לוחמה הררית
לוחמה הררית (באנגלית: Mountain warfare נקראת לעיתים גם לוחמה אלפינית או ארקטית, אולם אלו לפעמים מוגדרים בנפרד כלוחמה ארקטית) היא לוחמה בשטחים הרריים או בעלי תנאי מזג אוויר ארקטי וטופוגרפיה קשים.
אופי הלוחמה ההררית מהווה אתגרים נוספים מעבר ללחימה עצמה, בהם התמודדות עם תנאי מזג האוויר (שלג, רוחות עזות, טמפרטורות נמוכות וכדומה), תנועה במדרונות, קושי בלוגיסטיקה ואספקה, קושי בפינוי וסיוע רפואי, לחימה מול אויב בעמדות גבוהות ומחופרות וכדומה. לאזורים אלו לעיתים ישנה חשיבות צבאית רבה בתור אזורים אשר לא מאפשרים פעילות צבאית מלאה, אך עם זאת מעניקים נכס אסטרטגי חשוב.
משום החשיבות הרבה צבאות רבים בעולם פיתחו שיטות ללחימה הררית, מאמנים כוחות מיוחדים בסוג זה של לחימה ואף מחזיקים מספר יחידות המאומנות במיוחד ללחימה מסוג זה. בין היתר ניתן למנות את יחידת האלפיניסטים של צה"ל (המאומנת ללחימה בעיקר בחרמון ורמת הגולן), הדיוויזיה ההררית ה-10 של צבא ארצות הברית, חיילי ה-'אלפיני' האיטלקים, ה-'גבירגסייגר' הגרמנים והאוסטרים וה-שאסור אלפאן הצרפתים.
בחלק מהצבאות נוהגים להפריד בין יחידות בלוחמה הררית כללית לבין לוחמה ארקטית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקרונות הלוחמה ההררית המודרנית התפתחו בעיקר במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר יחידות הרריות בעיקר גרמניות, צרפתיות ואיטלקיות נלחמו בהרי האלפים ויחידות הצבא העות'מאני והצבא הרוסי נלחמו בהרי הקווקז. מערכות אלו בשטחים הרריים הראו את החשיבות הרבה לאימון נכון וציוד מתאים ליחידות הרריות. הזירה ההררית לא הייתה שולית במערכה ולעיתים הישגים בזירה זו היו בעלי חשיבות אסטרטגית גבוהה (כך למשל החזית האיטלקית במלחמה התנהלה כמעט כולה בהרי האלפים). במלחמת העולם השנייה הוקמו מספר רב של יחידות הרריות בעיקר בגרמניה הנאצית הן באס אס והן בוורמאכט לצד מדינות נוספות. במהלך המלחמה באירופה, מערכות רבות התנהלו בשטחים הרריים בהם הלחימה באזורים הצפון אירופאים בסקנדינביה ופינלנד, הלחימה באלפים, הרי הקווקז ואזורים הרריים נוספים.
בשנים שלאחר מלחמות העולם, מערכות שונות ברחבי העולם היו בעלות אופי הררי; בהן ניתן למנות את הלחימה בחבל קשמיר בין הודו לפקיסטן, מלחמת פוקלנד בין בריטניה לארגנטינה ולאחרונה גם הלחימה באזורים ההררים באפגניסטן. במהלך הכיבוש הסורי של החרמון במלחמת יום הכיפורים, כבשו כוחות הקומנדו הסורי את מוצב החרמון הישראלי על ידי הסקה של הכוחות מעבר לקו הגבול. במהלך המלחמה נעשו מספר ניסיונות לשחרר את המוצב, אך רק לאחר מספר ניסיונות כושלים הוא שוחרר לבסוף. קרבות אלו הם דוגמה לקושי הרב שבלחימה הררית עם תנועה בנתיבים צרים, לעיתים באופן חשוף לאויב ולחימה כנגד אויב מחופר בעמדה גבוהה.
יחידות הרריות עיקריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אלפיני
באיטליה, רוב הגבול הצפוני של המדינה שוכן למרגלות רכס הרי האלפים, בנוסף לחלקים הרריים רבים במדינה, כך שבצבא האיטלקי ישנה מסורת ותיקה של לוחמה הררית. הלוחמים ההרריים באיטליה נקראים 'אלפיני' (Alpini; ביחיד 'אלפינו'), יחידות ראשונות של כוחות אלו נוסדו בשנת 1872 כדי להגן על הגבול הצפוני. חיילים אלו מזוהים עם סמל 'הלהבה הירוקה' והם עונדים נוצת מצנפת בצבע שחור. מעבר לאלפיני, גם הברסליארי הוותיקים מהם מזוהים עם לוחמה הררית באיטליה וכיחידות חיל רגלים קל הם גם מאומנים בלוחמה הררית ואף לקחו חלק במערכות ההרריות לאורך ההיסטוריה.
כיום מרוכזים הכוחות האלפינים בשתי חטיבות: הבריגדה האלפינית יוליה והבריגדה האלפינית טאוריננסה, שתיהן תחת 'פיקוד הכוחות האלפינים'. בנוסף לשתי החטיבות, 'הרגימנט האלפיני המוצנח הרביעי' הוא רגימנט עצמאי הפועל לצדן ומאומן כיחידת כוחות מיוחדים בתקיפה מוטסת ולחימה בשטחים קשים (דומה ביכולותיו לריינג'רס של ארצות הברית).
ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הדיוויזיה ההררית העשירית (ארצות הברית)
בצבא ארצות הברית ניתן למנות במיוחד את הדיוויזיה ההררית העשירית בתור היחידה ההררית העיקרית של הצבא, לצד 'חטיבת חיל הרגלים ה-86' של המשמר הלאומי, שתיהן ממוקמות בצפון מזרח ארצות הברית במדינת ניו יורק וניו אינגלנד בהתאמה.
לצד יחידות אלו, חלקים רבים בזרועות הכוחות המזוינים עוברים אימוני לוחמה הררית באחד מארבעה בסיסי אימונים ייעודיים; 'בית ספר לאימונים מבצעיים של כוחות מיוחדים בלוחמה הררית מתקדמת' (SFAMOS) בקולורדו, 'בית הספר ללוחמה הררית של הצבא' בורמונט, 'מרכז האימונים ללוחמה צפונית' (NWTC) באלסקה, ו-'מרכז האימונים ללוחמה הררית' של חיל הנחתים בקליפורניה.
גרמניה ואוסטריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – גבירגסייגר
באופן היסטורי חיילי הלוחמה הררית נקראים גבירגסייגר (Gebirgsjäger; קלעים הרריים), לרוב יחידות חיל רגלים קל אשר אומנו בלוחמה הררית, לעיתים החיילים גויסו מאזורים הרריים כמו בוואריה בדרום גרמניה. כיום בצבא הגרמני (הבונדסוור), היחידות ההרריות צומצמו לכדי 'חטיבת הקלעים ההררית ה-23' (Gebirgsjägerbrigade 23) לצד מתקן אימונים צבאי ומספר יחידות סיוע קטנות.
אוסטריה חולקת הרבה מהמורשת של הלוחמה ההררית עם גרמניה, מאז שלחמו האחת לצד השנייה במלחמת העולם הראשונה. גם בצבא האוסטרי צומצמו היחידות ההרריות לכדי חטיבה אחת; 'חטיבת הקלעים ה-6' (6th Jägerbrigade) אשר יושבת באינסברוק, מערב אוסטריה.
הודו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז עצמאותה של הודו נלחמו כוחות הצבא שלה במספר מערכות באזורים ההררים של צפון וצפון-מערב הודו, בהם מלחמת הודו–סין (1962) והמלחמה הקרגילית (1999 - כיום) עם פקיסטן, זאת לצד מספר קרבות ותקריות בעיקר לאורך הגבול המתוח עם פקיסטן. כתוצאה מכך, הודו מחזיקה כיום בצבאה את אחד מכוחות הלוחמה ההררית הגדולים בעולם עם 11 דיוויזיות (8 דיוויזיות הרריות, 2 דיוויזיות תקיפה הררית ודיוויזיית חיל רגלים אחת המאומנת ללוחמה הררית) והיא אולי בעלת היכולות והניסיון הרב ביותר בתחום זה.
צבא הודו מגייס רבים מהחיילים ליחידות אלו מהאזורים ההרריים בצפון הודו בהם מאזור אוטראקהאנד ועם הגורקה הנפאלי. משום הניסיון הרב של כ-50 שנים בלוחמה הררית בהודו, צבאות שונים בעולם עושים שימוש ביכולות ושיטות האימון שם.
ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יחידת האלפיניסטים
במהלך מלחמת יום הכיפורים והקרב על החרמון, הפנימו בפיקוד צה"ל את הצורך ביחידה מאומנת ללוחמה בשטחי החרמון, על היעדים האסטרטגים הרגישים שבשטחו. כתוצאה מכך, במהלך השנים הוקמה יחידת האלפיניסטים שכיום פועלת כיחידת מילואים של יוצאי יחידות מיוחדות ומתאמנת בעיקר במהלך חודשי החורף, כשתנאי מזג האוויר קשים יותר בחרמון. מלבד יחידת האלפיניסטים, יחידות מיוחדות נוספות ואף יחידות חיל רגלים בצה"ל עוברות אימוני לוחמה באזורים הרריים ובהם גם בחרמון.
בדומה ליחידות דומות בעולם, גם האימונים ההרריים בצה"ל כוללים שיטות הישרדות, הסוואה ולחימה בתנאים קשים, לצד עבודה עם כלים וציוד מיוחדים בתנאים הייחודיים.
בשנת 2024 לאור הלקחים הראשוניים ממלחמת חרבות ברזל ובפרט בזירה הצפונית הוחלת בין היתר על הגדלת הסד"כ ועל יצירת חטיבה שתתאים לתבאי השטח באזורי ההרים של צפון ישראל ועל כן נפתח חטיבה מרחבית חדשה בשם "חטיבת ההרים" וזאת תכלול את כלל היחידות הרלוונטיות ללוחמה מסוג שכבר בשרות ולצד יחידות חדשות נוספות.[1]
צרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שאסור אלפאן
צרפת החלה להקים יחידות לוחמה הררית מהמחצית השנייה של המאה ה-19, בעיקר כתגובה לאיחוד איטליה והרצון להגן על הגבול ההררי אל מול חיילי האלפיני האיטלקים. בשנת 1888 הוקם 'קורפוס החיילים ההרריים' אשר אימן וסיפח אליו 12 מבין 31 גדודי הרובאים הקלים (Chasseurs à Pied; "ציידים\רובאים רגליים"), חיילי היחידות ההרריות קיבלו במהלך השנים את השם 'ציידים אלפיניים' (Chasseurs alpins; שאסור אלפאן). חיילים אלו מאופיינים בין היתר בענידה של כומתה רחבה המכונה 'טארט'.
כיום מאוגדות יחידות הלוחמה ההררית הצרפתיות לכדי 'חטיבת חיל הרגלים ההררי ה-27' (Brigade d'Infanterie de Montagne), אשר כוללת בתוכה את הגדוד השביעי, הגדוד ה-13 והגדוד ה-27. לצד אלו משרתות בכוחות המזוינים של צרפת יחידות הרריות נוספות: 'רגימנט הארטילריה ההררית ה-93', 'רגימנט השריון הקל ה-4', 'רגימנט ההנדסה ה-2' (לגיון הזרים) ושתי יחידות של הז'נדרמריה המוקדשות לחילוץ והצלה ומשימות שיטור.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמוד על לוחמה הררית במלחמת העולם השנייה, באתר 'מיליטריה'.
- ד"ר חנן שוגר, המלחמה בהרי קרסט, מערכות גיליון 2-3, יולי 1940
- ללא מחבר, חיל הרגלים במלחמת הרים, מערכות גיליון 5, ינואר 1941
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
הוקמה חטיבה מרחבית חדשה בגבול סוריה-לבנון - חטיבת 'ההרים', באתר צה"ל, 19 במרץ 2024
