יצחק סמוקובליה
 | |
| יצחק סמוקובליה | |
| לידה |
3 בספטמבר 1889 גוראז'דה, בוסניה,  האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה |
15 בינואר 1955 (בגיל 65) סרייבו,  הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה |
| מדינה |
ממלכת יוגוסלביה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
| לאום | יהודי |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי הישן בסרייבו |
| עיסוק | סופר, רופא |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת וינה |
| שפות היצירה | לאדינו, סרבו-קרואטית |
| סוגה | סיפורים קצרים, רומנים, דרמה |
| נושאי כתיבה | יהדות בוסניה |
| תקופת הפעילות | 1927–1954 (כ־27 שנים) |
  | |
יצחק (איסאק) סָמוֹקוֹבְלִיָה (בסרבו-קרואטית: Isak Samokovlija, בסרבית קירילית: Исак Самоковлија; 3 בספטמבר 1889, גוראז'דה, בוסניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 15 בינואר 1955, סרייבו, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה) היה סופר ורופא יוגוסלבי ממוצא יהודי, אשר תיאר בספריו את הווי חייהם של יהודי בוסניה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצחק סמוקובליה נולד בגוראז'דה שבבוסניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית למשפחה יהודית ספרדית שהיגרה מסמוקוב לבוסניה.[1] הוא רכש השכלה תיכונית בסרייבו ולמד רפואה באוניברסיטת וינה בסיוע מלגת לימודים שקיבל מאגודת לה בנוולנצייה (La Benvolencia) אשר פעלה לקידום ההשכלה בקרב יהודי סרייבו. ב-1917, עם סיום לימודיו, שב לסרייבו והועסק כרופא בבית חולים צבאי. במקביל החל לפרסם מאמרים ושירים בעיתונות הקהילתית. ב-1927 הוציא לאור את סיפורו הקצר הראשון. לאורך שנות ה-30 הוציא לאור מספר ספרים אשר חלקם הומחזו. סיפוריו הבליטו את רובד האוכלוסייה קשת היום בקרב יהדות בוסניה, פרנסתם והווי חייהם.[2]
במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וכינון מדינת קרואטיה העצמאית בשלטון האוסטאשה, סולק סמוקובליה ממשרתו ובהמשך נעצר. הוא הצליח לברוח ממעצרו ולחמוק ממעצר נוסף. ב-1946, הוציא לאור אסופת סיפורים קצרים ובהמשך כיהן כיושב ראש אגודת הסופרים של בוסניה והרצגובינה אשר תחת יוגוסלביה. בשנים 1948–1951 ערך את מזגין הספרות "בראזדה" (בסרבו-קרואטית: Brazda). ב-1953, ביקר סמוקובליה בישראל לרגל חגיגות יום העצמאות ונטיעת יער קדושי יוגוסלביה.[2]
יצחק סמוקובליה הלך לעולמו בסרייבו ב-1955 והוא בן 65. נקבר בבית העלמין הספרדי הישן. הוא היה נשוי להֶדָה לבית בְּרוּנֶר ואב ל-3 ילדים.
במהלך מלחמת בוסניה עלו חלק מבני משפחתו לישראל.
ספריו בתרגום עברי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עשרה סיפורים תרגם: יעקב מאסטרו; הקדים דברי מבוא: מיכאל לוי, תל אביב: התאחדות עולי יוגוסלביה, תשכ"ט.[3]
- בין אביב לאביב: (סיפורים); תרגם והוסיף מבוא: יעקב מאסטרו; ערך: משה גיורא אלימלך, ירושלים: מורשת – ועד עדת הספרדים בירושלים והמרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח במשרד החינוך והתרבות, תשמ"ב 1982.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מֶשָה סלימוביץ', יצחק סמוקובליה, באתר spiritofbosnia, אוחזר ב-25 באוגוסט 2014 (באנגלית)
- צ. ר., מספר היהדות הבוסנית שאיננה, דבר, 26 במאי 1955 (עם מותו)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 'הקהילה היהודית בסרייבו', בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, ירושלים: יד ושם, 1988, עמ' 205.
- ^ 1 2 'הקהילה היהודית בסרייבו' (1988), עמ' 209.
- ^ ביקורת: גבריאל מוקד, יצרי מרגוע, דבר, 30 במאי 1969, המשך; מרדכי אבישי, סיפורים מחיי יהודי בוסניה, מעריב, 13 ביוני 1969.