מבנה מגורים טיפוסי ביישוב | |
מדינה | ישראל |
מחוז | המרכז |
מועצה אזורית | לב השרון |
גובה ממוצע[1] | 49 מטר |
תאריך ייסוד | 1932 |
תנועה מיישבת | הפועל המזרחי |
סוג יישוב | מושב |
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
- אוכלוסייה | 661 תושבים |
- שינוי בגודל האוכלוסייה | -2.2% בשנה |
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
6 מתוך 10 |
כְּפַר יַעְבֵּץ הוא מושב באזור השרון דרומית-מערבית לקלנסווה, בתחומי מועצה אזורית לב השרון.
המושב הוקם לראשונה ב־10 באפריל 1932 על ידי הפועל המזרחי על 400 דונם של הקרן הקיימת. בין ראשוני המתיישבים היו טוביה המאירי[3], שמואל יוסף בוצין שהיה מזקני המתיישבים[4] ושמעון פרידליך-ברגופן[5]. בשנת 1934 נקבע שמו לכפר יעבץ[6], על שמו של הרב זאב יעבץ, ממייסדי תנועת המזרחי. באותה עת התגוררו במושב 10 משפחות[7]. בנוסף לתושבים שהתה בכפר יעבץ מתחילת 1934 עד תחילת 1938 קבוצה של הקיבוץ הדתי כנקודת יישוב זמנית לפני העלייה על הקרקע[8][9]. בשנתיים הראשונות לא יכלו המתיישבים לעבד את קרקעותיהם בגלל סכסוכים משפטיים[10].
ב-2 בדצמבר 1934 הונחה אבן פינה לבית כנסת[11], שמימון לבנייתו נתקבל כתרומה מיהודי מבלגיה והבנייה תוכננה להיעשות על ידי התושבים. במקום התגוררו בינואר 1935 28 חברים שהתפרנסו בעיקר מעבודה במטעי שכטרמן הסמוכים וקיבלו מים מגבעת חיים[12]. בסוף 1935 פורסם שהמקום הולך ומתנוון בגלל מיעוט תושבים[13]. ביוני 1936 בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול, בה ספג היישוב התקפות מערביי הסביבה[14], פרסמו חברי המושב קריאה לעזרה[15]. בשנת 1937 התגוררו במקום 23 משפחות והוא תואר כבעל מראה דל ועלוב. חברי המושב הציעו למכור אותו לחברי הקיבוץ הדתי שעברו במקום הכשרה לקראת העלייה לטירת צבי אולם הדבר לא נסתייע[16]. ביולי 1938 נהרג אחד מחברי כפר יעבץ וחמישה נפצעו כשעלו על מוקש בדרכם לעבודה[17]. בתחילת 1939 ספג היישוב גל נוסף של התקפות[18].
בשנת 1940, בעקבות הדלדלות העבודה בפרדסים, נותרו במקום רק כ-15 משפחות[19], ובתנועת הפועל המזרחי הוחלט על העברת התושבים למקום אחר והקמת מחנה עבודה במקום היישוב[20]. משא ומתן על פינוי המקום לא הגיע לידי גמר, ובינתיים הורחב שטח הכפר[21] ל-1200 דונם. בשנת 1942 נותרו במקום 12 משפחות ובשטח ששימש קודם לכן את הקבוצה שעלתה לטירת צבי התיישבה קבוצת תימנים מחדרה[22].
במהלך מלחמת העצמאות זכה כפר יעבץ המבודד לכינוי "חניתה של גוש תל מונד"[23]. כבר בסוף דצמבר 1947 הותקף כפר יעבץ על ידי מאות ערבים. לאחר מספר שעות הגיעו משוריינים בריטיים והערבים נסוגו[24]. בצד היהודי נטען שכ-30–40 מהתוקפים נפגעו, בניגוד להודעה הבריטית הרשמית שקבעה שרק 6 תוקפים נפגעו[25]. בצד היהודי נהרג אחד המגינים וארבעה אחרים נפצעו. הם הגיעו מתל אביב ופתח תקווה לעיבוי ההגנה על המקום[26]. לאחר מספר ימים מת אחד הפצועים[27]. בהמשך המלחמה נורו פעמים רבות יריות לעבר כפר יעבץ. יריות נורו במהלך קרבות עשרת הימים[28] ובאוקטובר במהלך ההפוגה השנייה[29].
תושבי המקום התימנים פונו מכפר יעבץ עם פרוץ הקרבות[30]. ב-29 ביוני 1948 עלה ליישב את כפר יעבץ גרעין "מכורה" של הקיבוץ הדתי שהורכב בעיקרו מיוצאי רומניה. לקיבוץ החדש הוקצו 1400 דונם[31]. אנשי הקיבוץ לא שרדו במקום זמן רב[32].
כפר יעבץ הוקם שנית ב־1951, כמושב של תנועת הפועל המזרחי, על ידי עולים מפולין ומרומניה. בתחילת 1952 התפתח סכסוך קרקעות בין כפר יעבץ לטייבה[33].
בשנת 1954 התיישבו במקום עולים מתימן, המהווים את רוב תושביו כיום[34]. בדצמבר 1955 חגגו את חיבור היישוב לרשת החשמל הארצית, את גמר סלילת הכביש לעין ורד ואת הקמת המועדון[35].
נכון ל-2011 מאוכלס כפר יעבץ על ידי רוב של תושבים דתיים, אשר בחרו להקים בו קהילה דתית לאומית. הכפר סגור לכלי רכב בשבתות ובחגים.
|