מבצע נזיפה
 | ||||||||||||||||||
| סכר המונה לאחר הפצצתו | ||||||||||||||||||
| מערכה: הזירה האירופית: 1945-1942 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 16 במאי 1943 – 17 במאי 1943 (יומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
 גרמניה הנאצית חבל הרוהר | |||||||||||||||||
| תוצאה | הישג מוראלי בריטי, נזק אסטרטגי לגרמניה. | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע נזיפה (באנגלית: Operation Chastise) הוא שמו הרשמי של מבצע הפצצת סכרי הרוהר שנערך בליל 16-17 במאי 1943 על ידי חיל האוויר המלכותי. במהלך המבצע הופצצו ונהרסו שניים מהסכרים וסכר שלישי ניזוק.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשיתו של המבצע ביוזמה אישית של בארנס וואליס (Wallis), מהנדס אווירונאוטיקה במפעל ויקרס (Vickers, תכנן את מטוסי הוולסלי (Wellesley), ויקרס ולינגטון, ובהמשך גם את הוורויק), אשר עקב עבודתו בתכנון מפציצים צבר ידע רב בכל הקשור להפצצות. וואליס פיתח פצצה שנועדה להרוס סכרים, מתוך כוונה להטיל אותה על הסכרים של חבל הרוהר – המרכז התעשייתי של גרמניה, ובכך להסב נזק כבד למאמץ המלחמתי הגרמני.
הניסיון שנצבר עד לאותה עת לימד כי לא ניתן להסב נזק למבני בטון מאסיביים כסכרים באמצעות הפצצה מהאוויר, וזאת בשל שני גורמים עיקריים: חוסר הדיוק של המפציצים, ועצמתן הנמוכה של הפצצות. הפצצות הגדולות ביותר בהן נעשה שימוש עד אותה עת היו של 250 ק"ג.
וואליס חישב ומצא כי פצצה גדולה בהרבה, שתתפוצץ מתחת למים ובקרבה משמעותית לסכר, תביא לפריצתו. במשך שנות המלחמה פיתח וואליס פצצה המתאימה למשימה זו ובמקביל ניסה לקדם את תוכניתו בקרב מקבלי ההחלטות בממלכה המאוחדת. ב-26 בפברואר 1943 התקבלה החלטה להוציא את התוכנית אל הפועל. היות שהזמן המתאים ביותר להפצצת הסכרים היה חודש מאי, בו מאגרי המים מלאים לחלוטין, נאלצה הכנת המבצע להתבצע במהירות.
ההכנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת קבלת ההחלטה לביצוע ההפצצה הסתיים כבר פיתוח הפצצה המיוחדת שנועדה למשימה זו, אולם הדרישות הטכניות להטלת הפצצות – הטלה מדויקת, בלילה, ומגובה 18 מטר מעל פני האגם – נראו כבלתי אפשריות.
מפקד פיקוד המפציצים של חיל האוויר המלכותי, סר ארתור האריס, הטיל על מפקד להק מפציצים 5 ראלף קוקריין (Cochrane) להקים טייסת מובחרת שתבצע את המשימה. קוקריין מינה לתפקיד מפקד הטייסת את גאי גיבסון וזה זימן אליה את טובי צוותי האוויר בלהק 5. בסך הכל, זומנו לטייסת עם הקמתה 147 אנשי צוות אוויר, שהיוו 21 צוותי לנקסטר. טייסת זו קיבלה את המספר 617.
הטייסת התאמנה למשימה במשך כששה שבועות, תוך שהיא מפתחת פתרונות טכניים ייחודיים שהביאו לרמת הדיוק שנדרשה להפצצה. במקביל, ייצרו במפעל אוורו (Avro) מספר מפציצי לנקסטר שהותאמו במיוחד לביצוע המשימה.
טכניקת ההפצצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפצצת הסכרים חייבה טכניקת הפצצה חדשה:
- טיסה בלילה ובגובה נמוך מאוד: הסכרים נמצאו בעומק השטח הגרמני, וטיסה ביום ו/או בגובה רב הייתה מובילה כמעט בוודאות להתגלות המפציצים ויירוטם על ידי חיל האוויר הגרמני או הפלתם באש נ"מ.
- טיסה בגובה 18 מטר בדיוק מעל אגם.
- הטלת הפצצה במרחק מדויק מהסכר.
הסיבה לשתי הדרישות האחרונות הייתה מבנה הפצצה, שנועדה לנצל את התנע של המטוס ולקפוץ מספר פעמים על מי האגם (כמו בהקפצת אבנים) בטרם תשקע בצמוד לסכר, וכך לעבור מעל רשתות ההגנה נגד טורפדו שנמתחו לרוחב האגם.
הפתרונות הטכניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טייסת 617 התאמנה בעיקר על טיסה נמוכה בלילה, וכך רכשו טייסיה מיומנות בתחום זה.
הבעיה הטכנית הראשונה בה נתקלו הייתה כי דלתות ההפצצה של המטוס היחידי שיכול היה לשאת פצצה במשקל כה רב – האוורו לנקסטר, היו קטנות מכדי לאפשר הטלתה. בעיה זו נפתרה על ידי עקירת הדלתות ותליית הפצצה מתחת לגחון המטוס. בנוסף, הוכנסו מספר שינויים נוספים למטוס על מנת להתאים את ביצועיו למשימה ייחודית זו: משקלו הוקטן על ידי הסרת חלק מהמיגון ומהחימוש המקוריים (דבר שהפך אותו להרבה יותר פגיע).
בעיית קביעת גובה ההטלה נפתרה על ידי הצבת שני זרקורים בשני קצוות המטוס, שנקבעו בזווית כזו שאלומותיהם נפגשו כאשר המטוס היה בדיוק בגובה 18 מטר. החיסרון של שיטה זו היה שהזרקורים "סימנו" את מקום המפציץ עבור מפעילי הנ"מ.
לקביעת נקודת ההטלה המדויקת השתמשו בכוונת מיוחדת, שנבנתה כך שתזהה את נקודת ההטלה על פי הזווית בה נראו מהמטוס שני המגדלים שנמצאו משני צידי הסכר.
ההתקפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוכנית ההתקפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצורך ההתקפה חולקה הטייסת לשלושה מבנים להם נקבעו נתיבי טיסה נפרדים, על מנת להקשות על זיהוי יעד ההתקפה במידה והמפציצים יתגלו בעוד מועד.
המבנה הראשון ובו תשעה מפציצים בפיקודו של גיבסון יועד לנוע בנתיב הדרומי, ועליו הוטל לתקוף את סכרי המונה (Möhne) והאדר (Eder). המבנה השני, בפיקודו של לס מאנרו (Munro), כלל חמישה מפציצים שינועו בנתיב צפוני ויתקפו את סכר הזורפה (Sorpe). מבנה שלישי, בן חמישה מפציצים, היווה עתודה.
הביצוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 במאי בשעה 21:38 החל מבנה מספר 2, לו הנתיב הארוך יותר, ממריא משדה התעופה בסקאמפטון (Scampton), כאשר מטוסו של מקארתי (McCarthy), אחד מאלה שנועדו לתקיפת סכר הזורפה, מאחר בהמראה עקב תקלה טכנית וטס בנפרד במרחק רב אחרי מטוסי המבנה. לאחר מכן המריאו יתר המטוסים בתזמון שנקבע על פי נתיבי הטיסה המתוכננים.
מיד אחרי חציית החוף ההולנדי נתקל מבנה 2 באש נגד מטוסים ממנה נפגע מטוסו של מאנרו. מערכות הקשר במטוס נהרסו ומאנרו נאלץ לנטוש את המשימה ולטוס חזרה לאנגליה. מטוס נוסף, בפיקודו של רייס (Rice), טעה בהערכת הגובה ופגע תוך כדי טיסה במים. כתוצאה מכך נקרעה ממנו הפצצה ביחד עם חלק מגחון המטוס, וגם מפציץ זה נאלץ לשוב לאנגליה.
שני המטוסים הבאים במבנה נפגעו ונפלו זמן קצר לאחר חדירתם לשטח הולנד. ממבנה 2 נותר מטוס אחד בלבד.
מבנה 1 התקדם בנתיב הדרומי ונתקל במספר ריכוזים של אש נ"מ, אך הצליח לעבור אותם ללא פגע. מטוסו של אסטל (Astell) סטה מנתיב הטיסה המתוכנן, פגע בקוי מתח גבוה והתרסק. יתר מטוסי מבנה 1 הגיעו ליעדם הראשון – סכר המונה.
הפצצת סכר המונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד עם הגעת מבנה 1 למונה, נפתחה כנגד המטוסים אש נ"מ כבדה. ראשון נכנס גיבסון ליעף הפצצה והצליח להטיל את הפצצה בהתאם לתכנון. המטוס השני שנכנס ליעף נפגע מאש הנ"מ והחטיא את הסכר. שניות לאחר הטלת הפצצה אירע פיצוץ במטוס והוא התרסק.
כאשר נכנס המטוס השלישי ליעף הפצצה חזר גיבסון ותקף את תותחי הנ"מ במקלעיו, על מנת להסיט את האש מהמטוס התוקף. תשומת לבם של מפעילי הנ"מ הופנתה כלפי מעלה ורק ברגע האחרון שמו לב למפציץ המגיח מעל האגם לעבר הסכר. המפציץ הטיל את הפצצה בדייקנות, אך נפגע כמעט מיד מאש הנ"מ. פגיעה זו לא הפילה את המטוס והוא המשיך במשימתו.
מבנה 1 חידש את ההתקפה על הסכר, כאשר כל מפציץ שמסיים את יעף ההפצצה מצטרף לאחרים בירי על תותחי הנ"מ. הוטלו עוד שתי פצצות: עם הטלת הפצצה החמישית נפרץ הסכר, וגיבסון הפנה את מטוסיו הנותרים לעבר סכר האדר.
הפצצת סכר האדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פריצת המונה פקד גיבסון על שניים מהמפציצים אשר הטילו כבר את הפצצה לשוב לאנגליה. גיבסון הוביל את שלושת המפציצים אשר עדיין נשאו פצצות לעבר סכר האדר, כאשר מטוסו של "דינגי" יאנג (Young) אשר הטיל כבר את הפצצה צורף למבנה על מנת לתפוס את הפיקוד על הכח במקרה שגיבסון יופל.
סכר האדר לא היה מוגן על ידי כוחות נ"מ, כנראה בשל הטופוגרפיה שלו: הסכר היה מוקף הרים בגובה 300 מטר וגיחת מפציץ לקרבת האגם נראתה בלתי אפשרית.
המפציץ הראשון נכנס ליעף הפצצה חמש פעמים, אך לא הצליח להתייצב בזמן על מנת להטיל את הפצצה. גיבסון פקד על המפציץ השני לנסות ולהטיל את הפצצה. לאחר שני ניסיונות הטלה כושלים נכנס המפציץ ליעף שלישי והטיל את הפצצה, אך מהירות המפציץ בעת ההטלה הייתה גבוהה מדי וזו התפוצצה מעל הסכר, תוך שהיא גורמת נזק ניכר למטוס. המפציץ פנה לשוב לאנגליה, אך הופל מעל גרמניה.
לאחר עוד מספר ניסיונות הצליחו כל אחד משני המפציצים הנותרים להטיל את הפצצות. עם הטלת הפצצה השנייה, נבקע הסכר.
הפצצת סכר הזורפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממבנה 2 הגיע מטוסו של מקארתי לסכר הזורפה לבדו. בנוסף, הופנו לשם שניים ממטוסי העתודה. מקארתי לא נתקל בהתנגדות אולם גם בזורפה אילצה הטופוגרפיה של האגם ביצוע של עשרה ניסיונות בטרם הצליח להטיל את הפצצה. לסכר נגרם נזק ומקארתי פנה לשוב לאנגליה. זמן מה לאחר מכן הגיעו מטוסי העתודה אל הסכר אך בשלב זה היו האגם והסכר מכוסים בערפל. מטוסו של בראון (Brown) הטיל חומרי תבערה על העצים שסביב לסכר, ולאור הדלקה הצליח לדייק בהטלת הפצצה. כשהמטוס הבא ניסה לבצע את ההפצצה היה הערפל כה סמיך שלא ניתן היה לזהות את האגם או הסכר.
סכר הזורפה ניצל מהרס. אילו נהרס סכר זה היה נגרם לדעתו של שפר, שהיה שר החימוש הגרמני בזמן המלחמה, נזק כבד ביותר לתעשייה הגרמנית. שני האגמים המלאכותיים של סכר זורפה הכילו את רוב המים שהיו נחוצים לתעשייה הכבדה של חבל הרוהר[1].
שני מטוסי העתודה הנוספים הופנו ליעדי משנה – סכר הליסטר (Lister) וסכר אנפה (Ennepe). המטוס שהיה בדרכו לליסטר הופל, ואילו זה שהופנה לאנפה הטיל את הפצצה בדייקנות ופנה לשוב לאנגליה.
הטיסה חזרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרכם חזרה, טסים שוב בגובה צמרות העצים, אבדו שני מפציצים נוספים. מטוסו של מודסלי (Maudslay) נפגע מאש נ"מ ליד נטרדן (Netterden, בהולנד, ממש על הגבול עם גרמניה), ומטוסו הפגוע של "דינגי" יאנג נפגע שנית מאש נ"מ והתרסק אל הים בסמוך לחופי הולנד. יאננ צנח לים אך לא שרד[2].
מתשעה עשר המפציצים שיצאו למשימה שבו אחד עשר. 53 אנשי צוות אוויר נהרגו ו-3 צנחו אל השבי הגרמני.
סיכום המשתתפים במבצע (טבלה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אות קריאה | מפקד | מטרה | חזר | הערות |
|---|---|---|---|---|
| מבנה 1 | ||||
| G George | גאי גיבסון | סכר המונה | כן | מפקד המבצע. |
| M Mother | הופגוד | לא | נפגע מאש נ"מ בעת ההטלה. הפצצה עברה מעל הסכר והתפוצצה מעבר לו, המטוס התרסק שניות ספורות לאחר מכן. | |
| (P Peter (Popsie | הרולד (מיקי) מרטין | כן | נפגע מאש הנ"מ והחטיא את הסכר. | |
| A Apple | "דינגי" יאנג | לא | פגע בסכר וגרם לו נזק. הופל מעל חופי הולנד בדרכו חזרה. | |
| J Johnny | דייוויד מאלטבי | כן | פגע בסכר והביא לפריצתו. | |
| L Leather | שאנון | סכר האדר | כן | פגע בסכר לאחר מספר יעפים לא מוצלחים. |
| Z Zebra | מודסלי | לא | הפצצה התפוצצה מעל הסכר ולמטוס נגרם נזק והוא הופל בדרכו חזרה. | |
| (N Nancy (Nan | נייט | כן | פגע בסכר והביא לפריצתו. | |
| B Baker | אסטל | לא הגיע | לא | התרסק בדרך לסכרים לאחר שפגע בקו מתח גבוה. |
| מבנה 2 | ||||
| T Tommy | מקארתי | סכר הזורפה | כן | פגע בסכר והסב לו נזק. |
| E Easy | בארלו | לא הגיע | לא | התרסק בדרך לסכרים לאחר שפגע בקו מתח גבוה. |
| K King | באירס | לא | הופל באש נ"מ לאחר מעבר החוף ההולנדי. | |
| H Harry | רייס | כן | פגע במים והפצצה נקרעה מגחונו. שב לאנגליה. | |
| W Willie | לס מאנרו | כן | נפגע מאש נ"מ מעל הולנד, איבד את מערכות הקשר ושב לאנגליה. | |
| מבנה 3 | ||||
| Y York | אנדרסון | סכר הזורפה | כן | לא הצליח לזהות את המטרה בשל ערפל כבד. שב לאנגליה מבלי להטיל את הפצצה. |
| F Freddy | בראון | סכר הזורפה | כן | פגע במטרה. |
| O Orange | טאונסנד | סכר אנפה | כן | פגע במטרה. |
| S Sugar | ברפי | לא הגיע | לא | הופל באש נ"מ מעל הולנד |
| C Charlie | אוטלי | לא | הופל מעל גרמניה. | |
תוצאות המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שניים מהסכרים שהופצצו נפרצו ולשלישי נגרם נזק ניכר. עמק התעשייה הגרמני של הרוהר הוצף ונגרם נזק כבד לתעשייה הגרמנית: 125 בתי חרושת נהרסו או ניזוקו, שטחים חקלאיים רבים הוצפו, גשרים קרסו ואלפי בעלי חיים טבעו. בשיטפונות נספו 1,294 אזרחים, בהם כמה מאות עובדי כפייה שהובאו מהארצות הכבושות על ידי גרמניה וששוכנו במחנה שבויים בעמק האדר.
הגרמנים הצליחו לבנות את הסכרים מחדש תוך זמן קצר יחסית, אולם במשאבים רבים שבאו על חשבון המאמץ המלחמתי. בנוסף, נאלצו הגרמנים להגביר את השמירה על הסכרים באמצעים ובכוחות שנשללו מחזיתות המלחמה האחרות. פריצת הסכרים הייתה בגדר הישג תעמולתי גדול לבעלות הברית והעלתה את המוראל של העם הבריטי.
המבצע תואר בסרט פורצי הסכרים בשנת 1955.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פול בריקהיל, פורצי הסכרים, הוצאת דשא 1960. תל אביב: משרד הביטחון, 1983.
- גאי גיבסון, חוף האויב מנגד, תל אביב: משרד הביטחון, 1955.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניצן סדן, 80 שנה למתקפת "פורצי הסכרים": כשכוח טבע הופך לכוח אש, באתר כלכליסט, 19 במאי 2023
