מבצע שועל כסוף
 | ||||||||||||||
| כוחות פינים נעים ביערות | ||||||||||||||
| מערכה: מלחמת ההמשך, החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| תאריכים | 29 ביוני 1941 – 17 בנובמבר 1941 (142 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | הפלישה הפינית למזרח קרליה (1941) | |||||||||||||
| קרב אחרי | מבצע EF | |||||||||||||
| מקום |
לפלנד  | |||||||||||||
| קואורדינטות | 68°58′00″N 33°05′00″E / 68.966666666667°N 33.083333333333°E | |||||||||||||
| עילה | ניסיון אסטרטגי לכבוש את מורמנסק | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון סובייטי | |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
מבצע שועל כסוף (בפינית: Hopeakettu, בגרמנית: Silberfuchs), אשר התרחש בין יוני לנובמבר 1941 היה ניסיון כושל של כוחות פינים וגרמנים לכבוש את עיר הנמל הסובייטית מורמנסק במסגרת מלחמת ההמשך, החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה. כוחות הצבא האדום וכוחות בריטים עצרו את הפלישה הפינו-גרמנית ומורמנסק נותרה אחת מן השיירות הארקטיות החשובות ביותר של בעלות הברית בהמשך המלחמה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמל מורמנסק
[עריכת קוד מקור | עריכה]מורמנסק, שנמצאת כ-150 קילומטרים מעל החוג הארקטי, הייתה הנמל הסובייטי הצפוני היחיד שנותר לא קפוא במשך כל השנה. הודות לזרם הים הלבן במפרץ קולה, נמל מורמנסק יכול היה להתמודד עם משלוחים ימיים כאשר הנמל הצפוני הגדול יותר של ארכנגלסק היה קפוא לגמרי. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוקמה מסילת ברזל בין מורמנסק לפטרוגרד (מאוחר יותר שמה שונה ללנינגרד).
כ-70,000 שבויי מלחמה גרמנים ואוסטרים עבדו במשך שנתיים על מנת לבנות את המסילה באורך 850 קילומטר. כשהושלמה המסילה בשנת 1917, יותר מ-25,000 שבויים מצאו כבר את מותם בתת-תזונה, בקור הארקטי בן 8 החודשים ובעבודה הקשה. כשארצות הברית נכנסה למלחמה בשנת 1917, קו הרכבת מורמנסק הפך לנתיב אספקה אסטרטגי של סחורות אמריקאיות להגיע ללב רוסיה ושימש את מדינות ההסכמה בעת התערבותם במלחמת האזרחים ברוסיה.
המפות הסובייטיות הראו מעט כבישים בטונדרה הצפונית, שהייתה מכוסה שלג וקרח במהלך החורף הארוך. בקיץ הפכה הארץ לביצה ענקית שהייתה חצויה בנהרות, נחלים ואגמים כמעט ללא כל מתיישבים סביבם. אזורים מסוימים כוסו גם ביער עבה וצפוף. בין הגבול הסובייטי-נורווגי לנמל מורמנסק עוברים כמעט 100 קילומטרים.
הכנות לפלישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על תוכנית הפעולה בצפון ברית המועצות לפני תחילת מבצע ברברוסה דן אדולף היטלר עם אדוארד דיטל. מצדו של היטלר קו הרכבת של מורמנסק היה רק אמצעי עבור סטלין להעביר חיילים במהירות לאזורי הצפון להתקפה נגד אזורים חיוניים עשירים במצבורי כרייה טבעיים בצפון נורווגיה הכבושה ופינלנד. הכוחות הגרמנים החלו להתכונן שלושה חודשים לפני הפלישה להתקפה על נמל מורמנסק. היה חשש נרחב מפעולה סובייטית בלפלנד ועל כן היטלר עירב את עצמו בהכנות לפלישה על נמל מורמנסק שבעת ייכבש אזי ינותקו כמעט לגמרי גם מחוז מורמנסק וגם חבל קרליה מדרום לו.
הפלישה יצאה לפועל בשיתוף פעולה עם פינלנד אשר נלחמה בברית המועצות עוד קודם לכן במלחמת החורף ודרשה את השבת השטחים שהועברו מידיה בסיום המלחמה. לבסוף הוחלט לשלוח לפלישה את הקורפוס הפיני השלישי - שכלל את הדיוויזיה הפינית השלישית ואת רגימנט הפאנצר ה-40, הקורפוס ההררי ה-36 של הורמאכט - שכלל את דיוויזיית חיל רגלים ה-169 והדיוויזיה ההררית אס אס השישית, הדיוויזיה הפינית ה-6 ורגימנט הפאנצר ה-211 ואת הקורפוס ההררי נורווגיה - שכלל את הדיוויזיה ההררית השנייה והדיוויזיה ההררית השלישית.
המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]המתקפה על ברית המועצות החלה ב-22 ביוני 1941, באותו היום בו הושק מבצע ברברוסה מדרום אשר פתח את החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה. מצידה של פינלנד פלישה זו שימשה כתחילת מלחמת ההמשך בין פינלנד לברית המועצות. שתי דיוויזיות גרמניות יצאו מנורווגיה הכבושה וחדרו לעיר הנמל פטסמו בקירוב לגבול שכבר הייתה מאוגפת בידי כוחות פינים בעת הגיעו הגרמנים. עיר הנמל פטסמו נפלה במהירות מההלם של מתקפת ההפתעה.
השלב השני של ההתקפה הושק ב-29 ביוני 1941 כאשר חיילים גרמנים ופינים צעדו על פני השטח הקפוא. כלי רכב גרמניים חשופים בשטח חסר כיסוי זה הפכו למטרות קלות להתקפות אוויריות וארטילריות סובייטיות, והלוגיסטיקה נעשתה בעייתית עד לכדי מצב שהמתקפה כמעט נעצרה כשהתקרבו לעיר הנמל מורמנסק. הכוחות התחלקו בין צפון ודרום מסביב למורמנסק, הכוחות מדרום נעו על גבי יערות עבים וללא סימני דרך נעצרו באמצע הפעולה. הכוחות הסובייטים, אף שהסתפקו בקו אספקה קצר בהרבה, קיבלו אט אט שליטה את האזור מתוך התכתשויות שהתרחשו בחזית הקפואה. סגן אלוף גרמני אדוארד דיטל, מפקד המתקפה, הכריז על הפעולה ככישלון ב-22 בספטמבר לאחר שראה את הכישלון הלוגיסטי וקווי ההתקפה הגרמנים-פינים הפכו לקווי הגנה.
הכוחות הסובייטים שהשיקו את מתקפת הנגד כללו את דיוויזיות הרגלים ה-14, 52, 88, 104, 122 ו-289, ביחד עם דיוויזיית הרגלים הארקטית הראשונה ודיוויזיית הטנקים הראשונה, כולן מהארמייה ה-14 ודיוויזיית הרגלים ה-54 מהארמייה השביעית (ברית המועצות).
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדיעבד, לכישלון מבצע השועל הכסוף, יחד עם הכישלונות המאוחרים יותר של הלופטוואפה להשמיד את מסילות הברזל הקארליות באמצעות הפצצות אוויריות, הייתה השפעה עמוקה על תוצאות מלחמת ההמשך והחלק הצפוני של החזית המזרחית. מורמנסק נעשתה חשובה יותר ויותר כנמל מרכזי בו הגיעה אספקה מידי ארצות הברית לאחר שהאחרונה נכנסה לתוך המלחמה לידי ברית המועצות.