לידה |
1 ביולי 1916 ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
25 באוקטובר 2009 (בגיל 93) ניו יורק, ארצות הברית |
מקום לימודים |
|
תחום יצירה | אדריכלות |
יצירות ידועות |
אנדרטת פרנקלין דלאנו רוזוולט, וושינגטון די. סי., ארצות הברית טיילת ארמון הנציב, ירושלים, ישראל ורבים אחרים |
פרסים והוקרה | מדליית תומאס ג'פרסון באדריכלות, המדליה הלאומית לאמנויות |
בן או בת זוג | Anna Halprin (1940–25 באוקטובר 2009) |
צאצאים | דריה הלפרין |
לורנס הלפרין (באנגלית: Lawrence Halprin; 1 ביולי 1916 – 25 באוקטובר 2009) היה אדריכל נוף יהודי-אמריקאי, מחשובי אדריכלי הנוף המודרני במחצית השנייה של המאה ה-20. לורנס היה בין מובילי הדרך לתכנון נוף ופיתוח מודרניים בצפון אמריקה אחרי מלחמת העולם השנייה. עבודתו הידועה ביותר היא אנדרטת פרנקלין דלאנו רוזוולט בוושינגטון הבירה שנחנכה בשנת 1997. הוא היה שותף לתכנון טיילת ארמון הנציב בירושלים יחד עם אדריכל הנוף הירושלמי שלמה אהרונסון. הלפרין זכה בפרסים רבים, כולל מדליית תומאס ג'פרסון באדריכלות[1] והמדליה הלאומית לאמנויות המוענקת על ידי נשיא ארצות הברית.
לורנס הלפרין נולד וגדל בברוקלין שבניו יורק למשפחה יהודית מבוססת ממוצא בלארוסי. אביו, שמואל הלפרין היה יבואן של מוצרי מדע, ואמו, רוז לוריא הלפרין, כיהנה פעמיים כנשיאת ההסתדרות הציונית הדסה וכיו"ר הסניף האמריקאי של הסוכנות היהודית לארץ ישראל. השפעת הוריו הייתה רבה ומשמעותית. בריאיון עם צ'ארלס בירנבאם בשנת 2003[2], אמר: "הסיבה, שבחרתי באמנות ואדריכלות נוף כל כך מהר, היא ההורים שלי, הם היו מנטורים שלי". בשנת 1929 יצא עם הוריו לטיול בר מצווה לאירופה, ובסופו הגיע לישראל לחגוג את בר המצווה שלו בירושלים.
בשנת 1933 ביקר שוב בישראל והתגורר שנתיים בקיבוץ עין השופט.
בין השנים 1935 ו-1942 למד לתואר ראשון במדעי הטבע באוניברסיטת קורנל, ולתואר שני בתכנון גנים באוניברסיטת ויסקונסין, ולאדריכלות נוף בבית ספר לאדריכלות באוניברסיטת הרווארד. בין מוריו היו ולטר גרופיוס ומרסל ברוייר (אנ'), ממייסדי בית הספר באוהאוס לעיצוב ובניה ומחלוצי הסגנון הבינלאומי, ואדריכל הנוף קריסטופר טורנאד (אנ') .
בשנת 1940 נישא לאנה הלפרין לבית שומן (אנ'), רקדנית אוונגרד.
במלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, שירת בחיל הנחתים במעבורת "מוריס" באוקיינוס השקט. הלפרין נפצע כשספינתו נחצתה לשניים בהתרסקות מטוס מפציץ טורפדו יפני נקג'ימה B5N.
בין השנים 1945 ו־1948 עבר בחברה של אדריכל הנוף טומס צ'ורש (אנ'). שלושתם תכננו את גן דונל, Donnell Garden,סמל אייקוני של העיצוב המודרניסטי שלאחר המלחמה במחוז סונומה בקליפורניה[3].
בשנת 1949 פתח לורנס הלפרין את משרדו Lawrence Halprin & Associates בסן-פרנסיסקו.
להלפרין היו 60 שנות יצירה, בשנים 1949 עד 2009, בתחומי עשייה רבים ומגוונים, החל מתכנון גינת פנטהאוז וכלה בתכנון פארקים לאומיים וכבישים מהירים.
הלפרין נפטר בשנת 2009 בגיל 93.
ללורנס ואנה הלפרין נולדו שתי בנות, דריה הלפרין (אנ), פסיכולוגית, סופרת ורקדנית ורנה הלפרין, תרפיסטית מורשית באמנויות, צלמת דוקומנטרית[4]
בשנות השישים של המאה העשרים משרדו התמקד בפרויקטים של תכנון במרחב העירוני. הידועים בהם:
הפעולה של הפיכת חוויית הנוף הטבעי לחוויית מעשה אדם, היא בשבילי מהות של אמנות אדריכלות נוף
— לורנס הלפרן
אמני אדריכלות נוף מודרנית, ובהם לורנס הלפרין, יצרו השקפת עולם חדשה על אמנות ואדריכלות נוף בפרט. בריאיון עם Charles Birnbaum, ציין לורנס הלפרין שאמנות היא לא צורה או דמות מעשה ידיו של האמן, אלא היא מה שאנו מרגישים לגביה[8].
מימי לימודיו באוניברסיטת הרווארד, תפיסתו האמנותית הושפעה מאסכולת הבאוהאוס שדגלה בהבחנה בין אמנות אליטיסטית לבין הדגשת האדם וצרכיו הפשוטים[9].
המודרניזם אינו רק עניין של מרחב קוביסטי, אלא של הערכה שלמה של עיצוב סביבתי כגישה הוליסטית ליצירת מרחבים בהם חיים אנשים... המודרניזם, כפי שאני מגדיר אותו ומיישם אותו, כולל ומבוסס על הצרכים החיוניים של האדם כפרטים כמו גם על קבוצות חברתיות
— לורנס הלפרן
לאורך כל הקריירה שלו הוא שאף ליצור חללים שאנשים יחיו בהם חיי שותפות ואינטראקציה, יחוו אותם בחיי יומיום ויושפעו מהם. לכן, ולא במקרה, רוב פעילותו התרכזה ביצירת נופים עירוניים. הוא יצר שפה חדשה של עיצוב נוף, כמו קרקע שבורה, שסועת טרסות היוצרות כוריאוגרפיה ותנועה של גופים ומזרקות.
לורנס הלפרין היה פעיל בוועדה המייעצת לבית הלבן לשימור הטבע (The advisory committee on recreation and natural beaty) והוועדה לשימור מקומות היסטוריים (אנ). הפעילות הרבה בזירה חברתית והיקף העבודה במשרדו נתנו לו הזדמנות לטיפוח כישרונות צעירים, כמו Angela Danajieva (אנ), Charles Moore (אנ).
רבות מעבודותיו של לורנס הלפרין הוזנחו עם השנים בשל חוסר תקציב והעדר תחזוקה מתמדת, וקיימת ביקורת על כך שיש צורך לשפץ את האתרים ולשמרם במצבם המקורי[11].
אנה הלפרין (אנ'), אשתו, היא אחת ממייסדות המחול הפוסט-מודרני בארצות הברית. הם נפגשו באוניברסיטת ויסקונסין בהיותם סטודנטים והתחתנו בשנת 1940[12].
שיתוף הפעולה וההשפעה ההדדית בין הזוג הלפרין החלה עוד בתקופת לימודי האדריכלות של לורנס באוניברסיטת הרווארד. אנה יזמה שיעורי ריקוד לסטודנטים לאדריכלות במטרה ללמוד איך חללים מרחביים משפיעים על התנועה של האדם.
בשנות ה-60 ארגן הזוג הלפרין סדנאות "ניסוים בסביבה" Experiments in Environment[13], בהשתתפות רקדנים, אדריכלים, מוזיקאים, סופרים, מורים ופסיכולוגים. הסדנא נועדה לחקור את התאוריה של יצירה קולקטיבית ובין-מקצועית תוך מודעות לסביבה. הסדנא היוותה בסיס לפיתוח שיטתו של לורנס הלפרין בעיצוב קהילתי.
בהשראת הסדנאות הללו פיתח הלפרין שיטה המכונה "מחזורי RSVP" (אנ') המהווה מדריך לכל תהליך יצירה, ובפרט בתהליך תכנון עיצוב. את השיטה הוא מציג בספרו ”מחזורי RSVP: תהליכים יצירתיים בסביבה האנושית" (1969). השיטה בנויה על בסיס משאביו האישיים של כל אדם ואדם, העשרתם של אלה באמצעות מפגש עם רעיונותיהם היצירתיים של אנשים נוספים, היכולת לעבד, לבקר ולשנות רעיונות אלה על ידי החלפתם ברעיונות חדשים ובחינת התוצר האמנותי בכל רגע מחדש[14]. השיטה יושמה בפרויקטים ציבוריים בטקסס, וושינגטון, וירג'יניה ובמשרדו במרכז העיר קליבלנד, ארצות הברית[15].
ללורנס הלפרין היה קשר עמוק לישראל. הוא נולד למשפחה ציונית, חגג את חגיגת בר המצווה שלו בירושלים, ולאחר סיום לימודיו הגיע לישראל והתנדבבקיבוץ עין השופט בין השנים 1933 - 1957 .
על הקשר שלו עם ישראל כתב[16]:
ישראל וירושלים השפיעו על חיי מאז ועד עולם - הערכים והגישות המנחים אותי ספגו השפעה עמוקה. חותם עמוק הותירה בי הַיראָה שהישראלים רוחשים כלפי אדמת הארץ - הזדהותם העמוקה עם אבותיהם ועם עברם, והזדהותם המיסטית כמעט עם ירושלים. גם המודעות החברתית העמוקה ותחושת ההשתייכות והמחויבות החברתית המפעמת בהם השפיעו עלי ..
— קנט הלפנד, לורנס הלפרן בישראל, 2016
בשנת 1955 ביקר הלפרין בישראל והמליץ על תוכניות ראשונות לעיצוב מכון ויצמן, המלצות אשר ייושמו בהמשך על ידי אדריכלים ישראלים.
בשנת 1957 הוא שב לישראל כדי לתכנן שטח פתוח בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים.
לורנס הלפרין היה שותף בתכנון הרחבת שביל הגישה למוזיאון ישראל, שלא קיים כיום, בעקבות השיפוצים שבוצעו במקום. לורנס הלפרין השתתף בתכנון הגן הלאומי כרמל.
אחרי מלחמת ששת הימים טדי קולק מינה את הלפרין לחבר בוועדה המייעצת הבינלאומית לענייני ירושלים. במסגרת הוועדה המייעצת תכנן הלפרין שלושה פרויקטים: מדרחוב ומתחם רחוב בן-יהודה, פרויקט הרובע (שלא יצא לפועל) וטיילת ארמון הנציב. פרויקט הטיילת כלל שלוש טיילות: טיילת שרובר, שתוכננה על ידי תלמידו של לורנס הלפרין, שלמה אהרונסון, טיילת האס שתוכננה על ידי לורנס הלפרין ושלמה אהרונסון, וטיילת רודה גולדמן שתוכננה יחד עם עמיתו ברוס לוין, שאף הוא למד בברקלי ולפני עלייתו לארץ עבד עם הלפרין[17].
הרשימות שהלפרין כתב בתחילתו של פרויקט ארמון הנציב, מעידות כי נישבה בקסמה של ירושלים[16]:
המראה המדהים - אולי הנוף העירוני המרשים ביותר בעולם מבחינת ההוד האופף אותו
— קנט הלפנד, לורנס הלפרן בישראל, 2016