שורשים, סיווג והנהגה | |
---|---|
דת | יהדות אולטרה-אורתודוקסית |
מקור השם | ספר תהילים, פרק נ"א, פסוק י"ב |
תאריך ייסוד | שנות ה-1980 |
מייסד | שלמה הלברנץ |
הושפע מ | חסידות סאטמר, חסידות ברסלב, נשות השאלים, נטורי קרתא |
מספר מאמינים | 500 |
תאולוגיה, טקסטים וטקסים | |
רעיונות עיקריים | פונדמנטליזם יהודי, אנטי ציונות |
מאפיינים | כת |
ארגונים ופעילות | |
מיקום | כיום בעיקר באלבניה, ברומניה, ובמקדוניה הצפונית; לצד מיעוט זניח המפוזר ברחבי העולם |
אזורי פעילות |
![]() |
![]() ![]() |
לב טהור (בלועזית: Lev Tahor) היא כת שנוסדה על ידי שלמה הלברנץ, יהודי ישראלי שחזר בתשובה ואימץ רעיונות חרדיים אנטי-ציוניים. הכת מונה כ-500 נפשות[1] ומתאפיינת בהחמרות קיצוניות בתחומי צניעות וכשרות, ענישה פיזית קשה ואלימות מינית כלפי קטינים. המרכז הישראלי לנפגעי כתות[2] ופסק דין של בית המשפט לענייני משפחה[3] מגדירים את הקהילה ככת,[4] וכך הוא גם היחס אליה ברחוב החרדי.
מאז שנוסדה, נדדה הכת כמה פעמים ברחבי העולם. היא החלה להתגבש בירושלים בשלהי שנות ה-80, שהתה בשנות ה-90 בארצות הברית, ובעשור שלאחר מכן שהתה בקנדה. ב-2013 היגרו אנשי הקהילה לגואטמלה, ובאמצע 2017 היגרו חלקם למקסיקו. ב-8 ביולי 2017 טבע למוות מנהיג הכת ומייסדה שלמה הלברנץ בעת טבילה בנהר במקסיקו, ובנו נחמן הלברנץ ירש את מקומו כמנהיג הכת. בדצמבר 2018 נעצר נחמן הלברנץ במקסיקו והוסגר לארצות הברית. נחמן ממשיך להנהיג את הכת על ידי הטלפון מתוך תא המעצר, והמנהיג בפועל הוא משה יוסף רוזנר[5]. מאז ניסו אנשי הכת להגר למדינות שונות, ביניהן איראן ומולדובה, כדי להימלט מרשויות החוק.
מייסד הכת, ארז שלמה הלברנץ, אימץ בצעירותו פרשנות מחמירה ביותר לאידאולוגיה הקנאית של חסידות סאטמר, שאותה קיבל על עצמו. הוא סבר שסכנה ודאית מרחפת על ישראל משום שבהקמת המדינה עברו היהודים על שלוש השבועות, וכן בשל עבירות נוספות. הוא גרס כי "שנאת הרשעים" מחייבת נתק מוחלט בין חרדים לחילונים, ובכלל זה ניתוק הקשר בין חוזרים בתשובה להוריהם החילונים, דבר שגרם למחלוקות רבות סביב ישיבתו ועקב עמדותיו.
אנשי הקהילה אימצו מנהגים קיצוניים שאינם מקובלים בציבור החרדי, ביניהם חומרות בתחום הכשרות[דרושה הבהרה] והצניעות. בנות הכת היו מחויבות ללבוש שאל מגיל 3, המכסה את כל הגוף מלבד העיניים או הפנים. בנוסף, הכת דרשה הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, כולל בתוך הבית, גם בין זוגות נשואים. חוקרים המעורים במקרה סיפרו כי הנשים לא היו רשאיות לפנות לבעליהן כשהם שבים הביתה, אלא היו חייבות להכות ברגליים וליצור רעש. הבעלים נדרשו לפנות אליהן דרך הווילון, שכן לכאורה אסור היה להם לשהות יחד באותו חלל.
כל חבר בקהילה מחויב לדווח באופן שוטף על כל פרט בחייו האישיים, באמצעות מסמך שבועי. הדיווח כולל פרטים כגון שעת הקימה, התזונה שנצרכה, האם התקיימה תפילה, ואם הייתה הפסקה במהלך התפילה – יש לציין את משך הזמן. יש לדווח גם על שעות יציאה לשירותים וכל פעולה אחרת שבוצעה במהלך היום.[6]
בנוסף, כל חבר בקהילה נדרש להצהיר כי לקח את הוויטמינים שהוקצו לו, אשר משויכים לאבחנות פסיכולוגיות שנקבעות על ידי האדמו"ר שרשאי להחליט כי האדם סובל מבעיות כגון פסיכופתיה או כל אבחנה אחרת, ובמקרה כזה, אותו חבר מחויב לקחת את הוויטמינים הללו. ההצהרה על כך נחשבת להתחייבות שאין להפר.
בנוסף, חברי הכת נאלצו לחיות בתנאים ירודים ביותר, לעיתים קרובות במבנים מאולתרים בכפרים נידחים. תיעודים מצביעים על כך שהילדים סבלו מרעב וממחסור חמור בגישה לשירותי בריאות.
כפיית נישואי בוסר הוא דבר שבשגרה בכת, המנהיגים מחליטים מי יישא מי, כולל מקרים בהם ילדים בני 12-14 אולצו להתחתן עם מבוגרים, חלקם מנהיגים בכירים בכת. הנישואים, שנעשו בכפייה, לוו בלחצים נפשיים קשים, כמובן חברים שסירבו לציית להוראות הוכרחו להתמודד עם עונשים כבדים, שכללו בידוד חברתי, מניעת מזון וענישה פיזית.[7]
הכת נודעה בכך שניתקה ילדים מהוריהם בניסיון לחזק את תלותם המוחלטת במנהיגי הכת. ילדים גודלו בקבוצות נפרדות, ללא קשר כמעט להוריהם. יש לציין כי המעבר התכוף של הכת בין מדינות נועד להקשות על רשויות החוק והמשפחות להציל את יקיריהן.[8]
תחת הנהגתו של נחמן הלברנץ הפכה הקהילה לקיצונית אף יותר. הוא אסר על אנשיה לאכול מאכלי בשר, דגים ועופות. כמו אביו, הוא מחליט על נישואים וגירושים בתוך הקהילה. ילדים הופרדו מהוריהם ותופעת נישואי בוסר אף החמירה, בין היתר מפעילה הקהילה משמעת בעזרת הלקאות פומביות.
ב-2020 פורסם כי אנשי הקבוצה חוששים מ"מבצע ישראלי לחטיפת הילדים" ובעקבות כך הורו מנהיגיה שבמקרה כזה על כל ראש בית אב להרוג את ילדיו ובני משפחתו[9].
שלמה הלברנץ נולד למשפחה חילונית ובנערותו החל בתהליך של חזרה בתשובה[10]. הוא למד בישיבת איתרי שבירושלים, ובאמצע שנות ה-80 ייסד את ישיבת "לב טהור" בשכונת בית ישראל בירושלים, ששמה נגזר מהפסוק ”לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי” (תהילים, נ"א, י"ב). סביב הלברנץ והישיבה התקהלה קבוצת חסידים ואוהדים, שמספרם נאמד בכמאה משפחות.
בשנת 1990, ערב מלחמת המפרץ, ירד הלברנץ מישראל עם כארבעים מתלמידיו. לפי טענה שהועלתה על ידי העיתונאי זאב גלילי, הדבר נעשה בעקבות חקירה שנפתחה נגדו בחשד ליצירת קשר עם ארגונים אסלאמיים עוינים. הלברנץ הכחיש טענה זו ותלה את נסיבות ההגירה במניעים אידאולוגיים בלבד. כמו כן הועלו טענות כי חלק מתלמידיו של הלברנץ הוצאו מהארץ ללא ידיעת הוריהם באמצעות שימוש בדרכונים מזויפים. הלברנץ השתקע עם תלמידיו בבורו פארק שבניו יורק. לאחר מכן עבר לעיירה מונסי שמצפון לניו יורק. כעבור תקופה קצרה הסתכסך עם קהילת קאשוי. מקהילת קאשוי הושמעו טענות המייחסות להלברנץ פגמים מוסריים, בעיקר על רקע יחסי משפחה בין חברי הקהילה למשפחותיהם שבחוץ.
בשנת 1993 הסתבך הלברנץ בפרשת הנער שי פימה, בן להורים חילונים, שנעלם, נכנס לכת וכן הוחזר בתשובה על ידי הלברנץ. הלברנץ הואשם בסיוע להיעלמות של פימה, והורשע בבית משפט בניו יורק[11]. הוא נידון למאסר לתקופה שבין 4 ל-6 שנים. אולם, כעבור זמן, קיצר בית המשפט לערעורים בניו יורק את תקופת מאסרו לשנתיים בלבד. עקב הפרשה איבד את מעמדו המשפטי בארצות הברית וגורש בחזרה לישראל בספטמבר בשנת 2000.
הלברנץ היגר לקנדה תחת בקשה למקלט מדיני, בטענה שהרשויות בישראל רודפות אותו[11]. בית המשפט להגירה אישר את הבקשה. ממשלת קנדה ערערה על ההחלטה, אך בית המשפט הפדרלי אישר את החלטת בית המשפט להגירה. הלברנץ השתקע בעיירה סנט אגט, בה הקים את קהילתו, שאותה כינה "קריית רימנוב".
בשנת 2012 גברה המודעות לקהילה בקרב הציבור הישראלי לאחר פרסום מספר תחקירים באמצעי התקשורת. באוגוסט פורסם תחקיר בן שני חלקים של העיתונאית אמילי עמרוסי בעיתון "ישראל היום"[12] ובנובמבר תחקיר בן שני פרקים בתוכנית "פנים אמיתיות", שבה ליווה צוות התוכנית את מסעו של אריה ספינר (לשעבר לבר) לקנדה במטרה למצוא את אמו ואחיו ולהתעמת עם הלברנץ[13].
בשנת 2013 החלו שלטונות הרווחה של קוויבק לחקור טענות בדבר הזנחה, התעללות ונישואי בוסר כלפי ילדים בקהילה. בעקבות זאת הורה בית המשפט בנובמבר אותה שנה להוציא 14 ילדים משתי משפחות בקהילה ולהעבירם למשפחות אומנה[14]. במקביל עזבו בני הקהילה באופן מאורגן את קוויבק ועברו לווינדזור ולצ'אטהם, בפרובינציית אונטריו, בנימוק שהשלטונות בקוויבק אינם מאפשרים להם לחנך את ילדיהם לפי אמונתם[15]. ואולם, בית המשפט באונטריו פסק כי הפסיקה הקודמת חלה גם בפרובינציה זו. במרץ אותה שנה הועברו שמונה מבין אותם ילדים לאחריות שירותי הרווחה. הורים של שישה ילדים אחרים ניסו להבריחם לגואטמלה והם נתפסו בטרינידד[16].
רוב חברי הקהילה עברו באמצע 2014 לעיירה סאן חואן לה לגונה שבגואטמלה. באוגוסט אותה שנה החליטה העירייה לגרש אותם משטחה בטענה שהם מנסים להפיץ את אמונתם הדתית[17][18]. בספטמבר 2016, בעקבות פנייה של גורמים רשמיים בישראל ועדויות בדבר התעללות בילדים ובמבוגרים, פשטה המשטרה בגואטמלה על הבניין שבו מתגוררים אנשי הקהילה כדי לחקור את הטענות[19]. אנשי הקהילה עזבו את גואטמלה סיטי ועברו לאזור מבודד יותר בגואטמלה.
באמצע 2017 היגרה חלק מהקהילה למדינת צ'יאפס, מקסיקו. זמן קצר לאחר מכן, בערב שבת, 8 ביולי 2017, טבל הלברנץ בסמוך לאנשי קהילתו בנהר, וטבע למוות[20]. באותה שנה ניתנה פסיקה בבית משפט בישראל שקבעה כי הקהילה היא כת פוגענית, זאת במטרה למנוע יציאה מהארץ של קטינים שהוריהם ביקשו לעבור עימם לקהילה בקנדה[21].
לאחר פטירתו של הלברנץ תפס את מקומו בנו הבכור, נחמן הלברנץ. בסוף 2018 נמלטה שרה פייגא טלר, בתו של שלמה הלברנץ ואחותו של נחמן, עם חלק מילדיה לגואטמלה סיטי, לאחר שאחיה החרים אותה עקב אי-ציות לתקנון הקהילה. היא סיפרה בתקשורת על דרכי הקהילה ובעקבותיה עלו עדויות נוספות מפליטי הקהילה על המתחולל בה. בדצמבר 2018 פשטו שוטרים על מתחם הכת במקסיקו ועצרו כמה מאנשי הקהילה, בהם נחמן הלברנץ[22]. העצורים הוסגרו לארצות הברית, בחשד שחטפו שניים מילדיה של טלר, שנמצאו בחזקתם[23]. אנשי הקהילה הגישו בקשה למקלט מדיני באיראן, בטענה כי הם נרדפים על רקע אמונתם[24].
ב-2019 הגיע צוות של התוכנית "עובדה" לגואטמלה כדי לצלם כתבה על הכת שבמוקדה ישראל עמיר, אז בן 19. הוריו של עמיר חזרו בתשובה והצטרפו ללב טהור עם שבעת ילדיהם. ישראל נישא בגיל 17 לנערה בת 15 ונולד להם ילד. הוא יצר קשר מגואטמלה עם דודו ודודתו בישראל, שטסו עם צוות התוכנית והצליחו בסופו של דבר לחלצו ולהביאו לישראל. במסגרת הצילומים חטפו אנשי הקבוצה את דודו של ישראל ואת הצלם, הכניסו אותם לתוך המתחם של הקבוצה ותקפו אותם במכות ובאבנים. הם חולצו כעבור מספר שעות בידי המשטרה המקומית[25].
ב-29 במרץ 2021 פשטה שוב משטרת גואטמלה על מתחם הכת במטרה לעצור שלושה מאנשיה כדי להסגירם לארצות הברית. אחד מהם נעצר במקום[26]. ביולי 2021 פשטו על מתחם הכת שוטרים ממשטרת גואטמלה במסגרת מבצע משותף עם ה-FBI והאינטרפול הם עצרו זוג אחים, יואל וינגרטן ושמילי וינגרטן. הם הואשמו בין היתר בחטיפת קטינים[27].
באוקטובר 2021 החלו אנשי הקבוצה לנסות להגיע לאיראן, לאחר שהגישו כבר ב-2018 בקשה למקלט מדיני[24].
בדצמבר 2021 שודרה בתוכנית התחקירים הטלוויזיונית "עובדה" פרק שסיקר את המאמץ של אב שעזב את הכת להשיב לחיקו את ילדו, במהלכו הוצג כיצד חברי הכת עזבו את גואטמלה למקסיקו, ממנה המשיכו לטורקיה, אך בה מנעו מהם לעבור לכורדיסטן. לאחר מניעת המעבר של הקבוצה מכורדיסטן לאיראן, הטורקים החליטו לגרש את חברי הכת לרומניה, שגירשה אותם למולדובה[28], ממנה גורשו תוך פחות משבועיים[29].
בינואר 2022 נצפו חלק מחברי הקהילה בעיר סרייבו שבבוסניה והרצגובינה[30]. לאחר שהות של שלושה שבועות במדינה, ב-3 בפברואר, בעקבות תלונות של התושבים, הקהילה היהודית המקומית ופרסומים בתקשורת המקומית שעסקו בכת, הקבוצה שמונה 37 חברים גורשה מהמדינה ועברה למונטנגרו השכנה[31]. לפי המשרד לענייני זרים של מונטנגרו הקבוצה עזבה את המדינה עוד באותו היום לאלבניה[32]. שבוע לאחר מכן עברה הקבוצה למקדוניה הצפונית. תחילה שהו חברי הכת בקומאנובו אך גורשו ועברו לסקופיה. לאחר זמן קצר, רוב חברי הכת חזרו לאלבניה.
ביולי 2022 התפרסם תחקיר באתר האינטרנט החרדי כיכר השבת, ובו נטען כי הקהילה התפרקה וכי חברי הכת ומשפחות הכת התפזרו במדינות שונות[33]. כחודשיים לאחר מכן, בסוף אוגוסט, ערכו שוטרים חקירה במתחם הכת במולדובה[34]. בסוף ספטמבר עצרה משטרת מקסיקו 17 מחברי הכת ששהו בסמוך לגבול עם גואטמאלה,[35] אך אלו ברחו ממעצר בשעת לילה מאוחרת[36][37].
ב-20 בדצמבר 2024 . כוחות הביטחון בגואטמלה פשטו על מתחם הכת וחילצו מהמקום כ-160 ילדים ונערים ששהו שם ונפלו לניצול וקורבן לסחר בבני אדם.[38] כמו כן נעצרו כ-40 נשים. למעלה מ-480 שוטרים, חיילים ופסיכולוגים לקחו חלק במבצע, ובמהלכו הוחרמו מחשבים, טלפונים וציוד נוסף כדי לאסוף ראיות.
מבצע החילוץ בוצע בעקבות תלונות של ארבעה ילדים ונערים שאינם תושבי גואטמלה ונמלטו מהמקום בחודש שעבר. במהלך הפשיטה נמצאו במקום גופות קבורות ונבדקת האפשרות שהן שייכות לקטינים ששהו בכת.[8]