לאון שפרלינג
 | |||||||
| לאון שפרלינג (שישי משמאל) במדי הנבחרת הלאומית הפולנית ב-1921 | |||||||
| מידע אישי | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לידה |
7 באוגוסט 1900 קרקוב שבממלכת גליציה ולודומריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  | ||||||
| פטירה |
15 בדצמבר 1941 (בגיל 41) לבוב, גנרלגוברנמן | ||||||
| גובה | 1.65 מטר | ||||||
| עמדה |
חלוץ | ||||||
| נבחרת לאומית כשחקן | |||||||
| |||||||
  | |||||||
לאון שפֶּרלינג (בגרמנית: Leon Sperling; 7 באוגוסט 1900 – 15 בדצמבר 1941) היה כדורגלן אולימפי יהודי-פולני, מטובי החלוצים בכדורגל הפולני בין שתי מלחמות העולם, שנספה בשואה.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שפרלינג נולד בשנת 1900 בעיר קרקוב, שהייתה אז חלק מממלכת גליציה ולודומריה של האימפריה האוסטרו-הונגרית ולאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה לחלק מפולין. הוא שיחק כדורגל מגיל 11 כחלוץ קדמי שמאלי. חבריו לקבוצה נהגו לכנותו "מוניו". הוא נהנה מיוקרה ככדורגלן בעל טכניקה ברמה גבוהה וכדרור מעולה. התפרסם גם בכך שמעולם לא נגע בכדור בראשו. ב-1914 הצטרף לקבוצת יוטצ'נקה קרקוב, שם שיחק כמחליף עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ב-1917 עבר לקבוצת קרקוביה הפולנית,[1] אך מאחר שלא שותף במשחקים חזר ליוטצ'נקה ושיחק בקבוצה עד 1920. לאחר מכן חזר לקרקוביה ושיחק במדי הקבוצה ב-85 משחקים.
שפרלינג שיחק כחלוץ במדי נבחרת פולין. ב-1921 שיחק במשחק של פולין נגד הונגריה. על פי דווחי כתב הונגרי, שפרלינג הצטיין בהתקפה, כטקטיקן טוב, שביצע כמה התקפות טובות. במשחק נוסף במדי הנבחרת הלאומית הפולנית נגד שוודיה במאי 1922, ניצחה פולין 1–2. היה זה הניצחון הראשון של נבחרת פולין הלאומית. שפרלינג שיחק גם במשחק הבא, נגד רומניה.
במחצית השנייה של שנת 1922 ספג ביקורת ונקראו לעברו קריאות בוז נגד מהלכיו האישיים. בנובמבר 1922 נענש על כך שירד מהמגרש במהלך משחק והושעה עד אפריל 1923. באפריל 1923 נסע עם קרקוביה לדנמרק והתקבל באהדה על ידי אוהדים מקומיים, שהכירו אותו ואת לודוויג גינטל. קרקוביה ניצחה 2–4 את קבוצת הכדורגל הוותיקה Aarhus GF מהעיר אורהוס, ומשם הפליגו לשוודיה. היה זה מסעו האחרון עם הקבוצה לחו"ל מאחר שלא הורשה לאחר מכן לעזוב את עבודתו.
במשחקים האולימפיים בפריז ב-1924 שיחק מול נבחרת הונגריה לאורך משחק שלם. באוגוסט 1924 היה אירוע אנטישמי, שהתרחש תוך כדי משחק, כאשר שפרלינג הורד מהמגרש על ידי השופט בגלל היותו יהודי. ב-1925 התקיים ביקור של קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב בפולין, בהובלת המאמן-שחקן שמעון לומיק (רטנר), יליד קרקוב, ששיחק בעבר עם שפרלינג. לומיק הזמין את שפרלינג להשתתף באימון עם קבוצת מכבי ואף הפגיש בינו לבין יוסף יקותיאלי, מראשי המועדון. לשפרלינג הוצע להצטרף למועדון מכבי תל אביב תמורת עזרה בדיור והבטחה לשכר הוגן, אך הוא השיב בשלילה ונשאר לשחק בקרקוביה, שזכתה עם שפרלינג בעוד שני תארים לאומיים, ב-1930 וב-1932.
שפרלינג הופיע ב-381 משחקים במדי קרקוביה וזכה עמה בשני תארים לאומיים ב-1930 ו-1932. ב-1934 סיים את הקריירה שלו ככדורגלן. לאחר הפרישה המשיך לעבוד בבנק.
ב-1937 קיבל הצעה נוספת, במהלך סיור של נבחרת הפועל ארץ ישראל בפולין, אך הוא דחה גם אותה ונשאר בפולין.[2]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שפרלינג עבר ללבוב, שם עבד כמאמן. ב-1941, לאחר כיבוש לבוב על ידי הנאצים, מצא עצמו בגטו לבוב. הוא הוצא להורג בגטו על ידי הגרמנים בין ה-15 ל-20 בדצמבר 1941; על פי גרסה אחרת, איש גסטאפו שיכור ירה בו ברחוב.[3][4]
הכרה והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותו ככדורגלן הונצחה בתערוכת הספורט היהודי בקרקוב בין שתי מלחמות העולם, שהופקה והוצגה לראשונה במוזיאון היהודי בקרקוב. ב-2014 הוצגה במכון וינגייט, ב-2015 במרכז למורשת בגין ולאחר מכן בקיבוץ כברי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Maciej Władysław Belda [et al.], The Maccabees of Sport: Jewish Sport in Kraków; English translation Michał Szymonik, Kraków: Muzeum Historyczne Miasta Krakowa, 2012. (ספר תערוכה שנערכה במוזיאון ההיסטורי של קרקוב בשנת 2012)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאון שפרלינג, באתר Transfermarkt
- לאון שפרלינג, באתר WorldFootball.net
- לאון שפרלינג, באתר FootballDatabase.eu
- לאון שפרלינג, באתר Sports-Reference (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עמי פמפר (תרגום מפולנית), "מועדוני כדורגל יהודיים בקרקוב בין שתי מלחמות העולם", ביטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל, 61 (ינואר 2012), עמ' 3–5.
- ^ אשר גולדברג, הכוכב שסרב למכבי ת"א ונרצח באמצע רחוב בגטו, באתר ספורט1, 5 במאי 2016
- ^ Maciej Władysław Belda [et al.], The Maccabees of Sport: Jewish Sport in Kraków; English translation Michał Szymonik, Kraków: Muzeum Historyczne Miasta Krakowa, 2012, pp. 154–157.
- ^ Kay Schaffer, Sidonie Smith, The Olympics at the Millennium: Power, Politics, and the Games, Rutgers University Press, 2000, עמ' 61