לאונרד שפירא (אנגלית: Leonard Bertram Schapiro; 22 באפריל 1908 - 2 בנובמבר 1988) היה היסטוריון יהודי בריטי מומחה להיסטוריה ופוליטיקה רוסית. הוא לימד במשך בשנים בבית הספר לכלכלה של לונדון, שם היה פרופסור למדעי המדינה וללימודים רוסיים.
לאונרד שפירא נולד ב-22 באפריל 1908 בגלאזגו שבסקוטלנד למשפחה יהודית-רוסית. הוא בילה את ילדותו בריגה ובסנקט פטרבורג, שם חזה במו עיניו במהפכה הקומוניסטית. הוא חזר לבריטניה עם הוריו ב-1920 כשהיה בן 12, והשלים את לימודיו בלונדון. למד משפטים וקיבל הסמכה בשנת 1932 במשך שנים עסק כעורך דין. במהלך מלחמת העולם השנייה עבד בעבור משרד המלחמה ושירות השידור הבריטי (הבי.בי.סי), שם ניצל את ידיעת השפה הרוסית.
בשנת 1955 פרסם את ספרו הראשון - "המקורות של האוטוקרטיה הקומוניסטית". באותה שנה הצטרף לסגל בית הספר לכלכלה של לונדון שם לימד עד לפרישתו בשנת 1975. היה מנחה הדוקטורט של הפרופסור הישראלי ישראל גצלר. נפטר ב-1983
ספרו המפורסם ביותר, "המפלגה הקומוניסטית והאיחוד הסובייטי", פורסם לראשונה ב-1960 והורחב בשנת 1970.