מבצע פורטיטיוד (Fortitude שפירושו המילולי, בין היתר, הוא חוסן, אך תרגומו הקונטקסטואלי הוא עוז רוח[1] בהתאם לכוונת המתכננים על פי הנחיית וינסטון צ'רצ'יל[סימוכין 1]), היה שם הקוד לפעולת הונאה מוצלחת במלחמת העולם השנייה שבוצעה על ידי בעלות הברית, כחלק מאסטרטגיה כוללת של הונאה שכונתה "מבצע שומר ראש" (במקור: Bodyguard)[2], במהלך ההכנות לפלישה לנורמנדי. פורטיטיוד חולק לשתי תוכניות משנה, צפון ודרום, ומטרתו הייתה להטעות את הפיקוד העליון הגרמני באשר למיקומה של הפלישה הממשמשת ובאה.
ליבת המבצע כללה שלושה מרכיבים עיקריים:
"מבצע פורטיטיוד צפון" הציג כיעד לפלישה את נורווגיה, אתר בסיסי הצוללות של גרמניה, שהיה חיוני לגרמנים. כדי לאלץ את הגרמנים להתמקד בנורווגיה, יצרו בעלות הברית בראשית 1944 ארמייה מזויפת, הארמייה הבריטית הרביעית, שהוצבה בסקוטלנד. בחודשים שקדמו לפלישה הוחלפו שדרים אלחוטיים בדרגת הצפנה נמוכה, ויצרו את הרושם של ארמייה אמיתית. סוכנים כפולים, (בעיקר "רשת הריגול" של חואן פויול גארסיה שכינויו היה "גארבו", אשר בדה רשת ריגול שלמה של דמויות בדיוניות) שהיו, לכאורה, מרגלים של האבווהר (המודיעין הנאצי) בממלכה המאוחדת, וש"הוסבו" על ידי המודיעין הבריטי (MI5), שידרו למפקדת האבווהר בגרמניה מסרים שתיארו תנועת רכבות כבדה בסקוטלנד, והופעת תגי דיוויזיות חדשים באדינבורו. בנוסף לכך, החלו מפציצים עשויים עץ להופיע בשדות התעופה בסקוטלנד. התוצאה של פורטיטיוד צפון הייתה מרשימה: בשלהי אביב 1944 עוד נמצאו בנורווגיה 13 דיוויזיות גרמניות[3].
"מבצע פורטיטיוד דרום" כלל את הקמתה של קבוצת הארמיות הראשונה של ארצות הברית (שנודעה בראשי תיבות FUSAG), בפיקודו של גנרל ג'ורג' פטון, שהוצבה בדובר שבדרום מזרח אנגליה, מול פה-דה-קאלה. תוכנית זו נועדה לבסס את אמונתם של הגרמנים בפלישה בפה-דה-קאלה. הבחירה של אייזנהאואר בפטון לפקד על FUSAG, נבעה בין היתר מפני שהגרמנים ראו בו את המצביא הטוב ביותר של בעלות הברית המערביות, והמוניטין שלו חיזק את הנחת הגרמנים כי הוא ינהיג את המתקפה. FUSAG הכילה ארמיות, קורפוסים ודיוויזיות, אמיתיים ובדויים כאחד[4]. היא כללה טנקי דמה שנעשו מעיסת נייר וגומי, מפקדות מדומות, נחתות דמה, ומטבחי שדה שפלטו עשן. בנוסף, מספר ההפצצות והסיור על קאלה היו כפולות ממספרן בשמי נורמנדי.
הצלחת מבצע פורטיטיוד נמדדה בהערכתם של הגרמנים את עוצמת בעלות הברית וחיזוי אתר הפלישה. במאי 1944 העריך האבווהר כי שבעים ותשע דיוויזיות חונות בבריטניה, אף שלמעשה המספר האמיתי היה ארבעים ושבע. הגרמנים האמינו כי לבעלות הברית יש די נחתות כדי להביא עשרים דיוויזיות אל החוף בגל הראשון, כאשר בפועל היו להן די לשש דיוויזיות. ב-2 ביוני דיווח בלצ'לי פארק על סמך פענוחי ה"אולטרה", כי הגרמנים מצפים לנחיתה ראשונית בנורמנדי או בברטאן, ולאחריה למאמץ העיקרי בפה-דה-קאלה[5]. בסופו של דבר, נדרש לגרמנים כמעט שבוע אחרי הנחיתות בנורמנדי כדי להבין שלא הייתה זו פעולת הסחה אלא הפלישה האמיתית עצמה, וב-26 ביוני עוד נשארה הארמייה הגרמנית ה-15 בעמדותיה סביב מצר קאלה, בהמתנה לפלישה נוספת של בעלות הברית, שלא באה[6].
סון צו, כתב בספרו "אמנות המלחמה" (פרק 6, סעיף 17): " אם יחזק האויב את חזיתו, יחליש את עורפו; אם יחזק את עורפו, יחליש את חזיתו; אם יחזק את שמאלו, יחליש את ימינו; אם יחזק את ימינו, יחליש את שמאלו. אם ישלח תגבורת לכל מקום, הוא יהיה חלש בכל מקום."[7] מאמצי ההונאה המודיעינית שתוכננו במבצע שומר ראש (שמבצע פורטיטיוד היה ליבתו) נועדו לייצר הלכה למעשה את הרעיון הגלום באמירה זו.
אנטוני ביוור, בספרו "הפלישה לנורמנדי", כתב כי פורטיטיוד הייתה תוכנית ההונאה השאפתנית ביותר בתולדות הלוחמה. היא הייתה גדולה יותר מהמסקירובקה (הונאה, תרמית) שהגה הצבא האדום לקראת מבצע בגרטיון בקיץ 1944[5]. אין הסופר מפנה לסימוכין כלשהם התומכים באמירה זו.
בין אם הייתה זו התוכנית השאפתנית ביותר או לא, תוצאותיה של פורטיטיוד היו ברורות ביותר. לא כך היו פני הדברים לפני הנחיתה. מערכת ביצורים אימתנית שכונתה החומה האטלנטית, וכללה מכשולים מסוגים שונים, עמדות תותחים ומקלעים מבוצרות שכיסו כל מטר לאורך החופים וכן מיליוני מוקשים, המתינה לצבא הפלישה של בעלות הברית. זאת, בתוספת העובדה כי כל מבצע נחיתה אמפיבית הוא מן המורכבים שבמבצעי מלחמה. על רקע כל אלו ניתן להבין את הרישום הקודר שכתב ביומנו פילדמרשל סר אלן ברוק (Alan Brooke), ראש המטה הכללי האימפריאלי של הממלכה המאוחדת: "זה עלול בהחלט להיות האסון הנורא במלחמה כולה".. גם הגנרל דוויט אייזנהאואר הכין מראש נאום הודאה בכישלון הפלישה[סימוכין 3].
מפקדי הוורמאכט ובראשם היטלר העריכו כי פה דה קאלה תהיה היעד המתאים לפלישת בעלות הברית אך הם ידעו היטב, מניסיונם מהנחיתות הקודמות של בעלות הברית בצפון אפריקה ובסיציליה, כי גם הפעם ינסו בעלות הברית להוליכם שולל. מודיעין בעלות הברית ובעיקר הבריטי, נאלצו להתמודד הפעם עם אתגר הרבה יותר קשה, שכן הלקח שלמדו הגרמנים מנחיתות אלו היה שהיעד המתקבל על הדעת לא יהיה בהכרח היעד בפועל. עתה התהפכו היוצרות: את היטלר יש לשכנע כי היעד הסביר הוא היעד האמיתי[סימוכין 4].
את רשת הסוכנים הכפולים שפעלו בשליחות ה-MI5 תיאמה, פיקחה וציידה במידע הכוזב ועדת XX, (או "ועדת ה-20") שהוקמה בינואר 1941. זה היה הגוף הממשלתי הראשון והיחיד ששמו מכיל משחק מילים בספרות רומיות (Double Cross - צלב כפול - מילולית: סוכן כפול).
על רשת הסוכנים הכפולים פיקד ישירות תומאס ארגיל רוברטסון (Thomas Argyll Robertson)[8] שנודע גם בראשי התיבות של שמו: ת.א.ר רוברטסון. נולד ב-27.10.1909 כבנו של בנקאי סקוטי. החל את דרכו כקצין חי"ר ברגימנט המלכותי של סקוטלנד (Seaforth Highlanders) וגויס בשנת 1933 לשורות ה-MI5. נחשב כאיש מודיעין מוכשר, בעיקר בתחום גיוס סוכנים והפעלתם[סימוכין 5].
רשת הסוכנים הופעלה כמעט מתחילתה של מלחמת העולם השנייה (נטלה חלק במבצעי ההטעייה בפלישה לצפון אפריקה ובפלישה לסיציליה), על ידי המודיעין הבריטי אך לשיאה הגיעה בהכנות ובמהלך הפלישה לנורמנדי ביוני 1944, אחרי שרוברטסון הגיע לכלל מסקנה שכל הסוכנים הגרמנים בבריטניה נתונים לפיקוחו - לא מקצתם, לא רובם, כולם.
בקיץ 1943 השלים ת.א.ר רוברטסון את השלבים האחרונים של כלי מודיעיני סודי, הלא הוא רשת הסוכנים הכפולים (אשר הסתבר בדיעבד כי היה קטלני לא פחות מכל כלי נשק קונוונציונאלי שהופעל במלחמה). כלי זה אמנם לא הרג או פצע במישרין, לא החריב ערים או חדר שריונם של טנקי הטייגר הגרמניים, אך היה ביכולתו לחדור אל ראשו של האויב ולגרום לו לחשוב כרצון בעלות הברית. רוברטסון פיתח כלי שיכול לשקר להיטלר, ובאחד מצמתי הדרכים הקריטיים של מלחמת העולם השנייה, דחק בווינסטון צ'רצ'יל לעשות בו שימוש[סימוכין 6].
5 סוכנים כפולים עיקריים מנתה הרשת וכל אחד ואחת מהם בעל אופי, יכולות ומניעים משלו[סימוכין 7]:
מבצע פורטיטיוד לא הסתיים ביום ה-D-Day. על מנת להבטיח שכוח האויב המתכונן להדוף את פלישת הדמה, לא ישמש להדיפת הפלישה האמיתית, נועדה ההטעייה להימשך גם אחרי יום הנחיתה[סימוכין 8].
פענוחי האולטרה סיפקו למודיעין הבריטי כלי לבקרה ואימות ההשפעה של המודיעין הכוזב בו הוזנו הגרמנים: ב-22 באפריל 1944 פוענח בבלצ'לי פארק שדר גרמני שזיהה את הארמייה ה-4 הבריטית (אחת מיחידות הרפאים במסגרת "פורטיטיוד צפון"), ליד אדינבורו. שדרים אחרים הראו כי הגרמנים האמינו כי יחידות נוספות נערכות להתקפה על נורווגיה[5].
ערב יום הפלישה התכנסה בבית בפרבר הלונדוני הֶנדון (Hendon) קבוצה קטנה שכללה את הסוכן חואן פויול גרסייה (גרבו), ת.א.ר רוברטסון ואחרים מהמודיעין הבריטי. הקבוצה עמדה לבצע את מה שנראה לכאורה כמעשה טירוף אמיתי שלא לומר בגידה: לגלות לגרמנים את המקום והמועד המדויקים של הפלישה האמיתית- נורמנדי! צעד זה נהגה, במסגרת תרגילי ההטעייה שננקטו לכל אורך מבצע "פורטיטיוד", כדי להאדיר את אמינותו של הסוכן "גארבו": התראה מוקדמת, אבל לא יותר מדי, שיהיה בה די לומר לגרמנים "אמרתי לכם" אחרי הנחיתה בפועל. זאת במסגרת האסטרטגיה להמשיך התרמית גם לאחר הנחיתה בנורמנדי כדי לרתק את כוחות העתודה הגרמניים לפה דה קאלה. גנרל אייזנהאואר היסס אך לבסוף אישר את הרעיון אך בפרק זמן שלא יעלה על 3 וחצי שעות לפני נחיתת הכוחות על החופים. בהגיע המועד, בשעה 03:00, ניתן האות לאלחוטן של חואן פויול גרסייה לשדר. השידור לא נענה וגם ניסיונות חוזרים ונשנים לא צלחו. נראה היה שהקשר של מפעילו הגרמני במדריד נרדם או נטש את משמרתו. חלק מהמשתתפים עזב באכזבה את המקום. רק בשעה 08:00 נקלטה ההודעה ואושרה קבלתה (בינתיים הועשרה בפרטים נוספים שכבר לא נחשבו לפגיעה בביטחון המידע). שידור הידיעה לא רק שלא הכזיב אלא השיג את מטרתו במלואה. "משמר ראש" השקרים[סימוכין 9] אותו הגה ווינסטון צ'רצ'יל הגיע לביטויו המרבי[סימוכין 10].
הגרמנים הופתעו באופן מוחלט מהנחיתה בנורמנדי. ימים ארוכים יחלפו בטרם יבינו הגרמנים כי נפלו בפח (הם עוד המתינו לנחיתה העיקרית בפה דה קאלה). וכשהבינו היה זה מאוחר מידי[סימוכין 11].
רשת "הבגידה הכפולה" סיימה את תפקידה לאחר שהובטחה הצלחת התרמית כאמור לעיל. אנשיה, לרבות מפעיליה, נפוצו לכל עבר. חלקם נעלמו בתהום הנשייה, אחרים פנו לנתיבים אחרים בחייהם.
פויול גארסיה זייף את מותו בשיתוף המודיעין הבריטי, וחי באנונימיות מוחלטת בדרום אמריקה, מת ב-1988.
ת.א.ר רוברטסון פרש מהשרות ב-1948 בדרגת לוטננט-קולונל והחל לגדל כבשים. שמו עלה לתודעה הציבורית שוב עם פרסום ספר בו עלתה הטענה כי היה הראשון ששמע על כוונת אדוארד ה-8 לוותר על כיסאו, במבצע האזנה של ה MI-5. רוברטסון מעולם לא אישר או הכחיש את הטענה[8]. תומאס ארגיל רוברטסון נפטר ביום 10 במאי 1994.
המקור לסימוכין הבאים הוא: בן מקנטייר, תרגום: יוסי מילוא, בגידה כפולה: סיפורם האמתי של מרגלי הפלישה לנורמנדי, תל אביב: עם עובד, 2013
ביון במלחמת העולם השנייה | ||
---|---|---|
בעלות הברית המערביות | ||
גופים | MI9 • MI6 • MI5 • מנהלת המבצעים המיוחדים • ועדת XX • המשרד לשירותים אסטרטגיים • קבוצת הארמיות הראשונה / הארמייה ה-14 (ארצות הברית) | |
אישים | ארצ'יבלד וייוול • ג'ספר מסקליין • דאדלי קלארק • ג'ון גודפרי • יו דלטון • איאן פלמינג • ג'ון לה קארה • יואן מונטגיו • חואן פויול גארסיה • אדי צ'פמן • אלן טיורינג • אנשי סגל בלצ'לי פארק • פריץ קולבה • אלן דאלס • אנשי המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS) | |
מבצעים | מבצע ברקלי / מבצע קציצה • מבצע שומר ראש / מבצע פורטיטיוד | |
מושגים קשורים נוספים | אניגמה • אולטרה • PURPLE • מג'יק • התזמורת האדומה (טרפר) | |
ברית המועצות | ||
גופים | נקוו"ד • ג.ר.או • סמר"ש • המשרד לביטחון המדינה | |
אישים | לברנטי בריה • ויקטור אבאקומוב | |
גרמניה | ||
גופים | אבווהר • גסטפו • אס דה • המשרד הראשי לביטחון הרייך | |
אישים | וילהלם קנריס • הנס אוסטר • הנס ברנד גיזביוס • ארווין פון לאהוסן • הנס פון דוהנאני • ריינהרד היידריך • אוטו אולנדורף • ארנסט קלטנברונר • ולטר שלנברג | |
מבצעים | תקרית גלייביץ • פרשת ציצרו • מבצע פסטוריוס • מבצע בוליבאר • מבצע נורדפול (אנ') |