לידה |
17 באוגוסט 1896 טורון, הקיסרות הגרמנית |
---|---|
פטירה |
6 במאי 1990 (בגיל 93) קונקורד, ארצות הברית |
מקום לימודים | |
תחום יצירה | צילום, סרט |
פרסים והוקרה | |
ג'והאנה אלכסנדרה "לוטה" יעקובי (Johanna Alexandra "Lotte" Jacobi, 17 באוגוסט 1896 – 6 במאי 1990) הייתה צלמת יהודיה גרמנית-אמריקאית. יעקובי ידועה לרוב בשל הדיוקנים שצילמה, שאופיינו בסגנון האקספרסיוניזם. היא הרבתה לצלם את מכריה, וביניהם קתה קולוויץ, ויסטן יו אודן, אלינור רוזוולט, אלברט איינשטיין, מרטין בובר, חיים ויצמן ועוד. יש המתייחסים ליצירותיה כ"כרוניקה של תקופה", מכיוון שצילמה אישים רבים חשובים מן המאה ה-20.
יעקובי נולדה בטורון, מערב פרוסיה (עכשיו פולין) למריה וזיגיסמונד יעקובי. כשהייתה בת שנתיים, היא ומשפחתה עברו לעיירה הסמוכה לעיר פוזן. וב-1921 עברו לברלין. יעקובי הייתה יהודייה והבת הבכורה מבין שלושה ילדים – לוטה, רות ואלכסנדר.
שם החיבה "לוטה" ניתן לה על ידי אביה,[1] ובו היא נודעה לאורך כל הקריירה המקצועית שלה. בשנת 1916 נישאה לפריץ הוניג, ושנה לאחר מכן ילדה את בנה, ג'ון בשנת 1917. ב-1924 התגרשו בני הזוג, ומיד לאחר מכן החלה יעקובי לעסוק בצילום.
יעקובי למדה באקדמיית פוזן תולדות האמנות וספרות, אך הפסיקה את לימודיה כשנישאה לפריץ הוניג. לאחר שהתגרשה, יעקובי למדה את תולדות הקולנוע באוניברסיטת מינכן וצילום באקדמיית בוואריה של הצילום בין השנים 1925–1927.[2]
אביה של יעקובי היה צלם,[3] וכך גם סבה ואבי סבה – שלמד את מקצוע הצילום מדאגר, שנחשב לאחד מאבות הצילום המודרני. לסבא-רבא של יעקובי היה סטודיו לצילום, שעבר במשפחה שלושה דורות עד לבעלותו של אביה, זיגיסמונד. למעשה, כל משפחתה עסקה בצילום – גם הדודים והדודות שלה, ואפילו אחותה היו צלמים[4] בילדותה עזרה יעקובי בעסק המשפחתי ולמדה את עקרונות הצילום תוך כדי שעזרה לאביה להכין את הלוחות הרטובים לחדר החושך בתהליך הקולודיון.
בגיל 12 ביקשה לראשונה מצלמה, ואביה עזר לה לבנות אחת משלה. בריאיון לעיתון הניו יורק טיימס, אמרה יעקובי שהתצלומים שצילמה עם מצלמה זו היו הטובים ביותר שצילמה. היא החלה לעבוד בעסק המשפחתי רק בשנת 1927. ובאותו הזמן היא החלה לעבוד בצורה מקצועית כצלמת והפיקה ארבעה סרטים, ביניהם "דיוקן האמן", סרט על מכרה ג'וזף שרל, אמן.
כשחיה בברלין היא הרבתה לצלם אמנים שונים, בעיקר אמנים שעסקו בתיאטרון וריקוד עד שעברה לניו יורק.
מאוקטובר 1932 ועד לינואר 1933, סיירה יעקובי בברית המועצות – בפרט לטג'יקיסטן ואוזבקיסטן, וצילמה תמונות של מה שראתה. היא חזרה לברלין בפברואר 1933, חודש לאחר שהיטלר עלה לשלטון. כשהרדיפה אחר היהודים התגברה, עזבה יעקובי את גרמניה עם בנה ועברה לניו יורק סיטי בספטמבר 1935 ופתחה סטודיו לצילום במנהטן יחד עם אחותה רות. בשנת 1940, נישאה לאריק ריס, כותב גרמני דגול, עד מותו בשנת 1951. היא המשיכה את עבודתה כצלמת והתנסתה בטכניקת צילום חדשה, ללא מצלמה – חשיפת נייר מיוחד לאור על מנת ליצור תמונות אבסטרקטיות בשנים 1946–1955.
בשנת 1955, עזבה יעקובי את ניו יורק עם בנה וכלתה ועברה לדירינג, ניו המפשייר. שם פתחה סטודיו חדש לצילום, בו המשיכה את עבודתה והציגה עבודות של אמנים אחרים. היא החלה להתעניין בפוליטיקה והייתה דמוקרטית נלהבת, שאף ייצגה את ניו המפשייר בכנס הדמוקרטי הארצי בשנת 1980.
עבודותיה הפכו לפופולריות במיוחד בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים, וזיכו אותה בראיונות רבים בכתבי עת מפורסמים, כמו הניו יורק טיימס. כמו כן, זכתה יעקובי בפרסים כגון דוקטור לשם כבוד באמנויות מאוניברסיטת ניו המפשייר בשנת 1963, ומאוחר יותר בדוקטורט לשם כבוד נוסף ממכללת ניו אינגלנד.
בשנת 1981 מסרה יעקובי את ארכיונה, שכלל עשרות אלפי תצלומים, לאוניברסיטת ניו המפשייר.[1]
יעקובי מתה מדלקת ריאות ביום ראשון, 6 במאי 1990 בבית אבות בקונקורד, ניו המפשייר.[5] היא הייתה בת 93 במותה וגרה בדירינג, ניו המפשייר, ארצות הברית.