מיכל אביעד

מיכל אביעד
	מיכל אביעד, 2007
לידה	המאה ה־20; ירושלים
מדינה	ישראל
	פרופיל ב-IMDb

מיכל אביעד (נולדה ב-11 ביולי 1955) היא במאית, תסריטאית ומפיקה, פרופסור חבר בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

מיכל אביעד היא בת לאם ילידת איטליה ואב יליד הונגריה, נולדה וגדלה בשכונת קטמון בירושלים. בנערותה למדה בגימנסיה רחביה (סיימה בשנת 1973). בשנים 1981-1976 עשתה תואר ראשון בתורת הספרות הכללית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ובשנים 1984-1981 עשתה תואר שני בקולנוע באוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו. החל מ-1991 משמשת כמרצה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, החל מ-2002 היא מרצה בכירה, החל מ-2010 היא פרופסור חבר. בשנים 2007-1999 הייתה אחראית על פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי, המתקיים בתל אביב, מטעם אוניברסיטת תל אביב. הקימה את התואר השני המעשי בחוג לקולנוע ובשנים 2005-2002 ניהלה אותו. אביעד לימדה בקאמרה אובסקורה, מאז 1992 היא מרצה באמנות לעם, בבתי ספר לקולנוע, בכנסים אקדמיים ובסינמטקים. מאז 2003 היא היועצת האמנותית של פסטיבל הנשים הבינלאומי הישראלי ואחת מיוצרות הפסטיבל.

בשנים 1999-1997 הייתה אחת מהמקימות של "פורום היוצרים הדוקומנטריים" והייתה חברת הנהלה שלו בשנים 2000-1999. אביעד שימשה כשופטת בפסטיבלי סרטים שונים כולל פסטיבל הקולנוע ירושלים ופסטיבל הסרטים התיעודיים בניון, שווייץ. אביעד זכתה בפרס על מצוינות בקולנוע מטעם משרד החינוך והתרבות הישראלי.

ב-2008 יצא לאור ספרון שכתבה על שאלות יסוד בקולנוע דוקומנטרי בן זמננו בהוצאת סל תרבות ארצי.
ב-2016, לרגל יום האישה הבינלאומי, נבחרה כאחת מ-11 חוקרות מעוררות השראה באוניברסיטת תל אביב^[1].

בשנת 2018 ביימה את הסרט אישה עובדת לפי תסריט שלה ושל מיכל ויניק ושרון אזולאי-אייל.

הייתה נשואה לפסיכולוג הד"ר שמשון ויגודר. לזוג 2 ילדים. נמצאת בזוגיות עם חוקר התקשורת פרופ׳ ז׳רום בורדון.

סרטיה

סרטיה של אביעד עוסקים בתופעות חברתיות-פוליטיות מנקודת מבט של נשים.

Acting Our Age (לחיות את שנותינו), 60 דקות

זהו סרטה הראשון של אביעד משנת 1987, אותו ביימה והפיקה בארצות הברית. הסרט עוסק בהזדקנות של נשים ומנסה לבדוק באילו אופנים יש סטריאוטיפים, אפליה מגדרית ומצבים ספציפיים שמאפיינים אותה. הסרט זכה בפרסים שונים, פתח את העונה הראשונה של הסדרה הדוקומנטרית היוקרתית POV ושודר מחוף לחוף ב-PBS, הטלוויזיה הציבורית בארצות הברית ובפסטיבלים בינלאומיים שונים בהם פסטיבל סאנדנס ופסטיבל טליורייד.

הנשים ממול, 80 דקות

אביעד ביימה והפיקה את הסרט ב-1992. הסרט עוסק במעורבותן של נשים ככובשות וכנכבשות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הסרט מתרחש בתקופת האינתיפאדה הראשונה. הסרט השתתף בפסטיבלים רבים ברחבי תבל כולל ירושלים, מינכן, סן פאולו, שיקגו, כלכותא ואינפוט 93', וזכה בפרס השלום בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין. הוא שודר בטלוויזיות רבות בעולם כולל שידור מחוף אל חוף בארצות הברית, אך מעולם לא שודר בישראל.

ירית פעם במישהו?, 60 דקות

את הסרט ביימה אביעד והפיק עמית גורן ב-1995. הסרט מנסה להבין איך התרבות הגברית בישראל ניזונה מהצבא ומהחיילות מנקודת מבטה של אישה. אביעד מצטרפת בסרט ליחידת מילואים שעושים שרות ברמת הגולן ומנסה לבדוק מה מאפיין אותם. הסרט הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי תבל. כולל: חיפה, הפסטיבל הבינלאומי בהונג קונג, לייפציג, סמינר פלהרטי, לונדון, וושינגטון ואינפוט 96'. הסרט שודר בערוץ 1 בטלוויזיה הישראלית ובארצות שונות.

ג'ני וג'ני, 60 דקות

סרט זה ביימה והפיקה אביעד ב-1997 והוא זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי לשנת 1997 מטעם המכון הישראלי לקולנוע. הסרט עוסק בעולמן של שתי נערות בנות 17 מבת-ים וביחסים ביניהן בקיץ אחד בחייהן. הוא בוחן תרבות ישראלית של דור שלישי של מהגרות מצפון אפריקה דרך היחסים ביניהן ובין המשפחות שלהן. הסרט הוקרן בפסטיבלים שונים כולל פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, דנוור, סן פרנסיסקו, בוסטון, פמינלה ואינפוט 98'. הסרט שודר בערוץ 1 בטלוויזיה הישראלית ובארצות שונות.

לב הארץ, 60 דקות

זהו סרט שביימה אביעד והפיקה בשיתוף עם יולי גרשטל. הוא ממוקם בעיר רמלה בתקופה שבין בחירות 1999 לבחירות 2001. הסרט עוסק בשלוש קהילות של נשים: קהילה של ש"סניקיות חוזרות בתשובה, עולות חדשות בוכריות מאוזבקיסטן ונשים ערביות. אביעד מראה כי למרות מאפיינים דומים בין הקהילות, אין קשר ביניהן; הנשים חיות בעיר קטנה, אבל מעולם לא נפגשות זו עם זו. הסרט הוקרן בפסטיבלים רבים ביניהם פסטיבל הסרטים הדוקומנטריים הבינלאומי במינכן, הפסטיבל הבינלאומי לסרטים דוקומנטריים בקלמאטה יוון, פסטיבל זכויות האדם בניו יורק, הפסטיבל הבינלאומי לסרטים דוקומנטריים בפראג, פסטיבל FIPA בצרפת ופסטיבל הסרטים הבינלאומי במומביי, הודו. הסרט שודר בערוץ 2 ובטלוויזיות שונות ברחבי העולם.

לילדים שלי, 67 דקות

ערך מורחב – לילדים שלי
.

לימון מעדן, 20 דקות

זהו סרט אקספרימנטלי-דוקומנטרי שעשתה אביעד ב-2008 והוא עוסק בקיוסק של סנדביץ' תוניסאי בשוק של רמלה ובחיבור בין הצילומים לבין הזיכרון של אביעד את המקום. הקרנת הבכורה שלו הייתה במסגרת תערוכת אמנות במוזיאון פתח תקווה לאמנות בת זמננו. כמו כן הוא הוקרן בפסטיבל דוקאביב.

לא רואים עליך

ערך מורחב – לא רואים עליך

סרט בכיכובן של רונית אלקבץ ויבגניה דודינה שיצא לאקרנים באוקטובר 2011. זהו סרטה העלילתי הראשון של אביעד. הסרט זכה בציון לשבח מטעם חבר השופטים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין בקטגוריית פנורמה. הוא עוסק בשתי נשים שעברו אונס עשרים שנה קודם לכן בידי אותו אנס (שכונה - "האנס המנומס") ומתאר את המפגש המקרי ביניהן וכיצד הן מתמודדות עם הטראומה. הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, וכן ויבגניה דודינה זכתה בפרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל חיפה באוקטובר 2011^[2].

דימונה טוויסט

סרט תיעודי בהפקת yes דוקו, שיצא ב-2016, במרכזו שבע נשים שעלו לארץ בשנות ה-50 וה-60 והתיישבו בדימונה. הקרנת הבכורה התקיימה בפסטיבל הקולנוע ירושלים, בו קיבל את הפרס הראשון בתחרות התיעודית המקומית^[3]^[4].

אישה עובדת

סרט עלילתי על הטרדה מינית במקום העבודה. יצא לאקרנים בשנת 2019.

מאמרים על סרטיה

על הסרט הנשים ממול

מונק יעל (2005) נשים במסלולי זהות פנים: כתב עת לתרבות חברה וחינוך מספר 32, מאי 2005 (עמ' 36–43)

על הסרט ירית פעם במישהו?

Berman Emanuel, Rosenheimer Timna and Aviad Michal (2003). Documentary Directors and their Protagonists: A Transferential / Counter-Transferential Relationships? In Sabbadini Andrea (ed.) The Couch and the Silver Screen: Psychoanalytic Reflections on European Cinema (pp. 213-231) London: Brunner-Routledge.
Zanger Anat (2005) Sweet Einat Strikes Back : Positions Feminines de la Camera en Temps de Guerre. In Euvrard Janine (ed.) Israeliens, Palestiniens que Peut le Cinema ? Paris: Editions Michalon. (pp 121-127)
Zanger Anat (2005) Women, Border, and Camera Israeli feminine framing of war Feminist Media Studies, Vol. 5, Issue 3, (pp 341-357)

נאמן ג'אד (2006) קמרה אובסקורה של הנופלים: הפדגוגיה הצבאית ואביזריה בקולנוע הישראלי. בביטחון ותקשורת: דינמיקה של יחסים מכון בן-גוריון, הוצאת הספרים של אונ' בן-גוריון (עמ' 347 – 386)

על הסרט ג'ני וג'ני

אלגזי גדי (2007) אני ישקיע יותר בבלגן הזה שיש לי כאן: על ג'ני וג'ני דוקומנטלי: מאמרים על קולנוע דוקומנטרי ישראלי הוצאת עם עובד.

על הסרט לילדים שלי

Polland Lisa (2004) For My Children by Michal Aviad Hawwa-Journal of Women of the Middle East & the Islamic World, Academic Publishers Brill. Vol 2, 272-278.
Oachs Juliana (2004) Michal Aviad: For My Children Nashim: A Journal of Jewish Women’s Studies & Gender Issues, Indiana University Press. Number 7, 266-270
Seja Nina (forthcoming) Exile, Liminality and Split Consciousness in Michal Aviad’s For My Children and Mona Hatoum’s Measures of Distance (15 p)
Munk Yael (2005) La Maternite Comme Attitude Oppositionelle : sur Pour Mes Enfants (2002) de Michal Aviad. In Euvrard Janine (ed.) Israeliens, Palestiniens que Peut le Cinema? Paris: Editions Michalon. (pp: 235-239)
Munk Yael (2006) Motherhood as an Oppositional Standpoint: Michal Aviad’s “For My Children” Gender in Conflicts : Palestine-Israel- Germany. Christina von Braun & Ulrike Auga. Berlin (ed) :LIT Verlag, (pp.143-148.)
Talmon Miri (forthcoming) Cameras in Contested Territories: War and Peace as Gendered Alternatives in Israeli Documentary Films.

דובדבני שמוליק (2005) השבר הוליך למבוי סתום פנים: כתב עת לתרבות חברה וחינוך מספר 32, מאי 2005 (עמ' 29–35)
לב כנען ורד (2003) ביוגרפיה של הווה: הקולנוע הביתי של מיכל אביעד: על הסרט "לילדים שלי" סטודיו: כתב עת לאמנות גיליון 144 (עמ' 26 – 30)
היימן מיכל (2003) פחי הזבל של מיכל: על סרטה של מיכל אביעד "לילדים שלי" סטודיו: כתב עת לאמנות גיליון 144 (עמ' 31)
דובדבני שמוליק (2007) עבודה לשם קבלת תואר דוקטור

על הסרט לימון מעדן