ירמיהו יובל
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. אין כמעט דבר על פועלו האקדמי, שהוא הסיבה המרכזית לקיום הערך. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. אין כמעט דבר על פועלו האקדמי, שהוא הסיבה המרכזית לקיום הערך. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
| ירמיהו יובל, 2015 | |
| לידה |
20 באוקטובר 1935 חיפה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
10 ביוני 2018 (בגיל 82) |
| מקום קבורה |
נתניה |
| מקום לימודים |
בית הספר הריאלי העברי בחיפה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת פרינסטון |
| מנחה לדוקטורט | נתן רוטנשטרייך |
| מונחה לדוקטורט | יעקב גולומב, פיני איפרגן |
| תחומי עניין | מטאפיזיקה, פילוסופיה של הנפש, אתיקה,פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה פוליטית, היסטוריה של הרעיונות, היסטוריה |
| עיסוק |
פילוסוף, סופר, מתרגם |
| הושפע מ | שפינוזה, קאנט, הגל, ניטשה, ריקר, קאופמן, רורטי, המפל, ברלין, ברגמן, רוטנשטרייך, קלצקין, פליישמן |
| השפיע על | יעקב גולומב, עדי אופיר |
| מדינה |
ישראל |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (2000) |
| צאצאים |
רוני יובל, יונתן יובל |
  | |
ירמיהו יוֹבֵל (כונה יֶֶרִי[1], 20 באוקטובר 1935[2] – 10 ביוני 2018) היה פילוסוף ישראלי והיסטוריון של הפילוסופיה, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובניו סקול ניו יורק. עסק בעיקר בחקר הפילוסופיה של העת החדשה. חתן פרס ישראל לשנת תש"ס. היה איש קול ישראל, עורך תוכניות בקול ישראל ובטלוויזיה הישראלית וחבר מליאת רשות השידור.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בחיפה ולמד בבית הספר הריאלי שבחיפה. ב-1964 סיים תואר שני בפילוסופיה בהצטיינות יתרה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא המשיך את לימודיו בסורבון אצל פול ריקר ואחר כך באוניברסיטת פרינסטון אצל סטיוארט המפשיר, וולטר קאופמן, ריצ'רד רורטי, גרגורי ולסטוס, קרל המפל וישעיה ברלין. את עבודת הדוקטורט כתב בהנחייתו של וולטר קאופמן וסיימה בהצטיינות ב-1968 בנושא "המטאפיזיקה של קאנט, המתודות שלה ושלוחותיה", בהדרכתו של פרופ' נתן רוטנשטרייך[3]. לאחר סיום הדוקטורט החל להרצות באוניברסיטה העברית.
בשנת 1971 הועלה לדרגת מרצה בכיר באוניברסיטה העברית[4]. ב-1972 מונה לראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, ושנתיים מאוחר יותר, ב-1974, מונה לראש המכון לפילוסופיה. במשך השנים שימש גם כמנהל מרכז שמואל הוגו ברגמן לעיון פילוסופי. בשנות ה-80 לימד כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת פריז 4 (סורבון-פנתאון), וכן באוניברסיטאות המבורג, מילאנו, וקולומביה (ניו יורק). משנת 1993 לימד סמסטר בשנה בפקולטה ללימודים מתקדמים ב-New School for Social Research בניו יורק ובשנת 1996 היה לפרופסור הראשון בקתדרה לפילוסופיה על שם הנס יונאס. תלמידיו משמשים כיום כחברי סגל באוניברסיטאות רבות בעולם.
ב-1991 הקים את מרכז שפינוזה בירושלים (היום חלק ממכון ון ליר) ועמד בראשו עד סמוך לפטירתו.
יובל היה ממייסדי "חוג 77" במפלגת העבודה (פרש ב-1978)[5].
פעילות עיתונאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שנות ה-60 שימש כעורך יומן החדשות ב"קול ישראל" וביחד עם יורם רונן יסד את "יומן השבוע". במלחמת ששת הימים שימש ככתב צבאי לרדיו בחזית סיני[6]. לאחר המלחמה החל לפרסם מאמרים פובליציסטיים ולהופיע בתקשורת בדרישה לשלום ולהכרה הדדית בין ישראל לפלסטינים. יובל פרסם לעיתים מאמרים פובליציסטיים ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" בנושאים חברתיים ופוליטיים.
היה פעיל בהקמת רשות השידור העצמאית ב-1967, וכיהן שתי תקופות במליאתה. ב-1968 ערך את תוכניות הדוקומנטריה הפוליטית הראשונות בטלוויזיה הישראלית. במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים ושימש כתב צבאי לרדיו בחזית המצרית. בשנות ה-70 היה העורך והמנחה של תוכנית הטלוויזיה העיונית "השעה השלישית", שעסקה בנושאים חברתיים[7]. במהלך השנים פרסם במאה מאמרי דעה ב"הארץ" ו"ידיעות אחרונות" כמו גם ב-Le Monde.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי לשושנה יובל (לשעבר שטיין), סופרת, פעילה חברתית ומדריכה של עובדים קהילתיים. בנם, פרופ' יונתן יובל, הוא מרצה למשפטים ולפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, סופר ומשורר. בתם, רוני יובל, היא מוזיקאית ופסיכולוגית, לשעבר מנחת תוכניות טלוויזיה ורדיו.
יובל היה ספורטאי פעיל (ריצה, אופניים, שחיה, סקי, כדורסל) וטייל, שייחס חשיבות לפעילות גופנית, להנאות אסתטיות, מוזיקליות ואומנותיות, ולחיבור אל הטבע. היה מיודד עם אומנים, מוזיקאים, סופרים ומדענים מתרבויות ושפות שונות. המלחין לוצ'אנו בריו הקדיש לו ולשושנה יצירות קאמריות שכתב.
ירמיהו יובל נפטר ב-10 ביוני 2018 ונקבר בבית העלמין האזרחי מנוחת עולם בנתניה. בין כתביו שהותיר תרגומי שירה מגרמנית (רילקה, ניטשה, הלדרלין) ומלטינית, שלא פרסם מעולם.
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קאנט וחידוש המטאפיזיקה, הוצאת מאגנס, דצמבר 1987
- בין עיון למעשה, מאגנס
- קאנט והפילוסופיה של ההיסטוריה (אנגלית, עברית וצרפתית)
- שפינוזה וכופרים אחרים, תל אביב: ספרית פועלים, 1988 (עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, פורטוגזית ויפנית)
- חידה אפלה: הגל, ניטשה והיהודים, הוצאת שוקן, 1996 (עברית ואנגלית, עתיד לצאת בצרפתית)
- תרגום וביאור ל"הקדמה לפנומנולוגיה של הרוח" מאת הגל, מאגנס, יוני 1996, (עברית, גרסה אנגלית בהכנה)
- תרגום חדש בעברית של "אתיקה" לשפינוזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003
- תרגום חדש בעברית של "ביקורת התבונה הטהורה" לקאנט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013[8]
- האנוסים: זהות כפולה ועליית המודרניות, תרגם מאנגלית: יוסי מילוא, כתר הוצאה לאור, 2014[9]
בהכנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ראציונאליזם יהודי - פרויקט במאבק
- תולדות הרצון ועליית המודרניות
לכבודו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפילוסוף במרחב הציבורי: מסות לכבוד ירמיהו יובל, פיני איפרגן (עורך), מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, התשע"א
ממאמריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ירמיהו יובל, התנאים לחידוש האמון, דבר, 28 בנובמבר 1973
- ירמיהו יובל, מי מפחד מחילון התרבות?, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2007
- ירמיהו יובל, מודרניזציה וחילון בתרבות היהודית, בתוך זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי, כתר, 2007
- ירמיהו יובל, ירמיהו יובל | מלחמה צודקת ונפשעת, באתר הארץ, 23 בינואר 2009
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאמרים של ירמיהו יובל באתר JSTOR
- פרופ' ירמיהו יובל, באתר פרס ישראל
- צבי טאובר, ביקורת על הספר חידה אפלה: הגל ניטשה והיהודים, מתוך כתב העת תיאוריה וביקורת 11, חורף 1997
- ורד לי, ירמיהו יובל, פילוסוף והיסטוריון של רעיונות, הרצליה, באתר הארץ, 16 ביולי 2007
- ראובן מירן, מפר את הסדר המחשבתי הקיים, באתר הארץ, 14 בפברואר 2005
נועה לימונה, ראיון - הפילוסוף ירמיהו יובל מסתכל למוות בעיניים ומתכנן את הפרויקט הבא, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2013- ירמיהו יובל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ירמיהו יובל, דף שער בספרייה הלאומית
- Yirmiyahu Yovel, Kant's Practical Philosophy Reconsidered: Papers Presented at the Seventh Philosophical Encounter, December 1986, Google Books
- Yirmiyahu Yovel, Spinoza and Other Heretics: The Marrano of Reason, Google Books
סרטונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שיחות ברוח: יוסף בן שלמה משוחח עם ירמיהו יובל, בערוץ YouTube של הטלוויזיה החינוכית
- מקבלים שבת עם דב אלבוים - פרשת "כי תשא" עם פרופ' ירמיהו יובל בערוץ הYouTube של הטלוויזיה החינוכית
- ירמיהו יובל, ביקורת התבונה הטהורה בערוץ הYouTube של המכון ון ליר בירושלים
- ירמיהו יובל, עולם המחשבה של הגל ומרקס בערוץ הYouTube של המכון ון ליר בירושלים
- ירמיהו יובל, "המדע העליז": ניטשה, שפינוזה וצללי האל המת בערוץ הYouTube של המכון ון ליר בירושלים
- פרופ' ירמיהו יובל בנאום קבלת פרס ישראל 2000
- שפינוזה | ירמיהו יובל 2003
- פרופ' ירמיהו יובל מתארח בחדשות 2003
- גלובוס | ירמיהו יובל 2007
לאחר מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עופר אדרת, מת הפילוסוף ירמיהו יובל, מאנשי הרוח הבולטים בישראל, באתר הארץ, 10 ביוני 2018
- לירן כוג'הינוף, הפרופסור וחתן פרס ישראל ירמיהו יובל נפטר בגיל 82, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 ביוני 2018
- דוד אוחנה, הכוכבים שבשמים מעלי והחוק המוסרי שבתוכי, באתר הארץ, 18 ביוני 2018
- יאיר אסולין, כמעט ולא נכתבו הספדים על פרופ' ירמיהו יובל, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הרצאת זאב שטרנהל לזכרו, "הנאורות, מגיניה ומבקריה", יולי 2019, במכון ון ליר
- ^ ירמיהו יובל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ^ מקבלי תואר דוקטור באוניברסיטה העברית, למרחב, 10 ביולי 1969
- ^ מינויים חדשים באוניברסיטה העברית, דבר, 29 באוגוסט 1971
- ^ מ. שמריהו, 'חוג 77' בעבודה תבע לבטל ההצעה לבחור ועדה מסדרת, מעריב, 29 ביוני 1977
- ^ הוענקו 3 פרסים ל"שידור הטוב ביותר משדה הקרב, על המשמר, 7 בנובמבר 1967
- ^ נעמי גל, מיעוט ועצמאות, מעריב, 24 במאי 1976
- ^ אירי ריקין, מה הקשר בין עמנואל קאנט לביטוי "אתה חי בסרט", באתר הארץ, 6 באוגוסט 2013
- ^ משה סלוחובסקי, האם האנוסים היו הסבים והסבתות של האדם המודרני, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2014
.jpg)
| בקרת זהויות |
|
|---|