לידה | 22 במרץ 1872 |
---|---|
פטירה |
11 ביולי 1915 (בגיל 43) סרביה |
שם לידה | Jessie Mabel Pritchard White |
בן או בת זוג | Percy Dearmer |
צאצאים | Geoffrey Dearmer |
מייבל דיארמר, באנגלית: Mabel Dearmer ( 22 במרץ 1872 – 15 ביולי 1915) הייתה סופרת, מחזאית ומחברת/מאיירת ספרי ילדים. היא הייתה פציפיסטית מחויבת שמתה בזמן שטיפלה בפצועי המלחמה בסרביה.
נולדה כג'סי מייבל פריצ'רד ווייט, בתם של המנתח הראשי ויליאם ווייט וסלינה טיילור פריצ'רד, היא התחנכה בלונדון. היא נכנסה לבית הספר לאמנות של הוברט פון הרקומר ב-1891,[1] אך עזבה בשנה שלאחר מכן כדי להינשא לכומר הליטורג הסוציאליסט פרסי דיארמר.[2]
ב-1896 החלה לתרום איורים ל״ספר הצהוב״, ל"סאבוי" ול"סטודיו". היא יצרה את הכריכה לגיליון מספר תשע של "הספר הצהוב". זמן קצר לאחר מכן פנתה לאיור ספרי ילדים. דיארמר יצרה יצירות אמנות עבור Wymps, וסיפורי אגדות אחרים, כגון "כל הדרך אל ארץ האגדות" מאת אוולין שארפ וסיפורם של "שבעת הגוזלים הצעירים" מאת לורנס האוסמן (1899). היא איירה גם ספרי ילדים שכתבה בעצמה.
משנת 1902 החלה דיארמר לכתוב למבוגרים - מ"השנים הרועשות" וספר ההמשך שלו מ-1906 בראונג'ון. האוטוביוגרפיה שלה "הדרך הקשה" יצאה לאור ב-1905, וכותרות אחרות כוללות רומן היסטורי "התפוז: קומדיה של דמעות" (1904), "האחיות החייזרות" (1908) ועוד.
אף שהייתה פציפיסטית רשמית, דיארמר ליוותה את בעלה כשהתנדב ככומר לצלב האדום הבריטי. היא הצטרפה ליחידת הסיוע הסרבית השלישית כמטפלת סיעודית היא יצאה לסרביה באפריל 1915, אך חלתה בטיפוס ביוני ומתה מדלקת ריאות ב-15 ביולי.[3]
מכתביה פורסמו לאחר מותה כמכתבים מבית חולים שדה. עם ספר זיכרונות מאת סטיבן גווין.[4][5]
שלושה חודשים לאחר מותה, בנה הצעיר כריסטופר מת בקרב בגליפולי. אחיו הבכור ג'פרי דיארמר שרד עד גיל 103.