סיפורו של הנדיב הלא ידוע, באתר ynet, 23 בינואר 2012
- יצחק לייב גולדברג - הנדיב הלא ידוע, יוטיוב
- יצחק לייב גולדברג, אישי רחוב
- פרדס גולדברג: האיש והאתר רוני פינגולד, אוניברסיטת תל אביב, 2006
- על הקרן שציווה:
- צוואתו של מר יצחק ליב גולדברג ז"ל, דואר היום, 24 באוקטובר 1935
- הפעולה הראשונה של קרן גולדברג: 605 לא"י לצורכי תרבות שונים, דבר, 7 בפברואר 1936
- 605 לירות מהקרן על־שם יצחק־ליב ורחל גולדברג, דבר, 8 בפברואר 1939
- הקרן ע"ש י. ל. ורחל גולדברג, דבר, 28 במרץ 1941
יצחק ליב גולדברג (1860-1935), דף שער בספרייה הלאומית
על משפחתו:
- דוד תדהר (עורך), "רחל גולדברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 485
- ספר הזיכרון לבנו באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כך כינה אותו הביוגרף שלו, גרשון גרא.
- ^ יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם בפרויקט בן יהודה
- ^ צילום אווירי של הטייסת הבווארית ה-304 הגרמנית מ-13.8.1918 מתוך הארכיון הבווארי - אוסף פלשתינה(הקישור אינו פעיל, 14.11.2019)
- ^ יעקב ורמן, קרוליין אמילי גריי היל: הציירת האוריינטליסטית מהר הצופים, קתדרה 112, תמוז תשס"ד.
- ^ קרן י.ל. גולדברג לתרבות וספרות באתר קרן קיימת לישראל
- ^ "הצפירה", 16.01.1920 ע' 2
- ^ צפת, דבר, 24/08/1930
- ^ הפעולה הראשונה של קרן גולדברג, דואר היום, 7 בפברואר 1936
חלוקת ההקצבות מהקרן יצחק ליב ורחל גולדברג, הַבֹּקֶר, 18 בינואר 1938 - ^
דליה קרפל, מה באמת קרה בתרפ״ט? בחזרה לשורשי הסכסוך, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2013
