מארת גוטייה

מארת גוטייה
Marthe Gautier
לידה 10 בספטמבר 1925
מונטניל, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באפריל 2022 (בגיל 96)
מו, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Marthe Monique Valentine Gautier עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי רפואת ילדים, תסמונת דאון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה לרפואה של פריז (1955) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
  • בית החולים ארמן-טרוסו
  • אוניברסיטת פריז 7
  • המוסד הלאומי לבריאות ומחקר רפואי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקדת במסדר ההצטיינות הלאומי (15 בנובמבר 2018)
  • קצינה בלגיון הכבוד (18 באפריל 2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מארת גוטייה (בצרפתית: Marthe Gautier;‏ 10 בספטמבר 1925 - 30 באפריל 2022) הייתה רופאת ילדים וחוקרת צרפתייה, שהייתה ידועה בעיקר בזכות עבודתה בטיפול בילודים ותינוקות חולי לב וחולי כבד ובתפקידה המרכזי בגילוי הקשר בין מחלות גנטיות להפרעות כרומוזומים. בשנת 2014 היא זכתה להכרה מדעית וציבורית על תפקידה המרכזי בגילוי הכרומוזום הנוסף בתסמונת דאון, התגלית החשובה ביותר של המאה ה-20.

ראשית חייה וחינוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארת גוטייה נולדה במונטניל, ליד פריז, בת חמישית מתוך שבעה ילדים במשפחה של חקלאים[1]. היא גילתה עניין ברפואת ילדים מגיל צעיר. בשנת 1942 הצטרפה לאחותה פולט שעמדה לסיים את לימודי הרפואה בפריז עם התמחות ברפואת ילדים. באוגוסט 1944 בעת שחרור פריז[2] מהכיבוש הנאצי, אחותה נהרגה. למרות מות אחותה, אותה החשיבה לחונכת החשובה ביותר שלה, היא המשיכה בלימודי הרפואה, עברה את בחינת הכניסה של "Internat des hôpitaux de Paris" ובילתה את ארבע השנים הבאות בתור סטאז'רית כדי לצבור ניסיון קליני ברפואת ילדים.

בשנת 1955 הגישה והגנה על התזה שלה בקרדיולוגיית ילדים בהנחיית רובר דברה (Robert Debré). התיזה התמקדה במחקר של פתולוגיה קלינית ואנטומית של צורות קטלניות של קדחת שיגרונית (אנדוקרדיטיס ראומטית) כתוצאה מזיהום סטרפטוקוק.

רובר דברה, האחראי על רפואת ילדים בצרפת באותה תקופה, הציע לגוטייה מלגה למשך שנה באוניברסיטת הרווארד כדי לרכוש ידע בקרדיולוגיית ילדים, תוך כדי התמקדות בשני יעדים עיקריים: הראשון הוגדר כמיגור הקדחת השיגרונית, באמצעות פניצילין וטיפול במחלות לב וכלי דם מסכנות-חיים באמצעות קורטיזון; השני התייחס להקמת מחלקה לאבחון מחלות לב מולדות וביצוע ניתוחים של תינוקות וילדים קטנים. כדי לשפר את מצבה הכלכלי, גוטייה[3]עבדה במהלך שהותה בהרווארד גם במשרה חלקית במעבדה המתמחה בתרבית תאים, מצב בו תאים גדלים בתנאים מבוקרים. המטרה הייתה להשיג תאים חוץ-גופים של פיברובלסט מקטעים שנלקחו מאבי העורקים. כך במהלך השנה היא התמחתה בתחום תרבית תאים, בנוסף לשני היעדים שנקבעו מראש.

גוטייה נסעה לבוסטון בספטמבר 1955. אליה הצטרפו שני חוקרים נוספים בעלי מלגת פולברייט, ז'אן אלקרדי וז'אק קוברור. השלושה היו המתמחים הצרפתים הראשונים של בתי החולים בפריז (Hôpitaux de Paris) שנסעו כמילגאים להתמחות בארצות הברית.

בתום שנת ההתמחות בבוסטון, גוטייה חזרה לפריז. בינתיים, בהיעדרה, עבודתה בשירות הקרדיולוגיה לילדים בבית החולים Bicêtre בפריז, שהובטחה לה, נמסרה לרופא אחר. בהיוודע לה על קיום משרה זמינה בבית החולים ארמנד-טרוסו היא החליטה להצטרף לצוותו של פרופסור ריימון טורפין (Raymond Turpin).

המחקר של טורפין התמקד באותם הימים בתסמונות פולי-מורפולוגיות, שהנפוצה בהן היא טריזומיה, או תסמונת דאון המאופיינת במוגבלות שכלית ובחריגות מורפולוגיות. באותה תקופה, טורפין דגל בהשערה שקיים מקור כרומוזומלי לטריזומיה. אך לא הייתה אף מעבדה לתרבית תאים בצרפת שתוכל לאמת השערה זו. בנוסף, התפיסה הרווחת הייתה שמספר הכרומוזומים האנושיים נאמד על 48, אם כי ללא כל וודאות אמפירית.

תסמונת דאון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבית תאים במעבדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956 ביולוגים מאוניברסיטת לונד בשוודיה הודיעו כי לבני אדם יש 46 כרומוזומים בדיוק. שנים רבות קודם לכן טורפין העלה את הרעיון של תרבית תאים על מנת לאפשר ספירת הכרומוזומים בטריסומיה. גוטייה, אשר הצטרפה לא מכבר לקבוצת רופאי הילדים שבראשה עמד פרופסור טורפין בבית החולים ארמנד-טרוסו, הציעה לנסות לעשות זאת, היות שהוכשרה בגידול תאים (תרביות) בארצות הברית.[3] טורפין הסכים לספק לה דגימות של רקמות מחולים עם תסמונת דאון. בכך, למרות אמצעים מאוד מצומצמים, הצליחה גוטייה להקים את המעבדה הראשונה לתרבית תאים חוץ גופית בצרפת.[4]

כדי לספור את הכרומוזומים עבדה גוטייה על פיברובלסטים שמקורם ברקמות חיבור, שהושגו מילדים שעברו ניתוחים מתוכננים בהרדמה מקומית. עיקרון תרבית התא הוא פשוט, אבל בשל התנאים הפרימיטיביים שעמדו לרשות גוטייה היו מכשולים מעשיים רבים בעבודתה. היא נאלצה להשתמש בהלוואה אישית לרכישת ציוד במעבדה. להשגת פלזמה היא השתמשה בתרנגול שרכשה ואכסנה בחצר בית החולים, ודמה שלה שימש מקור של סרום אנושי. היא השתמשה בשיטת "ההלם ההיפוטוני" (hypotonic shocks)[5] ואחריו ייבוש וצביעה של הדגימה שעל הסלייד, שיטה המאפשרת פיזור הכרומוזומים של התאים וספירתם ביתר קלות. בסופו של דבר היא אישרה שהפרוטוקול עבד ברקמות חיבור. באמצעות שיטה זו גוטייה הגיעה למסקנה כי בתאים של ילדים בריאים יש 46 כרומוזומים. במאי 1958 היא הבחינה בכרומוזום נוסף בתאיו של ילד הלוקה בתסמונת דאון,[6] העדות הראשונה לחריגות כרומוזומלית אצל ילדים הלוקים בתסמונת דאון.

הכרזת תוצאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה לא היה במעבדות בבית החולים ארמנד-טרוסו מיקרוסקופ המסוגל לצלם תמונות של הסליידים. כמו כן, באותו זמן מתמחה נוסף, ג'רום לז'ן (Jerome Lejeune), תלמידו של פרופ' טורפין, עבד איתו בחקר ההיבטים הגנטיים של ילדים "מונגולואידים", לפי המינוח שרווח בשנות ה-50 וה-60, במקביל לעבודתו במרכז הלאומי למחקר מדעי, הוא הציע לצלם את[1]סליידים במעבדה אחרת, המצוידת טוב יותר למשימה זו[6]. גוטייה הפקידה את הסליידים שלה בידיו. באוגוסט 1958 התצלומים זיהו את הכרומוזום הנוסף בקרב חולי תסמונת דאון. לז'ן לא החזיר את הסליידים, אלא דיווח על התגלית כשלו, בכנס מדעי בקנדה.

בינואר 1959, בעקבות המשך המחקר של מקרים חדשים נוספים, כפי שהיא כתבה בעדותה[7]וכדי להקדים את פרסום תוצאות קבוצה אנגלית,[8] שעבדה במקביל, מעבדת טרוסו פרסמה את תוצאות התגלית באקדמיה למדעים, באמצעות מאמר קצר יחסית. ג'רום לז'ן הופיע כמחבר ראשון, מרי גותייה השנייה (איות שגוי של שמה!) וטורפין מחבר אחרון.[9]

צוות טורפין היה הראשון שזיהה את הסטייה הכרומוזומלית[10], שהביאה בעקבותיה פרסומים נוספים שגם גוטייה הייתה שותפה להם.[7]

ייחוס התגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1960 התופעה כונתה טריזומיה 21. לז'ן פרסם את התגלית כשלו בלבד.

בשל המצב שנוצר, ומתוך הרגשה שרומתה על ידי שותפיה למחקר גוטייה החליטה לעזוב את תחום הגנטיקה[7][1] ולחזור לעסוק ברפואת ילדים חולי לב. היא אף הרחיבה את תחום פעילותה והתרכזה בעיקר ברפואה ציבורית. ב-1966 הקימה מעבדה לחקר מחלות כבד בילודים ותינוקות וניהלה אותה בין השנים 1967-1974; הייתה חוקרת ראשית ב-INSERM, המכון הלאומי לבריאות ומחקר רפואי (Institut National de la Sante et de la Recherche Medicale) וגם חברה בוועדה המדעית של INSERM בנושאי רפואה ציבורית בין השנים 1979–1982.

ב-31 בינואר 2014 ד"ר גוטייה[11]הוזמנה לדבר על תפקידה בתגלית[12][8] בכנס הביאנלה השביעית לגנטיקה אנושית ורפואית בבורדו, ולקבל פרס הפדרציה הצרפתית לגנטיקה אנושית (Grand Prix de la Fédération française de génétique). קרן Jérôme Lejeune השיגה אישור מבית המשפט בבורדו לשלוח נציגים כדי להקליט ולבדוק את הרצאתה. לטענתם ההרצאה מכילה פרטים שעלולים לפגוע במפעלו ובזכרו של ג'רום לז'ן. מודאגים מהתערבות זו ומהעובדה שדבריה בהקלטה עשויים לשמש בהליכים משפטיים, מארגני הכנס החליטו לבטל את הרצאתה של גוטייה ברגע האחרון. היא קיבלה את הפרס מאוחר יותר באופן פרטי.[13]

אף על פי שהייתה מועמדת לקבלת תואר כבוד של לגיון הכבוד הצרפתי על עבודתה בתחום הרפואה, היא דחתה פעמיים קבלת תואר זה מתוך "התמרמרות כלפי היחס של קרן לז'ן", שהתנגדה לאזכור שמה בתגלית תסמונת דאון. ב-2014 הסכימה לקבלת התואר קצינה (officier) של לגיון הכבוד[14] ואילו ב-2018 קודמה לתואר מפקדת (commandeure), מסדר המצוינות[15] על שירותה בתחום הרפואה בצרפת. בקיץ 2015 עיריית מונטניל[16] כפר הולדתה כיבד אותה בהצבת לוחית הקדשה (plaque commémorative) על חזית בית העירייה (Montenils : Marthe Gautier à l'honneur).

ד"ר גוטייה פרשה לגמלאות[1] בשנת 1990 והחלה להקדיש זמנה לתחום הבוטניקה ולציור פרחים על ניר ועל פורצלן. כמו כן החלה לעסוק בחקר וכתיבת תולדות משפחתה.

פרסים ותוארי כבוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס הפדרציה הצרפתית לגנטיקה אנושית, 2009 (Grand Prix de la Fédération française de génétique humaine).

קצינה (officier), לגיון הכבוד הצרפתי (Legion d'honneur)[14], ב־16 בספטמבר 2014.

מפקדת (commandeure), מסדר המצוינות (Ordre national du Mérite), ב־15 בנובמבר 2018[15].

הכרה על גילוי הסיבה לתסמונת דאון, לוח זיכרון בבית חולים טרוסו[1], פריז (2018).

אפקט מטילדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארת גוטייה הייתה נציגה וסמל לאפקט מטילדה, הנטייה של שלילה או טשטוש של תרומת נשים מדעניות למחקר לטובת עמיתיהם החוקרים. למרות הקמת המעבדה לתרביות תאים, עריכת תהליך התרבית באופן עצמאי, גילוי הכרומוזום הנוסף בזוג הכרומוזומים 21 והיותה הראשונה שהבחינה בכך - במשך 50 שנה תגלית זו לא נודעה בעולם המדעי בשמה, אלא בשמו של ג'רום לז'ן באופן בלעדי.

בעקבות מחקר שנערך על ידי שתי חוקרות של היסטורית הרפואה והגנטיקה בצרפת[4], התגלתה תרומתה של מארת גוטייה. הן עודדו אותה לצאת בהצהרה אישית[7] ולספר את גרסתה. ב-2009 היא נענתה לבקשתן ופרסמה מאמר, והוסיפה "יש לי ההרגשה שאני המגלה הנשכחת". צעד זה הביא לד"ר גוטייה הכרה על תפקידה החשוב בגילוי הסטייה הכרומוזומלית אשר גורמת לתסמונת דאון, ובעקבותיה פרסומים רבים בספרות המקצועית.

בשנת 2019 יצא לאור רומן[17] של הסופרת קורין רואייה (צר')[18] המתאר את חיי מארת גוטייה ואת חלקה העיקרי בתגלית תסמונת דאון. הרומן זכה לביקורת חיובית בקרב מבקרי ספרות וקוראים. "רומן זה מאפשר להחזיר לעצמה מה שהיה שייך לה", לדעתה של המחברת. על פי עדותה, תגובתה של מארת גוטייה לאחר קריאתו היתה: "[ספר] נפלא! הפכת אותי לנצחית"[19].

גוטייה נפטרה ב-30 באפריל 2022.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארת גוטייה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 Randy Engel, Dr. Marthe Gautier, discoverer of trisomy 21, http://www.renewamerica.com/columns/engel/130306
  2. ^ Alexandre SUMPF, La libération de Paris : derniers combats, Histoire par l'image, 2015
  3. ^ 1 2 Marthe Gautier, Cinquantenaire de la trisomie 21-Retour sur une decouverte, Medicine Science Vol. 25, 3, 2009, עמ' 311-316 doi: 10.1051/medsci/2009253311
  4. ^ 1 2 "The history of cytogenetics Portraits of some pioneers" S. Gilgenkrantz & E.M. Rivera, 2003 in "Annales de génétique"
  5. ^ J.-H. Tjio et A. Levan, Hereditas, 42, 1, 1956.
  6. ^ 1 2 Pain, Elisabeth (11 בפברואר 2014). "After More Than 50 Years, a Dispute Over Down Syndrome Discovery". {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 3 4 Gautier, Marthe (30 בספטמבר 2009). "La découvreuse oubliée de la trisomie 21". La Recherche (434): 57. אורכב מ-המקור ב-2 בפברואר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Gautier, Marthe; Harper, Peter S (2009). "Fiftieth anniversaryof trisomy 21: returning to a discovery". Human Genetics. 126 (2): 317–324. doi:10.1007/s00439-009-0690-1. ISSN 0340-6717.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: date and year (link)
  9. ^ Lejeune, Jérôme; Gauthier, Marthe; Turpin, Raymond (1959). "Les chromosomes humains en culture de tissus". Comptes Rendus Hebdomadaires des Séances de l'Académie des Sciences. 248 (1): 602–603.
  10. ^ בן עמי, שירלי; בן עמי, משה, סימנים סונוגרפיים לתסמונות כרומוזומליות, ‏15.3.2010
  11. ^ Nicolas Chevassus-au-Louis, Trisomie : une pionnière intimidée, https://www.lemonde.fr/sciences/article/2014/02/03/trisomie-une-pionniere-intimidee_4359331_1650684.html, ‏3.02.2014
  12. ^ Rosie Redfield, Who really discovered trisomy 21? (righting an old wrong), http://rrresearch.fieldofscience.com/2014/02/who-really-discovered-trisomy-21.html, ‏February 06, 2014 (באנגלית)
  13. ^ Casassus, Barbara (11 בפברואר 2014). "Down's syndrome discovery dispute resurfaces in France". Nature. doi:10.1038/nature.2014.14690. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 http://www.legiondhonneur.fr/sites/default/files/promotion/lh_20140420_1.pdf
  15. ^ 1 2 Décret du 15 novembre 2018 portant promotion et nomination, www.legifrance.gouv.fr
  16. ^ Marthe Gautier a l'honneur, http://www.cgbrie.org/blog/montenils-marthe-gautier-a-l-honneur.html, Cercle Genealogique de la Brie (בצרפתית)
  17. ^ Corinne Royer, Ce qui nous revient, Actes Sud, 2019. (בצרפתית)
  18. ^ Corinne Royer
  19. ^ Marianne Payot, la-chercheuse-oubliee_2056198.html La-chercheuse-oubliee, https://www.lexpress.fr/culture/livre/ la-chercheuse-oubliee_2056198.html, ‏13.01.2019(הקישור אינו פעיל)