מיכניה הרע
 | |||||||||||
| מיכניה הרע ובנו, תמונה ממנזר איווירון ביוון | |||||||||||
| לידה |
סביב 1460 ולאכיה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
12 במרץ 1510 סיביו  | ||||||||||
| מדינה | ולאכיה | ||||||||||
| מקום קבורה | הקתדרה האוונגלית של סיביו | ||||||||||
| שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב) | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
מיכניה הרע (ברומנית: Mihnea cel Rău), המכונה בפי היסטוריונים רומנים מהמאה ה-19 גם מיכניה הראשון, (נולד בערך ב 1460–12 במרץ 1510) היה וויווד (שליט) של ולאכיה בין השנים 1508–1509. מיכניה היה בנו של ולאד המשפד המכונה גם "דרקוליה", ושל אחת מנשותיו - אולי אילונה סילאגי או אנסטסיה מריה הולשאנסקה. מיכניה, עלה לשלטון לאחר שהחליף את בן דודו ראדו הגדול. במהלך שלטונו הקצר, בשנת 1509 הוא שלט לצד בנו מירצ'ה שכונה מאוחר יותר "מירצ'ה השלישי" או מירצ'ה מילוש.
מכיוון שהשניא עצמו בקרב הבויארים, הודח מהר בסיוע עות'מאני. נמלט לטרנסילבניה, שם הוא נרצח כעבור שנה במדרגות הכנסייה הרומית- קתולית של סיביו, כיום הקתדרלה האוונגלית, ונקבר בתוך הכנסייה.
המאבק על כס המלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מות אביו, שאף מיכניה לקחת את מקומו . הוא ארגן מספר פשיטות בעזרת הבויארים שתמכו באביו ושהיו להוטים לתמוך גם בו. בשנת 1508, מיכניה הצליח לבסוף להשיג את השלטון בוולאכיה, אבל זה לא לקח זמן רב עד שרוב האצילים הבחין כי השליט החדש אינו מספק את סחורה: מיכניה, כמו אביו, היה שאפתן, חלם על שחרור הבלקן הנוצרי מעול השליטה העות'מאנית המוסלמית. לא הצליח להתגבר על השחיתות שפשה במדינה. וגורלו היה דומה לזה של אביו.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסמכים היסטוריים מראים שמיכניה היה נשוי בחייו לשתי נשים. אשתו הראשונה, סמרנדה, נפטרה לפני 1485. אשתו השנייה, ווֹייקה, שהתאלמנה במותו של מיכניה, גידלה את שני בניהם, מירצ'ה (לימים "מירצ'ה השלישי"), מילוש, ואת בתם רוקסנדרה. היא המשיכה להתגורר בסיביו בטרנסילבניה השכנה. ידוע כי מיכניה העדיף את בנו הצעיר מירצ'ה השלישי דראקול, ששמו על שם של סבא רבא שלו מירצ'ה הזקן.
הכינוי "הרע"
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיכניה כונה "cel Rău" שמשמעותו "הרע" או "הרשע" על ידי אויביו ממשפחת קראיובשט. אחד האויבים הקולניים ביותר של מיכניה היה נזיר בשם גבריל פרוטול (Gavril Protul) שהיה אב המנזר והיסטוריון של תקופת זמן זו. הוא תיאר את מעשיו של מיכניה כדלקמן: ”ברגע שמיכניה החל לשלוט מייד פשט הזאב את עור הכבש ואטם את אוזניו כמו נחש צפע או בסיליסק, ודרך קשתו ושילח חצים, ואת חרבו הרים, ובפצעיהם בידו שיחק, לקח את כל הבויארים הגדולים והנבחרים בשבי, הטיל עליהם עינויים באכזריות, החרים את רכושם , ואפילו שכב עם נשותיהם ועם בנותיהם בנוכחותם. לעיתים חתך את האף והשפתיים לכמה מהם, את אחרים הוא תלה, ואחרים הטביע, בעוד שהוא הגדיל את רכושו והתרומם כמו הארז עד לשמיים ומילא את מבוקשו ככל שחפץ”
מיכניה דיכא את אויביו בשיטות הטרור של אביו, אם כי לא הספיק להגיע לאותם הממדים .
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שנמלט מוולאכיה בשנת 1510 הוא עדיין נרדף על ידי בני קראיובשט, בסופו של דבר מצא אות מותו בכנסייה הקתולית בסיביו שבה השתתף במיסה. בעודו עוזב, הוא נדקר בידי מתנקש שכיר ממוצא סרבי ששמו דימיטריה לאקסיץ'. מיכניה קבור בכנסייה זו ,ש בינתיים הפכה לקתדרלה האוונגלית של סיביו.
