לינור אברג'יל

אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה, העוסק בדוגמנית, שחקנית תיאטרון, עורכת דין ואשת עסקים, עם הערך "לינור אברג'ל", העוסק בפעילה למען הקהילה הטרנסית בישראל ונשים שנמצאות במעגל הזנות.
לינור אברג'יל
לינור אברג'יל, 2022
לינור אברג'יל, 2022
לידה 17 בפברואר 1980 (בת 44)
נתניה, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
ידועה בשל מיס עולם, מיס ישראל (1998)
השכלה בית צבי (משחק),
המכללה האקדמית נתניה (משפטים)
מקצוע דוגמנית, שחקנית תיאטרון
השקפה דתית יהדות אורתודוקסית
בן זוג שארונאס יאסיקביצ'יוס (2006 - 2008, גירושין)
אורון כלפון (מ-2010)
פרסים והוקרה

לינור אברג'יל (נולדה ב-17 בפברואר 1980 בנתניה) היא דוגמנית, שחקנית תיאטרון, עורכת דין ואשת עסקים ישראלית. מלכת היופי ומיס עולם לשנת 1998 (אנ').

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברג'יל נולדה כבת בכורה לעליזה וג'קי אברג'יל, במשפחה חילונית-מסורתית יוצאת מרוקו, וגדלה בנתניה.

בשנת 2004 סיימה אברג'יל לימודי משחק ב"בית צבי". אברג'יל השלימה תואר ראשון במשפטים במכללה האקדמית נתניה, ובשנת 2013 הוסמכה כעורכת דין[1].

קריירת דוגמנות ויופי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברג'יל החלה את דרכה בעולם הדוגמנות בשנת 1996 בגיל 16, כאשר יוצגה על ידי סוכנות "לוק". בשנת 1997 זכתה במקום השני בתחרות "תגלית השנה" ובשנת 1998 זכתה במקום הראשון בתחרות מלכת היופי.

מיס עולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1998, בגיל 18, זכתה אברג'יל בתואר "מיס עולם". היא הישראלית הראשונה שזכתה בתואר זה והשנייה שזכתה בתואר עולמי דומה לאחר זכייתה של רינה מור בתואר מיס תבל בשנת 1976.

לאחר זכייתה בתואר "מיס עולם", עבדה כדוגמנית והשתתפה בתצוגות אופנה בישראל ובעולם. בשנת 2009, עם חזרתה בתשובה, אברג'יל הפסיקה לדגמן. בשנת 2017, לאחר הפסקה של 8 שנים, חזרה למסלול הדוגמנות בשבוע האופנה לכבוד אירוע התרמה למען עמותת "רוח נשית"[2].

פרשת האונס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1998 מספר ימים לפני תחרות מיס עולם, נחשף בעיתונות העולמית כי חודשיים קודם לכן, נאנסה אברג'יל באיטליה על ידי נור שלמה, תושב גבעת זאב, אזרח מצרים לשעבר שהתגייר ונישא לישראלית. נור, סוכן נסיעות במקצועו, התבקש על ידי אברג'יל לסייע לה בהקדמת טיסתה לישראל. הוא לקח אותה ברכבו ממילאנו לרומא בנימוק שמשם יקל עליה לעלות על מטוס לישראל, באמצע הדרך הוא פנה לדרך עפר ושם כבל אותה ואנס אותה באיומי סכין. אברג'יל סיפרה כי היא נזהרה לא לבכות ואמרה לו ש"הכל בסדר" ו"בוא נתייחס לזה כסטוץ חד פעמי" כדי שלא יהרוג אותה. מיד כשהגיעה לתחנת הרכבת ברומא סיפרה את שאירע לעוברת אורח שסייעה לה, התקשרה להוריה והגישה תלונה במשטרה באיטליה ובישראל. דבר התלונה נאסר לפרסום בישראל, ונור שלא ידע עליה, הגיע לבקר את ילדיו בישראל ונעצר בשדה התעופה. במשפט הורשע נור בחטיפה ואינוס ונידון ל-16 שנות מאסר[3]. אברג'יל פעלה למניעת שחרורו המוקדם, והוא ריצה את מלוא עונשו[4].

הסרט "מיס עולם האמיצה"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 יזמה אברג'יל יחד עם המפיק מוטי רייף את צילומי הסרט התיעודי "מיס עולם האמיצה". הסרט מתרכז באונס של אברג'יל ואופן ההתמודדות שלה איתו, לצד שיחות עם נשים נוספות שחוו תקיפה מינית, בהן השחקניות פראן דרשר וג'ואן קולינס[5]. את הסרט ביימה ססיליה פק, במאית אמריקאית, בתו של השחקן גרגורי פק שהפיקה יחד עם מוטי רייף וענבל לסנר שגם ערכה את הסרט. במהלך הסרט מבקרת אברג'יל במדינות רבות ברחבי העולם להיפגש ולחזק נשים נפגעות אונס ואלימות. היא מרצה בכנסים בארצות הברית ובדרום אפריקה, וקוראת לנשים לדבר ואף לצעוק על המאורע הטראומטי שחוו. בסופו של הסרט משחזרת אברג'יל את הדרך שעשתה ביום האונס, ונפגשת שוב בתחנת הרכבת עם האישה שקיבלה את פניה אז, טיפלה בה, ועודדה אותה להתלונן במשטרה. בינואר 2014 שודר הסרט בערוץ 2 ועורר תגובות חיוביות[6][7].

הסרט היה מועמד לפרס אמי בקטגוריית סרטים דוקומנטריים.

קריירת משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 השתתפה בהצגה "ועידת פסגה". בשנת 2006 השתתפה בהצגה של תיאטרון בית ליסין "החדר הכחול" מאת דייוויד הר, לצד ליאור אשכנזי. בשנת 2008 השתתפה בהצגה "מקווה" של בית ליסין.

בשנת 2016 שיחקה בתפקיד הראשי בהצגת חנוכה "גיבורי האור" ובשנת 2018 שיחקה תפקיד משני בהצגת חנוכה "עולם האגדות" כמלכה שהרעילה את שלגיה. שתי ההצגות הופקו על ידי רמי לוי שיווק השקמה[8].

בשנים 2020 - 2018 השתתפה בסדרת הטלוויזיה "שנות ה-80" בתפקיד הרבנית רבקה קורקוס. אברג'יל ממשיכה בתפקיד זה גם בסדרת ההמשך "שנות ה-90", שעלתה ב-2022. באותה השנה, שיחקה את אחת הדמויות הראשיות בעונה השנייה של סדרת-המתח "המדובב".

בשנת 2023 השתתפה בסדרה אבא מטפלת בתפקיד עצמה בתור האקסית של עייל חברו של אייל, כמו כן שיחקה בסרט "ההילולה" בתפקיד הרבנית קורקוס אותו גילמה בסדרות "שנות ה-80" ו"שנות ה-90".

בינואר 2024 לוהקה לסדרת טלוויזיה חדשה "פטריק", בכיכובו של שלום אסייג[9].

יזמות עסקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 השיקה עם חברתה ואשת העסקים יפית אטיאס את LYA ("ליה", ראשי התיבות של שמותיהן), מותג לאופנת נשים צנועה. אברג'יל הצטלמה לקמפיין הקולקציה עם פאה במראה טבעי כדי להדגיש שהבגדים אינם מיועדים רק למגזר הדתי[10].

הנחיית טקס הדלקת המשואות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום העצמאות 2019 הנחתה אברג'יל את טקס הדלקת המשואות לצד השחקן אביב אלוש. במהלך הנחייתה חבשה כיסוי ראש. פוסט שפרסם ברשת פייסבוק נשיא בית משפט השלום בבאר שבע לשעבר, עודד אל-יגון, ובו כינה את כיסוי הראש של אברג'יל "תרבוש רב קומות" והתייחס באופן סקסיסטי ללבושה וקימורי גופה, חולל סערת רשת גדולה וגרר גינויים מקיר לקיר. אל-יגון סירב להתנצל[11][12]. חברת הכנסת שרן השכל הודיעה כי תחבוש כיסוי ראש במשך שבוע לאות הזדהות עם אברג'יל[13]. גם שרת המשפטים איילת שקד גינתה את דברי השופט לשעבר וכתבה ”היום מועמד כמו השופט אליגון לא היה נכנס בשערי הוועדה לבחירת שופטים”, הצטרפה ל"מחאת השביס" ופרסמה תמונה שלה עם כיסוי ראש[14].

פעילות ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברג'יל פעילה חברתית במספר תחומים. בעבר השתתפה במיזם "די לפרוות" נגד תעשיית הפרוות באופנה[15].

בראיון לשלום אסייג, בזמן מלחמת חרבות ברזל, סיפרה כי פנתה לנשים מפורסמות מחוץ לישראל להבעת תמיכה והעלאת מודעות לפשעים בכלל ולפגיעה בנשים בפרט, ולא קיבלה תגובה[16]

בדצמבר 2023, נאמה אברג'יל באו"ם, בכנס אותו יזמה ישראל בנושא האלימות המינית שהפעיל חמאס ביום הטבח. בנאום ביקרה אברג'יל את התנהלות ארגוני הנשים הבינלאומיים על כך שאינם משמיעים את קולם, וכן שמנסים להתחמק מהראיות לאלימות[17].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 ביולי 2006 נישאה אברג'יל לכדורסלן הליטאי, שארונאס יאסיקביצ'יוס[18]. בשנת 2008 הזוג התגרש[19]. באותה השנה, החלה בתהליך חזרה בתשובה עם בן זוגה, מנהל האמנים אורון כלפון, לו נישאה בשנית באוגוסט 2010[20]. לבני הזוג ארבעה ילדים, והם מתגוררים בנתניה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: לינור אברג'יל
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לינור אברג'יל

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שי ארזואן, קבלו את עורכת הדין - לינור אברג'יל, באתר ynet, 22 במאי 2013
  2. ^ בבית ובארון של לינור אברג'יל: "היום אני יודעת שאין סטייל בעולם הדתי", באתר Xnet‏, 9 באפריל 2017
  3. ^ שירות גלובס ועתי"ם, ‏ביהמ"ש הרשיע את נור שלמה במעשי אונס וסדום בלינור אברג'יל, באתר גלובס, 7 באוקטובר 1999
  4. ^ רענן בן צור, "לא יכולנו להתעלם מזעקתה של לינור אברג'יל", באתר ynet, 5 ביוני 2013
  5. ^ Debra Kamin, The beauty who faced the beast, The Times of Israel, ‏6 בפברואר 2014 (באנגלית)
  6. ^ אריאנה מלמד, "מיס עולם האמיצה": תודה לך, דמות מופת, באתר ynet, 21 בינואר 2014
  7. ^ הסרט: "הסיפור האמיתי של לינור אברג'יל", מתוך התוכנית "המערכת" בערוץ 2 - ראו בקישורים החיצוניים לערך הנוכחי.
  8. ^ יפעת הללי אברהם, ‏תקרית מהאגדות, באתר ‏מאקו‏, 29 באוגוסט 2018
  9. ^ רן בוקר, התפקיד החדש של לינור אברג'יל בטלוויזיה, באתר ynet, 4 בינואר 2024
  10. ^ נאוה סילוורה‏, "עם גבולות, ללא ויתורים": לינור אברג'יל משיקה מותג אופנה בעיצובה, באתר וואלה, 23 במרץ 2017
  11. ^ כרמל ליבמן, ‏השופט שיצא נגד השביס: "לא מתנצל", באתר ‏מאקו‏, 10 במאי 2019
  12. ^ פוסט של עודד אל-יגון ברשת פייסבוק, 8 במאי 2019
  13. ^ פוסט של שרן השכל ברשת פייסבוק, 9 במאי 2019
  14. ^ גיא עזרא, ‏סערת לינור אברג'יל: שקד הצטרפה למחאת השביס, באתר "סרוגים", 10 במאי 2019
  15. ^ גליצ'ים, ‏לינור אברג'יל נגד..., באתר ONE‏, 10 באוגוסט 2008
  16. ^ חזקים ביחד עם שלום אסייג – 02.12.23, באתר חדשות 13, 2 בדצמבר 2023
  17. ^ ליהיא גלמן רם, לינור אברג'יל בנאום מטלטל באו"ם: "אהיה קולן של גופות אחיותיי המחוללות", באתר ישראל היום, 4 בדצמבר 2023;
    לילך מרקוביץ', ‏הנאום המטלטל של לינור אברג'יל באו"ם: "לארגוני הנשים היה נוח להשתמש בשמי", באתר ‏מאקו‏, 4 בדצמבר 2023
  18. ^ אפרת וייס, ברוך מרזל: "לינור - אל תתחתני עם שאראס!", באתר ynet, 3 במרץ 2006
  19. ^ אורית מרלין-רוזנצוייג, סרביה, בלעדי ב"לאשה": שאראס מדבר, באתר ynet, 6 באוקטובר 2008
  20. ^ ערן בר-און, כדת משה וישראל: לינור אברג'יל נשואה, באתר ynet, 30 באוגוסט 2010


מלכות היופי של ישראל
שנות החמישים מרים ירון (1950) • מיכל הראל (1951) • אורה ורד ג'מילי (1952) • חבצלת דרור (1953) • אביבה פאר (1954) • אילנה כרמל (1955) • שרה טל (1956) • עטרה ברזילי (1957) • מרים הדר (1958) • רינה יצחקוב (1959)
שנות השישים עליזה גור (1960) • דליה ליאון (1961) • יהודית מזור (1962) • אסתר כפיר (1963) • רונית רינת (1964) • עליזה שדה (1965) • אביבה ישראלי (1966) • בתיה כבירי (1967) • מירי זמיר (1968) • חווה לוי (1969)
שנות השבעים מושית ציפורין (1970) • אתי אורגד (1971) • אילנה גורן (1972) • לימור שריר (1973) • עדנה לוי (1974) • אורית קופר (1975) • רינה מור (1976) • זהבה ורדי (1977) • דורית ילינק (1978) • ורד פולגר (1979)
שנות השמונים אילנה שושן (1980) • דנה וקסלר (1981) • דבי הס (1982) • שמעונה הולנדר (1983) • ספיר קופמן (1984) • הילה קלמן (1985) • נילי דרוקר (1986) • ימית נוי (1987) • שירלי בן מרדכי (1988) • ניקול הלפרין (1989)
שנות התשעים איבונה קרוגליאק (1990) • מירי גולדפרב (1991) • רוית אסף (1992) • יאנה חודריקר (1993) • רווית ירקוני (1994) • יאנה קלמן (1995) • טלי לוונטל (1996) • מירית גרינברג (1997) • לינור אברג'יל (1998) • רנא רסלאן (1999)
העשור הראשון של המאה ה-21 נירית בקשי (2000) • אילנית לוי (2001) • ימית הר נוי (2002) • סיון קליין (2003) • גל גדות (2004) • ילנה ראלף (2005) • יעל נזרי (2006) • לירן כוהנר (2007) • תמר זיסקינד (2008) • עדי רודניצקי (2009)
העשור השני של המאה ה-21 שביט ויזל (2010) • אלה רן (2011) • שני חזן (2012) • טיטי איינאו (2013) • מור ממן (2014) • מעיין קרן (2015) • קארין עליה (2016) • רותם רבי (2017) • ניקול רזניקוב (2018) • סלע שרלין (2019)
שנות העשרים של המאה ה-21 תהילה לוי (2020) • נועה כוכבא (2021) • אופיר קורסיה (2024)