לה קופול (מוזיאון)

ערך זה עוסק בבסיס טילי 2-V בצרפת. אם התכוונתם לבראסרי בפריז, ראו לה קופול (בראסרי).

לה קופול
La Coupole

כיפת המבצר
מידע כללי
סוג	מבצר
שימוש	מתקן שיגור טילי 2-V מוזיאון
על שם	צורת הכיפה של גג המבנה
כתובת	פה-דה-קאלה
מיקום	Wizernes ו-Saint-Omer
מדינה	מחוז פה-דה-קאלה, צרפת צרפת
בעלים	גרמניה הנאצית ממשלת צרפת
מייסדים	גרמניה הנאצית
מבקרים בשנה	120,000 (נכון ל־2011)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	אוקטובר 1943 – יולי 1944 (כ־275 ימים)
תאריך פתיחה רשמי	אוקטובר 1943
חברת בנייה	פיליפ הולצמן אג (אנ') Grossdeutsche Schachtbau Tiefbohr GmbH ארגון טודט
חומרי בנייה	בטון מזוין
יוצר	צבא גרמניה
אדריכל	ארגון טודט
מידות
אורך	400 מטר
רוחב	400 מטר
גובה	40 מטר
גובה פנימי	35 מטר
שטח	160 דונם
קואורדינטות	50°42′19″N 2°14′37″E / 50.705262°N 2.243622°E / 50.705262; 2.243622
https://lacoupole-france.com/
(למפת צרפת מוגדלת)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי לה קופול (למפת צרפת רגילה)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי לה קופול

לה קופול (בצרפתית: La Coupole, "הכיפה") הוא מבנה מבוצר שבנו הגרמנים באזור פה-דה-קאלה שבצרפת בתקופת מלחמת העולם השנייה כדי לשמש בסיס להרכבה, הצבה, תדלוק ושיגור של טילי V-2 לבריטניה.

המתחם הוקם בשנים 1944-1943 ונחפר כולו מתחת לאדמה, כשעל החלל המרכזי כיסתה כיפת בטון כבדה. מטוסי בעלות הברית הפציצו את הבסיס ומנעו בכך את הפיכתו לתפעולי, על אף שבנייתו כמעט הושלמה.

כיום משמש המקום כמוזיאון לתקופת הכיבוש הנאצי של צרפת. במוזיאון מוצגים הקשורים לגירוש תושבי המחוז על ידי הנאצים, בניית בסיס הטילים, השימוש בעובדי כפייה, תעשיית הטילים של גרמניה הנאצית ותרומתה להתפתחות חקר החלל.

רקע

ערך מורחב – הקרב על בריטניה

לאחר תום המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה ב-1940 והקמת משטר וישי תכננו הגרמנים לכבוש את בריטניה ולשם כך תכננו את מבצע ארי-הים לפלישה קרקעית לבריטניה. התנאי למבצע זה היה השגת עליונות אווירית גרמנית בשמי בריטניה. המאמץ הגרמני החל בקיץ 1940 ונמשך עד סתיו אותה שנה. על אף הנזקים שנגרמו לבריטים הסתיימה מערכה זו מבלי שהגרמנים השיגו את מטרותיהם.

כישלון זה הביא את הגרמנים לפיתוח מערכות טילים (V-1 ו-V-2) שנועדו לגרום לבריטים נזקים כבדים ולהביא לכניעתם (או לפחות הסכמה להסדר)^[א]. בשל הטווח המוגבל של הטילים נאלצו הגרמנים להקים את מפעלי ההרכבה ובסיסי השיגור של טילים אלו במערב צרפת, בקרבת תעלת למאנש.

במרץ 1943 החלו הגרמנים לבנות את מפעל הרכבת ותדלוק הטילים המרכזי שלהם באזור פה-דה-קאלה. המפעל, שנקרא בלוקהאוז דה אפרלק (אנ'), נבנה בצורת בונקר בטון, על שטח של כ-10 דונם, בין העיירות אפרלק (אנ') ווואטן (אנ'). מרגלים ומטוסי סיור של בעלות הברית זיהו את המבנה ובשלהי אוגוסט 1943 הוא הותקף על ידי מפציצי B-17 אמריקאים שגרמו נזק חלקי לבונקר ונזקים משמעותיים לשאר המבנים. אירוע זה הביא את הפיקוד הגרמני למסקנה שלא ניתן לשקם את המפעל.

תכנון האתר

תוכנית מפעל הטילים ב"לה קופול"

בספטמבר 1943 נפגש אדולף היטלר עם שר החימוש אלברט שפר ועם פרנץ זאבר דורש (המהנדס הראשי של ארגון טודט) כדי לדון בהקמת מפעל חלופי לזה שנפגע. האתר שנבחר היה קילומטרים ספורים מהמפעל שנהרס^[ב], במחצבה ישנה שהגרמנים האמינו כי הקירות התלולים שלה יספקו הגנה כנגד מטוסי סיור ומפציצים. לפי התכנון, היו הטילים אמורים להגיע אל תוך המפעל על גבי קרונות רכבת ממפעל טילי 2-V במדינת תורינגיה בדרום מזרח גרמניה בו עבדו אסירים ממחנה הריכוז דורה-מיטלבאו^[ג].

תוכנית האב של המפעל כללה:

• מנהרת גישה ראשית שחצתה את המפעל וכללה מסילת ברזל להכנסת ציוד, חומרי גלם, טילים וחלקי טילים למפעל.
• רשת של עשרות מנהרות ששימשו למגורים, משרדים, מחסנים, מרפאה, תשתיות טכניות ועוד.
• מפעל ההרכבה והצבת הטילים שנבנה תחת כיפת הבטון. שטחו של חלל מרכזי זה היה כ-1,200 מ"ר וגובהו כ-35 מטר, והוא חולק למספר מפלסים כשמדרגות חיברו בין המפלסים השונים.
• שתי מנהרות רכבת בגובה 17 מטר שיצאו מהחלל המרכזי ונועדו להוצאת הטילים המוכנים לשטח השיגור.
• מפעל חמצן נוזלי (אנ') ששימש רכיב מרכזי לדלק הטילים.
• מערכת לסילוק גזים רעילים^[ד].
• תחנת רדיו^{[דרושה הבהרה]} בעיירה סמוכה שנועדה להכווין את הטילים.

לפי קיבולת המפעל העריכו מתכנניו שניתן יהיה לשגר ממנו כ-50 רקטות בחודש לכוון לונדון. בדיקות שערכו מומחים של בעלות הברית לאחר שחרור צרפת הביאו אותם למסקנה שהגרמנים הכינו את המבנה לטילים מתקדמים יותר וגדולים יותר מה 2-V וייתכן כאלו שיועדו להגיע לחוף המזרחי של ארצות הברית.

בנייה

מנהל הפרויקט מטעם הוורמכט היה מייג'ור גנרל ד"ר וולטר דורנברגר (אנ') וניהול התכנון והביצוע נמסר למספר חברות גרמניות ובראשן ארגון טודט. כ-1,100 עובדים נשלחו לעבוד באתר ובשל פיגור בלוח הזמנים הוגדלה מצבת העובדים לכ-1,400 עובדים. כ-60% מהעובדים היו פועלים גרמנים שקיבלו שכר על עבודתם והשאר היו פועלי כפייה מצרפת ומרוסיה^[ה].

האתגר הגדול ביותר בפרויקט זה היה יציקת כיפת הבטון. כיפה זו, שקוטרה כ-84 מטר, עובייה כחמישה מטר ומשקלה הוערך ב-55,000 טון, נוצקה על גבי האדמה בראש גבעה ואז החלו לחפור את החלל המרכזי שמתחתיה. הכיפה נתמכה על ידי טבעת בטון עבה וזו נתמכה על ידי עמודי תמיכה.

במקביל לעבודות על הכיפה והחלל המרכזי חפרו הפועלים את המנהרות.

הפצצות

צילום של הכיפה שצילם טייס מוסקיטו בריטי מגובה נמוך ב-6 ביולי 1944. ניכר הנזק המועט לכיפה עצמה, בעקבות ההפצצות, לעומת הנזק הרב שנגרם לפיגומים שתמכו בה

באוגוסט 1943 החלו להגיע לבעלות הברית ידיעות על פעילות הבנייה האינטנסיבית באתר. המידע הגיע הן ממטוסי סיור וצילום והן מחברי המחתרת הצרפתית שפעלה באזור. רק בתחילת 1944 השתכנע הצבא הבריטי שבמקום נבנה בסיס טילים ושיש לכלול אותו ברשימת המטרות של חיל האוויר.

החל ממרץ 1944, במסגרת מבצע קרוסבואו (אנ'), ביצעו מטוסי חיל האוויר של בריטניה וחיל האוויר האמריקאי גיחות תקיפה על האתר. תקיפות אלו הסבו נזק קטן למפעל עצמו וחלקן גם פגעו בכפרים שבסביבה וגרמו למותם של 55 אזרחים. הפצצות אלו לא הרסו את המפעל, אך גרמו להפסקות עבודה תכופות ולפיגורים בלוחות הזמנים^[ו].

החל מיוני 1944 החלו מטוסי בעלות הברית להטיל על המתקן פצצות כבדות של 5.5 טון מדגם טולבוי. פצצות אלו הסיטו מעט את הכיפה, וגרמו נזק רב למנהרות ולהתמוטטותם של שלושה מתוך חמשת הפתחים של המתקן (כולל שני הפתחים להוצאת הטילים לפני השיגור)^[1][2].

הנזק שגרמו ההפצצות דווח על ידי דורנברגר ואנשיו לפיקוד הגרמני תוך הדגשת הסיכון בהמשך העבודות וחוסר היכולת להגיע לחלקים מהמנהרות עקב התמוטטות הפתחים. מידע זה הביא את הפיקוד העליון של הוורמאכט להודיע ב-3 ביולי 1944 על הפסקת העבודות במתקן. החלטה זו אושרה ב-18 ביולי על ידי היטלר שהורה, יחד עם זאת, על המשך הפעלת מתקן הייצור של חמצן נוזלי במקום.

הפעילות הגרמנית במקום פסקה לחלוטין בתחילת ספטמבר עם התקרבות כוחות בעלות הברית למקום, כשלושה חודשים לאחר שנחתו ב-6 ביוני בנורמנדי וזמן קצר לאחר מכן נכבש המקום.

לאחר המלחמה

עם סיום המלחמה הורה וינסטון צ'רצ'יל על הריסת מפעלי הטילים כדי שלא יוכלו לשמש עוד למטרתם ולאחר שצבא בריטניה ביצע את ההוראה ננטש המקום והכניסות למנהרות נאטמו. בהמשך הועבר השטח לבעלות פרטית. עם השנים החלו אזרחים מהישובים בסביבה להיכנס למנהרות וגם הפכו את אזור המרפאה למטווח.

שיקום האתר ופתיחת המוזיאון

סקרי השיקום וגיוס הכספים

ב-1986 הקצתה ועדה לשימור הטבע בעיר המחוז ליל 10 מיליון פרנק כדי להכין סקר לשיקום המקום והפיכתו לאתר תיירות. ביוני 1987 הוצגה תוכנית השיקום בתערוכה שנפתחה לקהל במנהרה הראשית של המפעל ופקדו אותה כ-20,000 מבקרים^[ז].

בעקבות התוכנית החלו הצרפתים לבצע סקר מעמיק על מצב המבנה שמסקנותיו הוצגו ב-1993. בעקבות המסקנות הוחלט על ביצוע השיקום, נרכש שטח האתר על ידי הרשויות וגויס סכום של כ-69 מיליון פרנק^[ח].

פרויקט השיקום ופתיחת המוזיאון

ב-1994 נמסר ביצוע העבודה לחברת Societé d'Equipement du Pas-de-Calais כשהיקף העבודה כלל את:

• פינוי החלל המרכזי מתחת הכיפה והעמקתו ב-2 מטר (תהליך שתוכנן להתבצע ב-1943 אך לא הושלם).
• השלמת ציפוי חלק מהמנהרות בבטון (תהליך שתוכנן להתבצע ב-1943 אך לא הושלם)
• בניית מרכז מבקרים חדש והתקנת תצוגות במוזיאון שבאתר עצמו (כולל התקנת מעלית בחלל המרכזי לצורך הנגשה) וכן סלילת חניון על חלק מהמחצבה.

המוזיאון נחנך ב-1997 ומציג מידע על הכיבוש הנאצי של צרפת, גירוש תושבי המחוז מבתיהם על ידי הנאצים, תהליך בניית האתר והשימוש בעובדי כפייה בו, תעשיית הטילים של גרמניה הנאצית ותרומתה להתפתחות חקר החלל.

מסלול הביקור מתחיל במרכז המבקרים ודרך המנהרות מגיע המבקר למעלית שלוקחת אותו למפלס העליון של החלל המרכזי. הביקור אפשרי במספר מועט של מנהרות כשרוב המנהרות אינן פתוחות למבקרים. כמו כן, לא שוחזרו שלושת פתחי הגישה שהופצצו ונחסמו ב-1944.

רבים מהמוצגים במוזיאון מקוריים, משנות המלחמה, כשבין השאר מוצגים במקום טילי 1-V שנתרמו למוזיאון על ידי מוזיאון המדע בלונדון וטילי 2-V שנתרמו על ידי מוזיאון הסמית'סוניאן בוושינגטון די. סי., ארצות הברית.

ב-2012 נחנך במקום "מרכז משאבים לפיתוח גישה דיגיטלית לידע" (Centre de ressources numériques pour le développement de l'accès à la connaissance) ומצפה כוכבים.

באתר הוקמה אנדרטה להנצחת כ-8,000 מתושבי מחוז פה-דה-קאלה (בהם גם יהודים) שגורשו למחנות ריכוז בגרמניה (בעיקר למחנה הריכוז דורה-מיטלבאו) שם רבים מצאו את מותם^[3]

גלריה

• 
  שער הכניסה לאתר (ללא מסילת הרכבת שפורקה)
• 
  דיזל גנרטור מוצב באחת מההסתעפויות של המנהרה הראשית
• 
  המנהרה הראשית
• 
  דגם של פצצה מעופפת 1-V המוצגת במוזיאון
• 
  רקטה 2-V המוצגת במוזיאון

לקריאה נוספת

• de Behault, Charles-Albert (2020). Tu rendras un grand service à l'Angleterre: L'odyssée de Jacques de Duve. Editions Mols. ISBN 978-2-87402-254-8.
• Dungan, Tracy (2005). V-2. Yardley, PA: Westholme Publishing. ISBN 1-59416-012-0.
• Dwiggins, Don (1965). Hirsch, Phil; Hymoff, Edward (eds.). The Kennedy Courage. New York: Pyramid Publications, Inc. OCLC 2800703.
• Hammel, Eric (2009). Air War Europa: Chronology. Pacifica, CA: Pacifica Military History. ISBN 978-0-935553-07-9.
• Henshall, Philip (2002). Hitler's V-Weapon Sites. Stroud, Glos: Sutton Publishing Ltd. ISBN 0-7509-2607-4.
• Hinsley, Francis Harry; Thomas, Edward Eastaway (1990). British intelligence in the Second World War: its influence on strategy and operations, Volume 3, Part 1. London: H.M. Stationery Office.
• Le Maner, Yves (1997). War, Rockets, Memory: La Coupole. Helfaut-Wizernes: La Coupole Editions. ISBN 2-9514152-2-2.
• Longmate, Norman (2009). Hitler's Rockets. Barnsley, South Yorkshire: Frontline Books. ISBN 978-1-84832-546-3.
• Ordway, Frederick I. III; Sharpe, Mitchell R. (1979). The Rocket Team. Apogee Books Space Series 36. New York: Thomas Y. Crowell. ISBN 1-894959-00-0.
• Piszkiewicz, Dennis (2007). The Nazi Rocketeers: Dreams of Space and Crimes of War. Mechanicsburg, PA: Stackpole Books. ISBN 978-0-8117-3387-8.
• Sanders, Terence R. B. (1945). "Wizernes". Investigation of the "Heavy" Crossbow Installations in Northern France. Report by the Sanders Mission to the Chairman of the Crossbow Committee. Vol. III. Technical details.
• Sandys, Duncan (19 במרץ 1945). "Report on 'Large' Crossbow Sites in Northern France". Memorandum. Memo C.O.S. (45) 177 (O).
• Seller, Andre; Neufeld, Michael (2003). A History of the Dora Camp. Chicago: I.R. Dee. p. 52. ISBN 978-1-56663-511-0.
• Zaloga, Steven J. (2008). German V-Weapon Sites 1943–45. Oxford: Osprey Publishing. ISBN 978-1-84603-247-9.
• Zaloga, Steven J.; Calow, Robert (2003). V-2 Ballistic Missile 1942–52. Oxford: Osprey Publishing. ISBN 978-1-84176-541-9.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לה קופול בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של לה קופול

• לה קופול, באתר historius-montoire.fr (בצרפתית)
• לה קופול, באתר historia.fr (בצרפתית)
• לה קופול, באתר patrimoines-saint-omer.fr (בצרפתית)
• לה קופול, באתר escautpont.fr (בצרפתית)
• לה קופול, באתר tourisme-saintomer.com (בצרפתית)
• לה קופול, באתר cheminsdememoire.gouv.fr (בצרפתית)

הערות שוליים

1. יומן טיסות חיל האוויר הבריטי – יוני 1944, באתר raf.mod.uk
2. יומן טיסות חיל האוויר הבריטי – יולי 1944, באתר raf.mod.uk
3. האנדרטה לזכר המגורשים, באתר .lacoupole-france.com

ביאורים

1. השאיפה של הגרמנים לשקט בחזית המערבית נבעה מהרצון להפנות את כל משאביהם לחזית המזרחית
2. מיקום המחצבה בקרבת הכפר ויזרנס (אנ'), כחמישה ק"מ מדרום לעיר סנט-אומר (אנ') וכ-40 ק"מ מדרום מזרח לעיר קאלה שלחוף תעלת למאנש
3. כ-20,000 אסירים מתו במהלך עבודתם במפעל התת-קרקעי שם
4. ניתן לראותה כיום בצמוד לכיפה
5. העובדים הצרפתים גויסו במסגרת "שירות חובת העבודה" (STO; בצרפתית: Service du travail obligatoire (אנ')) שנכפה על ידי הגרמנים ובמסגרתו נשלחו מאות אלפי עובדים צרפתים לעבודות כפייה בגרמניה לטובת מאמץ המלחמה
6. כך למשל במאי 1944 הופסקה העבודה במתקן 229 פעמים בגלל תקיפות מהאוויר
7. בטקס הפתיחה נכחו וורנר פלוס (Werner Flos) הגרמני, שתכנן את המפעל, ופרופסור רג'ינלד ויקטור ג'ונס (אנ') האנגלי שהיה בין מתכנני "מבצע קרוסבואו" (אנ') להפצצת אתרי הבנייה והשיגור של הטילים הגרמנים
8. 35 מיליון ניתנו על ידי מועצת מחוז פה-דה-קאלה, 18 מיליון על ידי ועדות מקומיות, 12 מיליון על ידי האיחוד האירופאי, 3 מיליון על ידי ממשלת צרפת והשאר על ידי בעלי הון פרטיים